המהפך של בוקישגב
שני פרקים אחרי פרשיית הגניבה שטלטלה את נפש השורדים וגרמה לנו לצעוק מול המסך "כוסומו שוב פרסומות", ועל האי אין שום שינוי באווירה. עדיין כולם רובצים חמוצים, שני גברים מטונפים מול שתי נשים בפיג'מות ורודות אינפנטיליות, ומפרים את הדממה מדי פעם לטובת נהמת פאסיב-אגרסיב של "סליחה שנולדתי" ו"לא, כי אתה". רק שגב מדי פעם מנסה להצהיל את רוח האוכלוסין עם בדיחות על פונפון. עדיין אין סימן לסיומה של המלחמה הקרה.
1. דו-קרב אחרון על אי התקווה: פרסטר, נזיר-הנצח, נגד תורג'י חלק-המצח. אל תקלו בזה ראש, שהרי זהו "הדו-קרב בין החיים והמוות במשחק הזה", כפי שקורא לו זוארץ ביראת קודש, ואז שולח אותם לעשות פאזל. הו פאזל גורלי! פרסטר מתעטף כהרגלו בהגנת האי המיסטית שלו, תורג'י אומר בענווה "אני באמת לא סופר אותו", והשניים מתחילים בהרכבה בין החיים והמוות, והעולם קופא.
עכשיו, לא ברור בדיוק איך, אבל כל חלק שמתברג למקומו בפאזל גורם לחתיכה הבאה ליפול אל שולחן ההרכבה באופן מסתורי. ככל הנראה איש הפקה יושב על העץ שמעל השולחנות וזורק חלקים לתורג'י בצעקות "קדימה תורג'י כבר הכנו פרומו לפרק שבו אתה חוזר לשבט". פרסטר ממילא לא מצליח אפילו להרכיב אפילו את החלק הראשון, כך שאין צורך אפילו לקמבן את תורג'י שינצח: אלוהים דאג לזה בעצמו, כי אפילו לו נמאס מטרטורי ה"שיואו, אני רוחני" של פרסטר .
"שרדת בגבורה", מברך זוארץ את פרסטר הנרגש, שצורח "שלום, אי!", קופץ על משב רוח אקראי ועף משם מוקף בהילה של אור. יצתה בת קול משמיים ואמרה: ברוך שפטרנו, נודניק.
2. וכעת משימת וטו, משהו עם מבוך, הבנים על הבנות. לא לחיים ולמוות, אבל אפשר לחתוך את המתח בסכין או עם בדיחות על פונפון. הווטו יכריע איזה צמד יישאר על האי: טימון ופומבה או בננות בפיג'מות. "אני אתאבד על המשימה הזאת!", מכריז שגב. "גם אני אתאבד על המשימה הזאת!", מכריז גם בוקי וכרגיל מיד נתקע בשלב השני של המבוך ויוצא מהמירוץ. אבל שגב מנצח, כך שזה לא משנה: הטים שלהם ניצל. "מהפך!", שואג בוקי והם מתחבקים ולוחשים בדמעות זה לזה "אני אוהב אותך", כשמעליהם מופרחות יונים.
אצל ענת ואנה דרגת החמיצות עולה דרגה והלסת שלהן נשאבת לנחיריים. "באיזו זכות הוא אומר 'מהפך'?", מסננת ענת. "אם היה לי מיליון, הייתי נותנת אותו לך", אומרת אנה. "אני הולכת לשטוף את עצמי, כי חלק מהזוהמה דבק בי", מודיעה ענת. "אני כבר ארוויח את המיליון לבד, בזכות עצמי", מצהירה אנה. הן עדיין מפליגות על נחשול הצדק שלהן. מעשה הגניבה של בוקי הפך אותן, באלימניציה לפחות, לבחורות ההגונות ביותר על האי, אם לא בעולם. אבל צריך לזכור: אם ההפקה לא קובעת חוק נגד גניבת פסלון, וההפקה הישראלית כנראה לא קבעה, זה לא מעשה בלתי-חוקי. ומכיוון שמדובר במסגרת של משחק, זה גם לא מעשה בלתי-מוסרי. בסופו של דבר, זה בעיקר מעשה מעצבן. וכיוון שגם תורג'י היה בנאדם מעצבן, זה ממילא מתקזז. מסקנה: תנוחו.
3. אז הן נחות. בעיקר כי עכשיו הכול בידיים של טים הבוקישגב, שמתלבט אם להדיח את ענת שיותר נחמדה, או את אנה שיודעת להכין אורז יותר טוב. שגב, ליתר ביטחון, הולך ליילל אצל שתיהן שהוא לא יודע במי לבחור כי הוא חמוד מדי. "שתדעו לכן שבאמת קשה לי! ממש אבל! קשה בטירוף! אוף איזה באסה לי להצטרך לבחור!", הוא צוהל להן בעצב ומדלג בחזרה לבוקי כדי לדסקס עוד קצת את ההחלטה. אנה וענת מכינות לעצמן חבל תלייה מהפיג'מות הוורודות שלהן, והלילה יורד.
4. הולכים למועצה, כדי לטחון שם עוד קצת את נושא הגניבה והערכים והגבולות האדומים, אבל בעיקר כדי לפתוח סוגייה עתיקת יומין: מהו "גבר?". ענת מודיעה שהיא תמיד פותחת קוקוסים כי אף גבר לא עושה את זה, והגברים פה לא גברים. שגב עונה שהוא רוצה לעזור אבל שהיא כמו גבר, לא רוצה עזרה, מתעקשת לפתוח לבד כמו גבר. ענת אומרת לבוקי שהוא היה צריך להיות גבר ולעמוד מאחורי הגניבה שלו. "גבר" זה הקומפלימנט החדש של שבט סאנאי. ולא קל להיות ראוי לו.
לרגע נדמה שהשלום באופק, כשענת מודה שהיא ואנה קצת הגזימו עם לינץ' הקללות בבוקי. אבל לפני שכולם מספיקים להיסחף לחיבוקי קבוצתי של פיוס, שגב נזכר שעוד לא היה לו מונולוג מרגש והוא פוצח במה שייזכר לדורות כ"נאום הלואואים". "אתן אומרות שלגנוב זה לואו, אבל מה שאתן עשיתן זה הלואו האמיתי", הוא צועק, "להגיד לי שהבת שלי תתבייש בי בגלל מה שעשיתי זה הכי לואו. להתייחס לאנשים כמו שאתן מתייחסות זה הכי לואו", וכך זה נמשך עוד קצת.
לבסוף, הוא משתתק. יש שקט לכמה שניות, ואז, כמו בסרט אמריקאי, לאט לאט נטלי דדון מתחילה למחוא כפיים. אליה מצטרפים כולם כלומר, רק עזאם עזאם, אז זה מפסיק די מהר. אנה וענת, עדיין מפליגות בכיף על נחשול הצדק שלהן עם מפרשית ושמשייה, מפטירות "אתה חי בסרט", ונטלי צורחת עליהן והן אומרות לה לסתום, וכל המועצה רועדת מקול הלמות הרעם והזעם של היריבים.
ואז, בתוך הדממה שנוצרת אחרי הסערה, פרסטר שואל את שגב אם הוא עדיין בקונפליקט איתו בגלל מה שקרה לפני 20 פרקים.
5. ענת מודחת. לו הייתי בוקישגב, הייתי מפצלת את הקולות בין אנה וענת ומכריחה אותן להתמודד זו מול זו במבחן אש אבוד, סתם בשביל הכיף.
מילה מהמודחת:
מישהו ראה את הארנק שלי? הוא היה בתיק שלי.
ומנחה "רוקדים עם כוכבים" היה אומר:
ציטוטים:
"אני קשיש גומי. אמ... בדיחה כזאת" (בואו בהמוניכם למופע הסטנדאפ החדש של משה פרסטר!)
"אני תמיד מקום שני. גם כשהייתי כוכב בתכנית מספר אחת בארץ, הייתי מספר שתיים אחרי ז'וז'ו" (שגב חושף אינטריגות מאחורי הקלעים ב"קומדי סטור". ובאיזה מקום ברשימה היה יש לי יש לי?)
"אני, שהייתי השה שמובל לטבח, הפכתי להיות הרועה" (שגב חולק)
"אני, שהייתי השה שמובל לטבח, הפכתי להיות הרועה" (שגב חולק פעם שנייה, למקרה שפספסנו)
"אנחנו הגיבורים האמיתיים" (בוקי, למרות כובד משקלו, עף גבוה על עצמו)
"גם אם אנחנו הולכות מפה, אנחנו הולכות בכבוד" (גם ענת עפה למרומים)
"כשאומרים לי 'אוריקי' אני זולג כמו קוקסינל" (שגב מחזק את קשריו עם קהילת הלהט"ב בארץ)