אני קופץ לאילת, ושכולם יקפצו

"עולם אחר הוא אפשרי", האופציה האנטי גלובליסטית של הפסטיבל, מעשה ידיהם של 33 במאים שחלשו על גנואה ביולי 2001 ותיעדו את ההתקוממות העממית של רבע מליון האקטיביסטיים שבאו להפגין נגד כינוס שמונה המדינות המתועשות – הג'י 8 בשבילכם. בסיומו של האירוע, שהיה מעניין לפחות כמו סופשבוע טיפוסי של פסטיבל ירושלים, נשארנו עם קורבן סמלי, אחד קרלו ג'וליאני, שזכה לטעום את נחת זרועם של המג"בניקים האיטלקיים ולמות.
* שישי, 26.7, ב-17:00


"דו"חות מקצה העולם" של הבמאי האוסטרי ניקולאוס גיירהלטר, מורכב מ-12 פרקים המתעדים את מסעותיו בנקודות שונות ברחבי העולם – כאלה המעניינות בשל הריחוק ההולך ונכחד שלהן מהציוולזציה המערבית חובקת הכל. פגישות עם שבטים שאורח חייהן שרד אלפי שנים נוטות לרמז על הטעויות שאנחנו כנראה עושים כאן, ונותר רק לקוות שאיל פלד וניר כחלילי לא יקפצו על המציאה ויתירו לאבוריג'ינים לחיות עם סוג של תקווה קלושה.
* שבת, 20.7, ב-20:15, ושבת, 27.7, ב-10:00


לפחות על פי התוכניה של הפסטיבל, ל"מגרש המשחקים של השטן" של הבמאית האמריקאית לוסי ווקר, יש את כל הסיבות להיות סרט מדליק. הסרט עוקב אחרי בני נוער השייכים לכת האיימיש, החווים כמה חודשים פרועים שבמהלכם הם מתוודעים לשלל טובות ההנאה שנמצאות בדארק-סייד. אחרי שהם טועמים מכל הגוד טיים הזה שכולל, מן הסתם, הרבה סקס סמים וחמי רודנר, יכולים בני הנוער להחליט אם בראש שלהם להיות דוסים מוזרים.
* שני, 22.7, ב-13:15, וחמישי, 25.7, ב-15:00


“Britney Baby, One More Time" של לודי בוקן מאיים להתנחל על משבצת הקאלט בזכות סיפור מסגרת שסוחב קולנוען ומלכת דראג בדמותה של בריטני ספירס לסיבוב בארה"ב בעקבותיה של הכוכבת. בסאנדס הוא קיבל תשואות, ובפסטיבל ירושלים הוא מוקרן בימים לא נוחים.
* ראשון, 21.7, ב-22:15, ושני, 22.7, ב-17:45


הבמאי המגניב רפאל נג'ארי, צרפתי שפועל בניו יורק, ביקר בפסטיבל בשנה שעברה עם "הנני אחיו של ג'וש פולנסקי" – סרט שצולם בדרך לא שגרתית של אין תסריט ועם פאזת אלתור מורחבת של השחקנים. השנה הוא חוזר עם "דירה C5", שמגולל באותו אופן את דרכי ההישרדות הניו יורקיים של שני צעירים ישראלים גולים – הלא הם אורי פפר וטינקרבל. הסרט השתתף ב"שבועיים של הבמאים" בקאן האחרון, ומי שעדיין לא מודה שטינקרבל היא עניין לגאווה ישראלית – יכול למצוץ.
* שישי, 19.7, ב-20:45


"המין האנושי" עם טים רובינס ופטרישה ארקט בוודאי יסומן כמרענן הרשמי של הפסטיבל. כיף לנסות ולהתנסות עם כל מיני סטודנטיאלים מקוריאה וצ'כיה אבל אחרי כמה הצלחות והרבה אכזבות תרגישו שמגיע לכם פיצוי הולם ועדיף באנגלית. ממש כמו "ממנטו" בשנה שעברה כך גם "המין האנושי" יהיה הסרט שתשמחו שראיתם לפני כולם. קומדיה מעולה ומצחיקה על היומרנות האנושית במלוא כיעורה.
* שישי, 19.7, ב-21:30, ושבת, 20.7, ב-22:30


"יאללה למהפכה על הדה שבו הצהובה" הוא סרט איטלקי מקסים וחסר יומרות שכבר הספיק לגרוף את הפרס הגדול של פסטיבל לוקרנו לפני שהגיע לארץ. הסרט נפתח בפריז של שנת 1974 כשויקטור, סטודנט פורטוגלי גולה, שומע על פרוץ המהפכה בפורטוגל ויוצא למסע ברחבי אירופה עם שותפו האיטלקי לדירה ועם חברתו לשעבר. השלושה נכנסים לסיטרואן דה שבו חבוטה ועושים את דרכם דרך צרפת וספרד כדי להיות חלק מההיסטוריה ולחוות את ההתרגשות הגדולה בפורטוגל. זהו סרט מסע שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות, ואם גם אתם לא תקחו את עצמכם ברצינות, הכל יהיה בסדר.
* שישי, 19.7, ב-10:15, ושני, 22.7, ב-20:15


"האדמה הרעה" הוא סרט שקשה להתעלם ממנו. למרות הנטייה המפוקפקת שלו לפנות לאפקטים ויזואליים זולים בכל הזדמנות, הוא בהחלט שווה צפייה. סרט מטונף על אנשים מטונפים בכפר נידח ומטונף באנגליה. זוג אחיות הופך קורבן להתעללותו של בעלה הטרי של אחת מהן. בית ספר לשנאת גברים שהופך אט אט לאוניברסיטה לשנאת אדם.
* רביעי, 24.7, ב-22:00, ושבת, 27.7, ב-18:30


"המיאו של החתול" של פיטר בוגדנוביץ' מפגיש את השמנא והסלתא של הוליווד של שנות העשרים על סיפון היאכטה של המיליארדר וו.ר הרסט. תמצאו כאן את צ'רלי צ'פלין ואת מריון דייויס (בביצוע מוצלח של קירסטן דנסט), אותה הוא רוצה לפנפן, והכל מהדהד את "האזרח קיין", שבהשראת הגרסה הראשונה שלו כתב בוגדנוביץ' את התסריט.
* שישי, 19.7, ב-16:00, ושבת, 27.7, ב-19:00