פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נדב יעקבי: לרגל שובה של הליגה הספרדית, ראיון על ספורט, תרבות ומה שביניהם

      למה אסור לענות לסמסים בזמן שידור ומדוע כדורגל, ספרות ומוזיקה זה בעצם אותו דבר – לרגל חזרתה של הליגה האהובה על הקהל בארץ, השדרן המוביל שלה בערוץ הספורט מדבר על הכל

      השיחה עם נדב יעקבי מתקיימת בעיצומה של האולימפיאדה, ושבוע וחצי לפני תחילת הלה-ליגה. למרות זאת, היא לא נפתחת בדיון על כישלונה של נבחרת ספרד בלונדון, וגם לא על מורשתו של גווארדיולה – היא מתחילה דווקא בתהיה אם ייתכן שהתקופה המוקדמת של פליטווד מק עדיפה על זו המאוחרת.

      את מי שמכירים אותו באופן שטחי, זה אולי יפתיע – אבל בעיני מי שעוקבים אחריו יותר מקרוב, זה רק מתבקש. אחרי הכל, בצד עבודתו כשדרן ופרשן כדורגל ותיק ומהולל בערוץ הספורט, בידיעות אחרונות ובלייזר, יעקבי הוא גם חובב מוזיקה נלהב שמטפח במשך שנים את האהבה הזו. בהתאם לכך, בין שידור משחק של ברצלונה, כתיבת טור על ריאל והנחיית התוכנית "ספורט אלגנט" ברדיו מהות החיים, הוא מנחה שם מדי חמישי בארבע תוכנית מוזיקלית בשם "זמן איכות", נהנה מכל רגע ורק שואף להמשיך לעשות עוד ועוד דברים כאלה.

      יש כאלה שמרימים גבה באופן פומבי בעת שהם חושפים את הצד המוזיקלי של יעקבי. בראיון בלעדי לוואלה! תרבות, למשל, הוא נזכר מעט במרמור במשהו שאמר פעם הסטנדאפיסט אבי נוסבאום בהקשר זה – "הוא כתב אז בפייסבוק, 'נדב יעקבי מנחה תוכנית על מוזיקה? זה כאילו שיואב קוטנר ישדר את ברצלונה', או משהו בסגנון. נו, אמר, אני מבין, נחמד, אבל לא נפלתי משמים על עולם המוזיקה, ואם הקהל הרחב לא יודע את זה, זאת בעיה שלו, לא שלי. אמנם אני לא קוטנר, ועדיין אני מבין עניין, ובתקופות מסוימות, בז'אנרים מסוימים, אני אפילו מומחה".

      נדב יעקבי ב"מחוץ לחוק"

      אני לא חושב שאתה צריך לקחת את זה אישית. אנחנו עדיין לא אנגליה, ובאופן כללי עדיין מתקשים לקבל כאן שילוב בין ספורט ותרבות.

      "זה נכון, ואני לא אוהב את זה. מבחינתי, כשאני רואה ספורט, זה חלק מתרבות. בישראל קוראים למשרד הרלוונטי 'התרבות והספורט', כאילו שזה שני דברים אחרים שצריך לקטלג בנפרד. זה לא צריך להיות ככה, וזה גם לא חייב להיות ככה – אפשר גם אחרת. תראה את אולפן ליגת האלופות שלנו, שרץ כבר עשרים שנה, ונכון שהדבר המרכזי בו הוא המשחק, אבל יש סביב זה נגיעות של קולנוע ושל מוזיקה".

      ולשמחתך, בסוף כל משחק מגיע גם אמן או להקה לאולפן ומבצע שירים בשידור חי.

      "נכון, ואתה יודע מה אמרו על זה בהתחלה? שאלו 'מה הקשר'? עניתי 'מה זאת אומרת מה הקשר? זה הקשר', והנה זה עובד. אנחנו בכיוון הנכון. זה עניין שייקח זמן וזה תהליך ארוך, אבל בסופו של דבר אני בטוח שבעוד כמה שנים החיבור בין ספורט ותרבות יהיה מובן מאליו".

      מוניקה סקס שרים באולפן ליגת האלופות את השיר שמגדיר את הכדורגל הישראלי

      כדי ליצור את החיבור הזה, יעקבי משתמש לא רק במוזיקה אלא גם בקולנוע ובספרות. בסוף שבוע זה, למשל, הוא משתתף בפסטיבל סרטי ספורט חסר תקדים בהיקפו יחסית לישראל, שמתקיים בסינמטק חיפה ולהבטחתו צפוי להגיע בהמשך גם לרחבי הארץ. נוסף לזאת, היה מעורב השנה בפרסום "מסי: הילד שהפך לאגדה" (הוצאת ידיעות אחרונות), הביוגרפיה של אחד הכדורגלנים האהובים על הקהל בישראל.

      כיום הספר נחשב רב-מכר, עם מכירות של יותר מ-20 אלף עותקים, אבל לפני שהגיע לדפוס, סומן כפרויקט מסוכן. "לקח הרבה זמן בכלל לשכנע את ההוצאה להחליט על הפצתו", מספר יעקבי, שערך את התרגום, כתב את ההקדמה ובאופן כללי דחף את הביוגרפיה לפני ואחרי הוצאתה.

      "אמרו לנו בהוצאה – 'מה פתאום ספר ספורט? זה לא הולך כאן", הוא מגלה. "אז בעיקרון הם צדקו, יצאו פה מעט ספרים כאלה וגם המעט הזה נכשל מסחרית, אבל אולי הבעיה היתה שמלכתחילה בחרו כותרים לא מעניינים ולא ידעו לשווק אותם? הרי היו כאן עוולות גדולות בתחום. הוציאו פעם את הביוגרפיה של מראדונה בתרגום הכי שערורייתי בתולדות השפה העברית, עם שגיאות כמו 'מחנה ריכוז' במקום 'מחנה אימונים', אז ברור שזה נכשל. אמרתי להם, נעשה את הדברים כמו שצריך ולא בחפ-לאפ, וזה יהיה להיט. אכן צדקתי, אבל מבחינתי העניין החשוב כאן הוא לא הספר הזה כשלעצמו, אלא התהליך שיבוא אחריו. בנאום שנשאתי בערב ההשקה שלו, אמרתי שהחשיבות כאן היא לא עצם הפרסום אלא זה שמתחילים לשבור את הסטיגמה ואת תקרת הזכוכית, ומבטלים את הנחת היסוד שהספורט זה משהו של העמך ולא משהו שראוי להיות על מדפי הספרים".

      יש עוד ספרי ספורט שהיית רוצה להוציא בקרוב בעברית?

      "יש עשרות. יצא עכשיו למשל ספר על השנים האחרונות של ברצלונה, שמסביר איך נהיתה הקבוצה הגדולה בעולם, וגם הביוגרפיה של גווארדיולה אמורה לצאת. אני באופן אישי אוהב ביוגרפיות, ולא חסר כאלה. אתה נכנס לחנות ספרים באנגליה ואתה רואה שם מדפים על גבי מדפים של ספרים כאלה".

      כריכת הספר "מסי – הילד שהפך לאגדה" (יח"צ)
      "אמרתי להם שאם נוציא ספר ספורט כמו שצריך, הוא יהיה להיט, וזה אכן קרה". עטיפת הספר "מסי: הילד שהפך לאגדה" בהוצאת ידיעות אחרונות (צילום: יח"צ)

      האזכור של מסי וגווארדיולה מוביל אותנו לנושא שלשמו התכנסו – פתיחתה ביום שבת הקרוב של הליגה הספרדית, שנדב יעקבי מוביל את שידוריה בערוץ הספורט. בשנים האחרונות, הקהל הישראלי ניכס אותה לעצמו, ומשחקי ההכרעה בה גם היו רגעי השיא בעולם הספורטיבי הטלוויזיוני המקומי – אפילו יותר מהיורו ומן האולימפיאדה, בטח שיותר מן הליגה המקומית.

      השאלה היא, אם יכול להיות שמתישהו תבוא נפילת מתח, ומה אפשר וצריך לעשות כדי לדאוג לשמר את האובססיה הלאומית. למשמע השאלה כיצד ישמור על העניין בליגה, יעקבי מגחך – "זה מאוד לא קשה", הוא אומר. "יש לך את מסי ואת רונאלדו ואת ריאל ואת ברסה, אלה מותגי הספורט הגדולים בעולם, ובמצב כזה, לא יכולה להיות נפילת מתח. זה מה שאנשים רוצים לראות, והם יקבלו את זה. כמו תמיד, נשדר את כל המשחקים של ריאל ושל ברסה, וכמובן גם את של מיורקה של דודו אוואט ותומר חמד".

      בכל זאת, יהיו השנה איזשהם שינויים טלוויזיוניים לעומת העונה הקודמת?

      "הפרישה של המשחקים תהיה אחרת. זה תהליך שצובר תאוצה. במחזור הראשון, למשל, ממש מפרקים את המשחקים כמעט שווה בשווה בין שבת, ראשון ושני. חוץ מזה, יהיו לראשונה גם משחקים בשעות הצהריים – שתיים עשרה שעון ספרד, אחת שעון ישראל. הם עושים במסגרת הניסיון לצבור צופים במזרח הרחוק, ולכן מקדימים את עצמם כדי ששם זה לא יהיה מאוחר מדי".

      מה איתך, תשדר את כל המשחקים או שכמו בשנה שעברה, פתאום יורם ארבל יופיע במקומך בסופר-קלאסיקו?

      "אני מניח שכן, עוד לא סגרנו את זה ואני לא רוצה להגיד סתם".

      נדב יעקבי (יח"צ , יוסי צבקר)
      "למרות הגיחה לצ'רלטון, אני עדיין הכי שחקן נשמה שיש והכי מזוהה עם ערוץ הספורט". נדב יעקבי עם אלי אילדיס (צילום: יוסי צבקר, יח"צ)

      עוד ספקולציה לגבי העתיד – בשנה שעברה, כזכור, המשחק המדהים בין צ'לסי וברצלונה במסגרת ליגת האלופות לא שודר כי נפל על ערב יום השואה. מה היתה עמדתך אז בדיון סביב השאלה אם צריך או לא לשדר, ומה לדעתך יקרה השנה אם הסופר-קלאסיקו יתקיים בעיתוי דומה?

      "אי-השידור של המשחק היה בסדר גמור. יש חוקים ויש גם קודים, ועשינו את מה שצריך לעשות. לדעתי, כך יהיה גם השנה ובשנים הקרובות, אני לא רואה בעתיד הנראה לעין שהטאבו הזה מוסר. זה לא כל כך גרוע, כי בניגוד לפעם, עכשיו לפחות יש דרכים לעקוף את זה – פעם, אם לא היו משדרים בטלוויזיה אז לא היית רואה בכלל, עכשיו אנחנו בעידן שאם אתה רוצה לראות משהו, אתה תראה אותו. נכנסים לאינטרנט, ומוצאים הכל".

      אבל אז מקבלים את השידור בלי נדב יעקבי.

      "נו, לא נורא, אתה תסתדר, תאמין לי".

      יש תלונות קבועות שאתה מקבל על השידורים שלך?

      "יש כאלה שאומרים שלפעמים אני פרטני, לא מפריד בין עיקר ותפל וגם גולש לצהוב. אני לא מסכים איתם. אני לא חושב שאפשר בלי זה. אתן דוגמה: אם אני משדר משחק של ברצלונה ואינייסטה משחק, אז לא אזכיר שהוא התחתן לפני שבוע? זה לא שנכנסתי לו לחדר המיטות, אמרתי משהו שבמסגרת 20 אלף המילה שיוצאות לי מהפה בשידור, הוא לגיטימי לגמרי. מותר לי. זה לא צהוב, אבל יש כאלה שיחשבו שכן".

      מה אוהדים צועקים לך ברחוב?

      "אוהדי ברסה כועסים עליי שאני בעד ריאל, ואוהדי ריאל כועסים עליי שאני בעד ברצלונה. שניהם חושבים שאני לא אובייקטיבי, אז זה מתקזז וזה סימן שאני בסדר גמור. בכל מקרה, האמת היא שאני אוהד אתלטיקו, ובהכרעה בין ריאל וברסה, אני אוהב ומכבד את שתיהן, ובאמת רוצה שהטוב ביותר ינצח. שמע, אלה שתי הקבוצות הטובות בעולם. כמו שמורינו אמר, לא משנה איזה קבוצה מליגה אחרת תשים היום בליגה הספרדית, היא לא תעבור את המקום השלישי".

      לסיכום הדיון בליגה הספרדית – אתה לא חושב שיש כאן קצת תופעה של טרמפיסטים? זה לא מרגיז אותך שפתאום אנשים נזכרו שהם אוהדי ברסה?

      "לא צריך להסתכל על זה ככה. זה לא כמו באולימפיאדה, שאנשים פעם בארבע שנים רואים את זה. גם אם יש אנשים התחילו להתעניין בליגה הספרדית בשנים האחרונות, אז הם רואים אותה שבוע אחרי שבוע, אתה לא יכול לקרוא לזה טרמפיסט".

      נדב יעקבי באולפן יורו 2012

      לשידורים בערוץ הספורט מגיע יעקבי לאחר גיחה קצרה אצל המתחרים שלהם, צ'רלטון, איתם שיתף פעולה בשידורי היורו. העובדה שמכל העיתונאים בתחום, המתחרים של מעסיקיו בחרו דווקא בו לשבת באולפן, היתה הוכחה נוספת למעמדו כמוביל בתחומו, וכפי שהוא מודה בראיון, זה היה מחמיא. עם זאת, לרבים וגם לי, המהלך הזה הותיר מעט טעם מר בפה, והוא סימן נכונות שלו ושל הערוץ שלו לוותר על זהותם.

      אני שואל את יעקבי אם בהסכמתו לנחות אצל צ'רלטון, לא הפך משחקן נשמה לווינסט אניימה – סתם עוד אחד שלא שומר נאמנות לקבוצתו ומחליף מדים כשנוח לו. הוא הודף את הטענה הזו – "מה פתאום, אני תמיד שחקן נשמה, אף פעם לא שכיר חרב".

      ועדיין, אתה לא חושב שאתה עשית טעות ואיבדת קצת מהזהות שלך עם ערוץ הספורט, והם טעו שנתנו לך ללכת לצ'רלטון ואיבדו קצת מהזהות שלהם?

      "אוקיי, בוא נחלק את זה לשניים. לגבי – אני עובד בערוץ הספורט כמעט מיומו הראשון. בעצם, אני הכי ותיק שם, כל מי שעובד בו כעת, הגיע אחריי, וגם אחרי שידורי היורו, אני משוכנע שאני בין ששת-שבעת האנשים הכי מזוהים איתו. לגבי ערוץ הספורט – אני חושב שזאת היתה דרך שלו להיות חלק מהסיפור של היורו. הרי לא היו להם את זכויות השידור, אבל בגללי, פתאום ראו פנים שמזוהות עם ערוץ הספורט בערוץ 9 ובערוץ 10, ובספורט 1 ובספורט 2 ובקיצור בכל הערוצים שכן שידרו את הטורניר. ככה, אפילו בתת-מודע, אנשים קיבלו את התחושה שערוץ הספורט הוא בכל זאת חלק מהיורו".

      אתה לא חושב שההשאלה שלך היתה חדשות רעות לתחרותיות בין הערוצים?

      "אני דווקא חושב שזה דבר טוב. אין ספק שצ'רלטון וערוץ הספורט הם שני הגופים הגדולים בתחום, והיה ביניהם עד לפני שנה הפרדה מוחלטת ואפילו דם רע. אני מעריך שבעבר, אפילו לא היו פונים כדי לקבל אותי בהשאלה, כי היו יודעים שהתשובה תהיה שלילית, אבל עכשיו דברים השתנו. כמו שוודאי שמת לב, הם משדרים מליגת האלופות אפילו שהזכויות בעיקרון שלנו, אנחנו מקבלים תקצירים מהליגה האנגלית, וכל זה טוב לשני הצדדים".

      גם אם בימים כתיקונם צ'רלטון והערוץ שלו הם אכן, כדבריו של יעקבי, הגופים המרכזיים בתחום, הרי שבחודש האחרון, השם החם בעולם הספורט הטלוויזיוני המקומי היה ערוץ 1. זאת, כמובן, הודות לשידורים מן האולימפיאדה, ובעיקר בזכות משה גרטל.

      תזכורת, אם מישהו במקרה שכח: מיטב הסמסים של משה גרטל

      אז תגיד, נדב, אתה מקבל סמס מאסף לוץ והוא שואל אותך – מה דעתך על גרטל. מה התשובה?

      "תשמע, יש דברים לזכותו ולחובתו. אין ספק שהוא בא מאהבה, הוא משדר מהלב והוא מת על שחייה, ואני יודע מה זה להתלהב כמו ילד מהשידור. הוא אמיתי לגמרי, אין לי ספק בעניין הזה".

      אבל...

      "הוא לקח את זה יותר מדי רחוק. הקטע הזה לתת לאנשים לסמס לך? זה מביך, זאת היתה טעות. מה עוד שמי צריך סמסים כשאתה יכול לקבל את השאלות דרך פייסבוק בצורה הרבה יותר פשוטה ויעילה? הוא גם לא סינן אותם, ונפל בפח. זה היה קצת פאתטי".

      ובכל זאת, הוא יקבל מן הסתם קמפיין פרסומי, ואתה לא.

      "נו, שיהיה לו לבריאות, היום בן אדם נהיה אייטם בגלל ולא למרות שהוא טמבל גדול, פעם זה לא היה ככה".

      אז אני מניח שאתה לא הולך להציע לנו לסמס לך בזמן שידורי הליגה הספרדית?

      "מה? ודאי שלא, ודאי שלא, ואני מאמין שאף אחד שדרן לא ירצה לעשות זאת, וגם אם כן, הבוסים שלו יגידו לו – 'עד כאן'. זאת לא במה פרטית שלנו, עם כל הכבוד".

      לסיכום, איך אתה רואה את עולם הספורט הטלוויזיוני העתידי. סמסים פיקטיביים לא, אבל למה כן אפשר לצפות?

      "אני מניח שמה שהולך להתחזק יותר ויותר זה השידורים באינטרנט ובטלפונים הסלולריים. הזמינות שלהם כבר כמעט מוחלטת וגם האיכות משתפרת. אני, למשל, חולה על כדורגל נשים ובגלל שלא שידרו את זה במהלך האולימפיאדה באף ערוץ, מצאתי לי איזה אתר וראיתי כל משחק – לא ב-100 אחוז איכות, אבל בהחלט ב-90 אחוז. אנשים היום גם רואים משחקים שלמים דרך האייפונים, והתופעה הזו רק הולכת להתגבר. אישית, קצת קשה לי עם זה שרואים משחק בסמארטפון, אבל מה לעשות, אני שייך לדור אחר. אני עוד זוכר איך במונדיאל 82' היתה כתבה על זה שיש המצאה חדישה בשם פקס, ובעזרת הפיתוח הטכנולוגי המדהים הזה, יוכלו להעביר כתבות מספרד בלי להשתמש בטלפון! אח, כמה עברנו מאז".

      שידורי הליגה הספרדית ייפתחו בשבת הקרובה (18.8) ב-24:00 עם שידור המשחק בין מאיורקה ואספניול. למחרת, ישדר יעקבי גם את המשחק בין ולנסיה וריאל מדריד ב-20:00.