הסקס
בואו ונודה - "ריקוד מושחת" היה סרט פורנו מיינסטרימי לכל המשפחה. כלומר שום דבר שהיה מצונזר, ולא הרבה יותר מהתלטפויות ומבטים עורגים, אבל הלהט שהיה שם, הצמדות המותניים הרומזניות, והעברת האצבע לאורך כל הזרוע בזמן הריקוד לעזאזל זה היה לוהט.
רק השם של הסרט - "ריקוד מושחת" כבר דגדג את בלוטות הדמיון, אבל הסובלימציה הנהדרת לסקס בצורת הריקוד, מי בכלל ידע שאפשר לזוז ככה? מי בכלל תיאר לעצמו שמותר? העובדה היא שבסוף הסרט כולנו רצינו למצוא מישהו שאפשר יהיה לבדוק איתו ככה את הגבולות של מותר-אסור, נוגע-לא נוגע, אמיתי-מדומיין. יותר משזה היה רומנטי וסכריני, "ריקוד מושחת" היה פיזי עד שיגעון, והפוסטר של פטריק סוויזי לח השפתיים בחדרים של נערות מתבגרות? זה לא היה במקרה.
תאונה משמחת
בסיכומו של דבר, "ריקוד מושחת" הוא מה שנהוג לכנות בהוליווד "תאונה שמחה": כלומר, פרויקט שבו בלי שאף אחד התכוון לכך מלכתחילה, כל האלמנטים כשלעצמם התגלו כמושלמים, ויחדיו הם יצרו שלם שגדול מסכום חלקיו. הנוכחות של סוויזי, הקסם של גריי, הכוריאוגרפיה של הריקודים, השירים, הציטוטים, העוצמה של סצינת הסיום, הנגיעה בפערי המעמדות ובהעצמה נשית, עיתוי ההפצה ועוד תוציאו אחד מן הגורמים האלה מן המשוואה, ו"ריקוד מושחת" לא היה אגדי כל כך, אבל כיוון שכולם היו שם, הוא יצר אפקט כל כך חזק וארוך שנים.
בגלל זה, לא ניתן היה לשחזר במדויק את הכוח שלו: הגדולה של "ריקוד מושחת" לא נבעה מנוסחה, מחזון אינדיבידואלי ואפילו לא מכימיה בין כמה משתתפים. היא היתה תולדה של לפחות תריסר מרכיבים נקודתיים, חלקם חד-פעמיים, ושל הדינמיקה ביניהם, ולכן אי אפשר היה סתם לקום ומיד לחקות את הניצוץ הזה, בדיוק כפי שאי אפשר לתכנן מראש אהבה ממבט ראשון, או את היום המושלם בחייך, כי הדברים האלה פשוט קורים. גם הסרט הזה פשוט קרה, וכמה טוב שכך.
ג'ניפר גריי
ג'ניפר גריי היתה כנראה כוכבת הנערות בינונית המראה האחרונה. כל מי שזכתה גם בבחור וגם ברגע התהילה אחריה היתה מהונדסת לפי הסטנדרטים המתסכלים של הוליווד גוף מושלם, שיער שופע, אף גויי סולד. חצי עשור אחרי "ריקוד מושחת" ג'ניפר גריי היתה מלוהקת כאנדראה זאקרמן, או כל כינור שני יהודי לכל כוכבת שנראית כמו גרסה מדברת של ברבי מאליבו.
אבל ב-1987, ב"ריקוד מושחת", ג'ניפר גריי היתה בייבי ילדונת מפונקת שמדברים אליה בהתנשאות והקטנה, אבל שמגלה את הסקס אפיל שלה ואת הריקוד וזוכה בכל הקופה. פטריק סוויזי היה חתיך. כאילו חתיך, חתיך, לא משהו שיש ספק לגביו. ובייבי היתה כמונו שלא מתות על האף שלנו, או מתבאסות מהנמשים, או כל שטות אחרת שגרמה לנו לתעב את עצמנו כילדות. בייבי הראתה לנו שגם לנו יש תקווה, ועבור רוב הנערות שצפו בה, היא מה שעשתה את "ריקוד מושחת". שנים אחרי כן, כשגריי ניתחה את האף היהודי והפכה לכל כך גנרית שאיש כבר לא זיהה אותה, הוליווד הפנתה לה כתף קרה, והסתבר באופן די רשמי עדיף פרצוף עם אופי.
גילטי פלז'ר
מכירים את זה שאתם רואים מישהו שיקר לכם אוכל "פסק זמן" ולא מעירים לו על כך אף שמדובר במוצר משמין ולא מזין מכל בחינה, פשוט מפני שזהו הפינוק המושחת המוסכם ואין ברצונכם לגזול ממנו את כבשת הרש? ובכן, זה בדיוק מה שקרה עם "ריקוד מושחת", שבשלב מסוים פשוט הפך לקונצנזוס של גילטי פלז'ר מעין תשובת שבת בצהריים בערוצי הסרטים ל"האזרח קיין".
אומרים שפופולריות מייצרת פופולריות, וזה נכון גם במקרה של "ריקוד מושחת": הוא כבר הפך לכל כך אהוב על הכל, שכולם הניחו לו, כולל מבקרי וחוקרי קולנוע. הרי גם הם יסכימו שאי אפשר לחיות בלי סרטים כאלה, אז אם כבר אם יש אותם, שיהיו כמוהו.
תהליך החניכה
על אף שנחשב לסרט טראשי בעל מעט מאוד עומק, השכילו יוצרי "ריקוד מושחת" להציג תהליך חניכה קלאסי מעולם סרטי הספורט עם טוויסט כמעט פמיניסטי. הסרט עושה שימוש בדמות נשית חזקה, שאמנם עוברת תהליך של התפכחות ומטמורפוזה מברווז עקום רגליים לברבור שמענטז היטב, אך בדרך גם מצילה את הגבר ש"מחנך" אותה.
תחילה נדמה שבייבי (כן, בחירת השם אומרת כבר כמעט הכל), זוכה להכיר את העולם על פינותיו האפלות, ולהכיר את עצמה ואת מיניותה בעזרתו של מדריך הריקודים החתיך וקשה היום, כשלמעשה, לצד כל אלה, היא זו שפותחת לו את הראש, ואותו אם תרצו.
הפסקול
פסקול טוב לסרט יודע לתמוך ברגעים הדרמטיים, להוסיף טאץ' נכון לסצנות המרגשות ולעטוף את הכל בארומה קסומה. פסקול אדיר לסרט, מצליח לפרוץ את גבולות המסך הגדול ולהפוך לסנסציה. וזה בדיוק מה שקרה לפסקול של "ריקוד מושחת" שמכר 42 מיליון עותקים ברחבי העולם והפך לאחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים.
הלהיט ההיסטרי "I've Had) The Time of My Life)" זכה באוסקר, בגלובוס הזהב ובגראמי, גרר שלל קאברים וכמה פארודיות מוצלחות והפך לשיר החתונות האולטימטיבי שמתנגן בגני אירועים גם היום; הבלדה הפומפוזית "She's Like the Wind", שכתב וביצע פטריק סוויזי בעצמו, התאימה כמו כפפה לסיפור הפרברים גרסת הוואספים ועדיין נטחנת בגלגלצ; "Hungry Eyes" מסצנת הריקוד בשלישייה סיפק את הסחורה עם האווירה האייטיזית והסקסופונים החרמניים. המוטו של הסרט היה חוויה של פעם בחיים? יצא לו פסקול צ'יזי שחורשים כל גיל ההתבגרות.
הציטוטים
אין הרבה משפטים אייקונים בתרבות הפופולרית כמו "Nobody puts Baby in a corner" שאומר ג'וני לאבא של בייבי, רגע לפני שהוא מעלה אותה על הבמה לנאמבר של החיים שלה ושלנו. באותו רגע היינו כולנו בייבי, והחלטנו באחת: איש מעולם לא יעמיד אותנו בשום פינה, ומי שינסה נראה לו מה זה. אבל חוץ מהמשפט הוא, גם שאר הסרט הניב כמה פנינים.
הציטוטים הנבחרים:
"Look, spaghetti arms. This is my dance space. This is your dance space. I don't go into yours, you don't go into mine. You gotta hold the frame."
"I carried a watermelon"
"You just put your pickle on everybody's plate, college boy, and leave the hard stuff to me."
"I think she gets this from me"
השתתפו בהכנת הכתבה: לילך וולך, הדר טורוביץ', חן רוזנק ואבנר שביט
"ריקוד מושחת" - מה הופך אותו לקאלט בעיניכם? שתפו אותנו בפייסבוק