יודע כל מי שהיה פעם ילד, ובעיקר אלו שלא וויתרו לחלוטין על הקריירה הזו, שההרפתקאות הכי מותחות, מרתקות ומסעירות יכולות להתרחש דווקא קרוב לבית. בין אם זה למצוא פתאום קיפוד עירוני, לגלות רמז סתום שפשוט מוכרח להיות לו פשר סודי או להיתקל בארגז אוצרות ישנים לא מוכרחים להרחיק כדי לבלוש בעולם, ואולי בכלל רוב הילדות אנחנו פשוט בלשים של עולם המבוגרים, מנסים למצוא עוד ועוד רמזים שיעזרו לנו להבין את העולם המסובך.
"יונתן בלש ממש", ספרו החדש של דויד גרוסמן, מצליח לתפוס בדיוק את תחושת הלב הפועם מהר אל מול תעלומה ביתית, ומתיר אותה בעדינות ובכל כך הרבה יופי שאפשר רק להשתאות מול הקסם. יונתן מגלה שחפצים ביתיים יומיומיים מתחילים להיעלם כאילו מעצמם נעלי הבית הכתומות שלו, המשקפיים של אבא, הצעיף של אמא. כאשר אבא ויונתן מחפשים ומחפשים אחר האבידות, ובכל זאת לא מוצאים, מציע אבא ליונתן להיות בלש הבית. המשימה מדגדגת הדמיון והאחריות לגורל החפצים הנעלמים מייד שובים את יונתן שנוטל על עצמו במלוא הרצינות את התפקיד.
גרוסמן, כמו גרוסמן, לא משאיר את הסיפור רק במישור היומיומי הפשוט, ומוסיף לו את הנגיעה הגרוסמנית שקשה להגדירה במילים והיא בעיקר איזו תחושה חמקמקה ומעורבת של רוך, יופי ודוק נוגה שמצפה את הטריויאלי והמוכר ומעלה אותו מדרגה אל הבלתי מקולקל, והטהור. ספר נהדר, חמים, ומעורר חשק לחבק את האהובים עליך.
יונתן בלש ממש / דויד גרוסמן, איורים: גלעד סופר, בהוצאת עם עובד
"צרצרון שר גם בחורף"
הסופר סמי מיכאל מוטרד; ניתן להבין זאת מההקדמה מלאת הרגש שהעניק לספרו החדש לילדים, (השני במספר לאחר "אותיות הולכות לים"), ומההקדשה לסופר ולחוקר הטבע המפורסם ג'רלד מלקולם דארל. מיכאל מוטרד, ובצדק גמור כמובן, שילדי שנות האלפיים שכחו מהי אדמה, מה הם צרצרים, חיפושיות, דבורים וקרפדות. ואולי אפילו מדאיג יותר לחשוב שהם מעולם לא ידעו.
"צרצרון שר גם בחורף", אם כן, הוא נסיונו מחמם הלב של מיכאל להקדיש ממרצו ומכשרונו כדי לחבר את ילדי האספלט והצגים האלקטרוניים לריחות של אדמה לחה, למראות של דבורים מזמזמות, לצלילי צרצרים שרים. נסיון שגם מצליח בזכות ההומור והחיבה שבהם מספר מיכאל על צרצרון הקטן שמאס בחורף ומתעקש לארגן נשף בו יופיעו וישירו הגחליליות, הפרפרים, הדבורים ושאר חרקי היער שנם את תנומת החורף שלו.
סיפור הנצחון הזעיר של צרצרון, ושיתוף הפעולה קהילתי שמביא לקיומו של הנשף החגיגי בו הוא ישיר את שיר האהבה שלו לטבע, לאביב ולמשפחתיות, מצליח לרגש ולהמס את אותו ניכור אורבני שמיכאל מעוניין להציב לו אלטרנטיבה. אם להוסיף לכך את האיורים הנהדרים, העדינדינים והרכים של ליאורה גרוסמן, מדובר בסיפור נצחון שגדול יותר אפילו מזה של צרצרון הנאיבי נצחונו של סופר מבוגר שראה בחייו תקופות ואופנות שונות, ובחר להעביר לדור הנכדים את האהבה והכבוד לפשטות וליופי שבטבע.
צרצרון שר גם בחורף / סמי מיכאל, איורים: ליאורה גרוסמן, הוצאת דביר
מי הם סופרי הילדים האהובים עליכם? שתפו אותנו בפייסבוק