ערב אמנות מחאה במועדון הבארבי

פעילי מחאת האוהלים ברוטשילד של אוגוסט 2011 התקשו להעביר את הקיץ החם באופן פחות אנרגטי מאשתקד, לכן החליטו שלפחות את סופו יחתמו בזיכרונות השנה שעברה, באירוע שיאגד בתוכו את כל יצירות המחאה בכל התחומים ויתקיים ב-27 באוגוסט בבארבי בתל אביב. הערב יהווה גם השקה לספרו החדש של אשר שכטר, ?רוטשילד - כרוניקה של מחאה?, המגולל את סיפורה של המחאה מעשרות זוויות ומורכב ממונולוגים של אנשי מחאה שונים.

לצד התכנית המוזיקלית, שתכלול את הג'ירפות, אבטיפוס, דניאל סלומון וקוואמי בשירי מחאה, יקריאו הפעילים התקשורתיים יותר (דפני ליף, רגב קונטס, סתיו שפיר ואחרים) שירים ומונולוגים מספרו של שכטר. גם אורלי וילנאי וגיא מרוז יגיעו לאירוע ויקריאו מספרם שלהם העוסק במחאה. תוך כדי הערב יוקרנו על הקירות קטעי וידאו וקולנוע, תיתלה תערוכה של פוסטרים מהשנה האחרונה וכן תערוכת צילומים של מיטב הצלמים שסיקרו את המחאה.

על היוזמה ועל התכנית האמנותית אמונה שיר נוסצקי, שמאמינה כי טיבן של מחאות חברתיות הוא בייצור תופעות תרבותיות. "אחרי קצת יותר משנה, נראה לי שמאוד מעניין להסתכל במעט הרטרוספקטיבה שיש לנו, האם נוצרו שינוי תרבותי ועשייה אחרת שהיו חלק מהמחאה", אומרת נוסצקי, "אחד הדברים שאפיינו אותה הוא שהיא לא התחילה על ידי פוליטיקאים, ומצד שני גם לא על ידיד אנשים קשי יום – אלא על ידי ארטיסטים צעירים, מה שהשפיע על כל הלך הרוח. יהיה מאד מרגש לבוא ולחגוג גם את הצד הזה, שבדרך כלל יש המון ציניות כלפיו מתוקף כך שלכאורה צריכים לעלות על בריקדות, לא לשיר שירים ולקרוא טקסטים".

ספרו של שכטר מנסה לענות על השאלה ששואלת נוסצקי – מה בדיוק קרה בשנת ההתקררות, והאם בכלל ניתן לקרוא לה כך. "אין ספק שהורגשה דעיכה בהתבוננות הציבורית", הוא מספר, אחרי למעלה מ-100 ראיונות שניהל וכ-700 הקלטות במשך השנה האחרונה, "הפגנת המיליון לא הייתה שיא המחאה כמו שחושבים, אלא היא החלה לדעוך החל מ-6 באוגוסט. הספר עוסק בתהליכי העומק של החברה הישראלית, מרגע שהמחאה עברה מהכיכרות לבתים ולפעילות היומיומית השוחקת. הוא גם נועד כדי להפריך כמה מיתוסים כמו למשל, שהקרן החדשה מימנה את המחאה, שזו היתה רק מחאה תל אביבית או רק של מעמד הביניים, ועוד".

שכטר התחיל כעיתונאי שהגיע לסקר את פעילותה של דפני ליף וחבריה, ונשאב לתוך העשייה החברתית. "הגעתי ב-14 ביולי כדי לסקר את האירוע של דפני, ומהר מאד הפכתי את עצמי לפעיל יותר מאשר עיתונאי. איפה שהוא הקווים היטשטשו לגמרי, והתחלתי במעקב צמוד אחרי המחאה תוך מעורבות פעילה בה. חוץ מזה, העיתונאים בסופו של דבר הם העניים החדשים, לכן זה היה כמעט אקט של התאבדות שלא לתמוך בה".

ברוח הזו, האמנים המתגייסים לערב המחאה במועדון הבארבי עושים זאת בהתנדבות והכניסה היא חופשית עם אפשרות לשלשל מזומנים אל קופת תרומות שתועבר למען המשך המחאה. כמו כן, יוצב דוכן למכירת הספר, אשר 50 אחוזים מהכנסותיו ייתרמו למחאה גם הם. "ההיענות היתה מדהימה מצד כל מי שפנינו אליו", מסכמת נוסצקי, "אפילו חלל הבארבי נתרם לנו בנדיבות גדולה. המטרה של האירוע הוא לפנות לציבור הרחב, ולא רק לפעילי המחאה האקטיביים".

ומי יגיע?

"זו שאלה שאני שואלת את עצמי לפני כל אירוע וכל עצרת, אף פעם אי אפשר לדעת. אנחנו מקווים שיבואו הרבה אנשים".