ג'יילס פיטרסון: "מועדון הבלוק הוא מקום שאני לא מוכן לוותר עליו"

      רגע לפני ביקור נוסף בארץ, ג'יילס פיטרסון מגלה שוב שלא משנה כמה הוא גדול, ככה הוא מקסים, אבל הוא לא מוותר לטקס הנעילה של האולימפיאדה - ראיון

      • ג'יילס פיטרסון
      יותם אבני

      מעטים הם המוזיקאים או עסקני המוזיקה שבאמת מהנה לדבר איתם. מדהים לגלות כמה אטומים או סתם אידיוטים יכולים להיות אלילי מוזיקה מכל ז'אנר שהוא. ג'יילס פיטרסון בהקשר הזה הוא ללא ספק היוצא מן הכלל. מדובר באחת מהדמויות המשפיעות ביותר בתעשיית המוזיקה, אדם שבמו ידיו ברא את המונח והסגנון המוזיקלי "אסיד ג'אז" והסב את אוזני כל העולם לתגליות כמו אריקה באדו, איימי ווינהאוס או ג'מירוקוואי. פיטרסון הוא מסוג האנשים שזכו לתואר "אגדה" ובצדק גמור. ולמרות כל זאת, פיטרסון גם לאחר שלושים שנות מצוינות, הוא האדם הכי לבבי לנהל איתו שיחה; הוא מתבדח, עונה בהרחבה ואף טורח לשאול בסוף אם היה מרואיין מעניין.

      לכבוד ביקורו השלישי בישראל במסגרת ליין הלנג'דס של מועדון הבלוק הרמנו טלפון לדרוש בשלומו של פיטרסון אבל במקום קולו בקעה מצידה השני של השפורפרת מוזיקת ג'אז קולנית.

      מה זה מתנגן שם?

      "אוי זה נפלא. זה דמו חדש שקיבלתי מחוזה ג'יימס (זמר ומלחין ג'אז בן טיפוחיו של פיטרסון – י.א). אני כמעט בטוח שזה קאבר לסן רא, זה בטוח ייכנס לאלבום הבא שלו ואתה יודע מה? אני בטח אנגן את זה גם בתל אביב".

      עוד בוואלה! NEWS

      פרסום לפי מיקום: עסקים קטנים יזכו לפרסום מותאם לצופים

      בשיתוף בנק הפועלים
      לכתבה המלאה
      מבזבז את רוב המשכורת על תקליטים. פיטרסון (צילום: Steve Thorne. Getty images)

      אני מפריע באמצע סשן דמואים?

      "חלילה. ממש לא. הלוואי והיה לי זמן איכות להקדיש לדמואים, אני מקבל כל כך הרבה מוזיקה לאחרונה שאני פשוט מוכרח להקשיב לה בכל רגע פנוי שיש לי. עכשיו זה הקלטות של חוזה ג'יימס, לפני זה הקשבתי פעמיים לאלבום החדש של פליינג לוטוס - שהוא מבריק. סוג של אליס קולטריין פוגש את אפקס טווין. ואחרי זה, אלוהים יודע, יש פה ערימה ענקית של דמואים ועוד חבילה של דברים שהזמנתי באי ביי".

      יפה לך שאתה עוד קונה.

      "אין שום דבר יפה בזה. אני עדיין מבזבז את רוב המשכורת שלי על תקליטים - זו מחלה. וזה מצחיק כי כבר קרה לי כמה פעמים שקניתי אלבום שמסתבר ששכב אצלי במשרד כפרומו במשך חודשים".

      מה התקליט הכי יקר באוסף שלך?

      "שאלה טובה. האמת שזה סיפור מצחיק. באחד הביקורים שלי ביפן, המוקד האהוב עליי בכל העולם לקניית תקליטים, נכנסתי לחנות ופתאום שמעתי מהמערכת ביצוע מדהים של אלברט איילר (סקסופוניסט אוונגרד ג'אז משנות ה-60 – י.א) ל-'Love & Death'. זה העיף לי את המוח לחלוטין, זה כל כך משהו שהיה צריך להיות אצלי באוסף שזה פשע. ניגשתי לדלפק והמוכר הודיע בנימוס יפני שהתקליט לא למכירה. זה כל כך עצבן אותי שרצתי למלון והזמנתי עותק באי ביי באותו יום, זה עלה משהו כמו 400 פאונד. אבל דווקא יצא לי יותר למכור תקליטים יקרים מאשר לקנות כאלה. לפני שנתיים החלטתי למכור תקליט מאוד נדיר של Ricardo Marrero, מלחין ומוזיקאי פורץ דרך בכל מה שקשור למוזיקה לטינית או אפרו-קובנית, מכרתי עותק במצב אידיאלי תמורת אלף פאונד כי ידעתי שעוד שנה הולכים להוציא את האלבום מחדש והערך של התקליט יירד".

      התכשיט באוסף של פיטרסון:

      איך עברה עליך האולימפיאדה?

      "מדהים. זה היה אירוע שציפיתי לבואו זמן רב מאחר ואני צרכן ספורט נלהב. פיניתי לעצמי תקלוטים ועבודות מיותרות ופשוט טיילתי כמו תייר בין כל האירועים. האמת שזה לא נכון, בסוף יצא שכן תקלטתי כמה פעמים, פעם אחת במסיבה של המשלחת השוויצרית, כי אני חצי שוויצרי, ופעם אחת במסיבה של ברזילאים, כי אני מטורף הרי על מוזיקה ברזילאית".

      ומה חשבת על טקס הפתיחה?

      "את טקס הפתיחה אהבתי מאוד. הוא ללא ספק תצוגת תכלית מגניבה של לונדון בפרט ואנגליה ובכלל. אין ספק שהוא התעלה בהרבה על טקס הפתיחה בבייג'ין ואין ספק שרואים שבמאי הטקס היה בליין רייבים מתמיד".

      ומה לגבי טקס הנעילה?

      "אותו פחות אהבתי. למען האמת הוא היה קצת מאכזב. אני פשוט לא חושב שוואן דיירקשן (להקת הבנים פליטת"אקס פקטור" הבריטי – י.א) היה הכרחי, שלא נדבר על הסינגל החדש של ג'ורג' מייקל. שלא תבין לא נכון, אני מאוד אוהב את מייקל, אבל לא נראה לי שהאולימפידה היא המקום הראוי לקידום עצמי".

      תהיה מוכן להשתתף באולימפידה בישראל?

      "בטח בן אדם זה יהיה מדהים. למרות שאני לא בטוח עד כמה זה אפשרי. אבל אם זה יקרה אני מקווה שהבלוק ייקח חלק מכובד בחגיגות, אני מת על המקום הזה. גם היום כשאני כבר מתחיל להיות סלקטיבי בבחירת יעדי הטיסה שלי הבלוק הוא מקום שאני לא מוכן לוותר עליו".

      פיטרסון מחפש תקליטים נדירים בקובה:

      פחות תקלוטים היא אולי הזדמנות להתחיל להפיק מוזיקה מקורית משלך.

      "אני לא בטוח. השתתפתי בלא מעט פרויקטים בהם תפקדתי כמפיק, אבל זה היה יותר בדמות מפיק משגיח מאשר מישהו שבאמת טובע את חותמו על היצירה. אני חושב שאני פשוט מוצלח הרבה יותר כמעיין שגריר של מוזיקאים מעולים שסובבים סביבי כל הזמן. יוצא לי לחשוב על זה הרבה אבל הידיעה כי הפקת מוזיקה היא משרה מלאה שצריך להתמסר אליה לחלוטין קצת מפחידה אותי. אני לחלוטין מודע לכך שאני מייצג את הדור הישן בו יכולת להיות די.ג'יי מבוקש ונערץ גם אם לא הפקת מוזיקה מקורית משלך מעולם, אני מאוד בר מזל בנושא הזה. עוד בעיה מהותית לגבי עניין המוזיקה הוא שאני לא ממש יודע לנגן על אף כלי".

      אם יכולת לשלוט באיזה כלי שתרצה, מה היית בוחר?

      "אוי זה היה יכול להיות מדהים בן אדם. הייתי בוחר בפסנתר. פסנתר זה כלי שאפשר באמת ללכת לאיבוד בתוכו והוא הבסיס האידיאלי לכתיבה והלחנה. אם הייתי וירטואוז פסנתר בטח הייתי הרבי הנקוק, שזה מדהים לחשוב על כל מה שהוא השיג רק משליטה על קלידים. למרות שעל הבמה פסנתרן לא נראה הכי מגניב. הוא בטח לא משתווה לבסיסט. נגני באס נראים הכי טוב על הבמה. האמת כשאני חושב על זה נראה לי שהרבה יותר פשוט להיות בסיסט - להחזיק גרוב של כמה תווים כליווי. אתה יודע מה? אני משנה את דעתי, אני אבחר בבאס, אני אהיה הרבה יותר מגניב ככה. אבל למה אתה שולח אותי ליצור מוזיקה? אני כבר לא דיג'י טוב בעיניך?".

      עם כל גל הפרישות של דני טנגליה ולארי הרד אני בסך הכל דואג לעתיד שלך.

      "טנגליה פרש? אתה צוחק עליי".

      מתכננים להגיע ולשמוע את פיטרסון מתקלט? ספרו לנו בפייסבוק

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully