פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "360": ראיון עם הבמאי פרננדו מיירלס והתסריטאי פיטר מורגן

      לרגל יציאת סרטם עתיר הכוכבים וחובק העולם, מספרים התסריטאי והבמאי המהוללים למה כולם רוצים לעבוד עם מרק איווניר וחושפים סוד אפל על רגלי המלכה אליזבת. ראיון

      "360": ראיון עם הבמאי פרננדו מיירלס והתסריטאי פיטר מורגן

      בעשור האחרון, נהיה הבריטי פיטר מורגן אחד התסריטאים העסוקים בתעשיית הבידור. בין השאר, כתב שלוש דרמות טלוויזיה עטורות פרסים בסדר הגודל של "לגנפורד", "העסקה" ו"הקשר המיוחד" (שתי האחרונות עסקו בטוני בלייר); היה אחראי לתסריט של שלושה סרטים שכיכבו בפרסי האוסקר – "המלכה", "המלך האחרון של סקוטלנד" ו"פרוסט/ניקסון"; שיתף פעולה עם קלינט איסטווד ב"מכאן והלאה" הלא מוערך דיו, והרשימה עוד ארוכה והיד עוד נטויה. בקרוב, בין השאר, נוכל לראות את "Rush", דרמת מירוצים מדוברת פרי עטו בכיכובו של כריס המסוורת הלוהט.

      בשל היותו מניה כה חמה הן במולדתו והן בהוליווד, מצא עצמו מורגן מדלג שוב ושוב בשנים האחרונות בין משרדי ה-BBC באנגליה ומטות האולפנים בלוס אנג'לס, ולמסלול הזה צריך להוסיף פקטור נוסף – רעייתו ואם ילדיו אוסטרית, כך שמעונו האמיתי בשנים האחרונות בכלל ממוקם בווינה. לאור זאת, את מיטב זמנו מבלה התסריטאי בטיסות טרנס-אטלנטיות וברכבות פנים-אירופאיות. במהלך ההקפות המעגליות סביב הגלובוס, מבעד לענני הג'ט-לג שאפפו אותו, נוצרה בו תשוקה כתוצאה מכך לכתוב משהו – משהו שבדיוק כמוהו, יהיה חובק עולם.

      תוצאת התשוקה הזו היא הסרט "360", שיגיע בסוף השבוע הקרוב לאקרנים בישראל, כמעט שנה לאחר הקרנתה הראשונה בפסטיבל טורונטו האחרון. את התסריט הפקיד מורגן בידי הבמאי הברזילאי פרננדו מיירלס ("עיר האלוהים") וצוות קוסמופוליטי, ובו בין השאר אנתוני הופקינס, ג'וד לאו ורייצ'ל וויז הבריטים; בן פוסטר האמריקאי; מוריץ בלייבטראו הגרמני; ג'מאל דבוז הצרפתי, וכן מרק איווניר הישראלי. זה האחרון מגלם דווקא מאפיונר רוסי, שהוא רק חלק קטן בפסיפס הדמויות העשיר שכאן: אב שכול המחפש את בתו, עבריין מין המחפש לגאול את נשמתו, צעירה הנאלצת למכור את גופה ועוד ועוד, וכמעט כולם יתחברו בסופו של דבר, בדרך זו או אחרת.

      הבמאי פרננדו מיירלס והתסריטאי פיטר מורגן לאחר בכורת הסרט 360 (GettyImages)
      עומדים בראש נבחרת כוכבים. הבמאי פרננדו מיירלס (מימין) והתסריטאי פיטר מורגן בהקרנת הבכורה של "360" בפסטיבל טורונטו (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

      מיד לאחר הקרנת הבכורה בטורונטו, התיישב מורגן למפגש עם קבוצת עיתונאים מצומצמת ובו הסביר את החיבור האישי שלו לפרויקט הגלובלי, ואז גם הצהיר מה ניסה להגיד בו. "רציתי להראות איך בימינו הכל מתפשט בעולם כמו מגיפה", הוא אומר. "תראו את משבר הבנקים, את האביב הערבי, אפילו שפעת החזירים: לכל דבר שקורה בנקודה אחת של העולם יש השפעה על מה שמתרחש בנקודה אחרת, למדינות כבר אין בעצם קיום עצמאי. לכל אחד מאיתנו יש אחריות גלובלית. מובן שאני לא הראשון שמדבר על זה, אבל בדרך כלל נהוג לדון בתופעה הזו מנקודת מבט פוליטית-כלכלית, ואני לא רציתי להתעסק באיך שאפקט הפרפר של הגלובליזציה מטלטל את הבנקים, אלא בצורה שבה הוא עושה זאת לאנשים עצמם".

      איך התחלת לבנות את הפאזל הקוסמופוליטי הזה, היתה לך נקודת מוצא?

      "כן, לקחתי השראה מ'המעגל' של ארתור שניצלר. הכל אצלו מתחיל ונגמר בפרוצה מווינה, וכך זה גם אצלי. ברגע שהתיישבתי לכתוב ידעתי שנצא איתה לדרך וגם נסיים איתה, אבל עוד לא בדיוק ידעתי מה יהיה בין לבין".

      לפני שהתיישבת להשלים את המרווח הזה, לא פחדת שהתוצאה תצא דומה מדי ל"אהבה נושכת", "בבל" וכל שאר הסרטים העכשוויים שמצליבים בין כמה דמויות? הרי מחידוש אמנותי המהלך הזה כבר נהיה לקונבנציה – לא חששת שיסתכלו על "360" ויגידו "נו, עוד פעם סרט כזה"?

      "תשמעי, אם את חושבת שהסרט שלי דומה לסרטים אחרים – אז אין לי מה לעשות בקשר לזה. אני יכול להגיד לך שכתבתי את '360' מתוך אינסטינקט, והוא יצא לי מהלב, מהתת-מודע, אז לא לקחתי בחשבון שום שיקולים כאלה. זה פשוט סרט שמשקף את החיים שלי, את מה שאני רואה דרך החלונות של המטוסים ושל הרכבות. בכל מקרה, בשעה שאני מסתכל על התוצר הסופי, אני רואה סרט שמדבר בשבע או שמונה שפות ויש בו מטאפורות להמון סוגיות. דבר כזה, עוד לא ראיתי, אז אני לא חושב שאפשר להגיד שהוא דומה למשהו. גם לא הייתי עושה אותו מלכתחילה אם הייתי חושב כך".

      360 (יח"צ)
      "רציתי להראות איך אפקט הפרפר של הגלובליזציה משפיע עלינו כאנשים פרטיים". רייצ'ל וויז וג'אד לאו ב"360" (צילום: יח"צ)

      בכל זאת, האם בתהליך הכתיבה ניסית לחדש לעומת יצירות שהיה להן מבנה דומה?

      "זה כן, זה בלתי נמנע, כי הקהל בימינו נהיה מחוסן ומתוחכם ואתה צריך להפתיע אותו. אי אפשר לבנות את התסריט לפי איזה סדרה חשבונית צפויה, שדמות א' תפגוש את דמות ג' ודמות ב' את דמות ד'. אם הייתי עושה זאת כך, הקהל היה מבין אחרי חצי שעה מה הולך לקרות, ופשוט יוצא מהאולם מתוך שעמום. בגלל זה, שיחקתי כאן עם החוקיות של הקשרים ושל המפגשים. בין השאר, בשעה שכמעט כל הדמויות מצטלבות, יש גם גיבור אחד שפשוט נכנס ויוצא, בלי להיות חלק מהדינמיקה הזאת, וזה דבר שלדעתי בא בהפתעה. אני לא טוען שהמצאתי כאן את הגלגל, אבל אני כן חושב שהסרט הזה מחדש".

      איך התפתח תהליך הכתיבה – האם בכל פעם שהכנסת לעלילה דמות חדשה ידעת בדיוק מה הולך להיות איתה ועם מי היא תצטלב, או שפשוט זרמת עם התסריט ואמרת לעצמך שהיא תיקח אותך לאן שהיא תיקח?

      "השאלה הזו מזכירה לי משהו מצחיק. בגלל שאני מסתובב בכל מיני פסטיבלים ושטויות כאלה, יוצא לי לשבת בכל מיני פאנלים מטופשים על תסריטאות. לא מזמן ישבתי במשהו כזה עם מייקל ארנדט, שכתב את 'מיס סאנשיין הקטנה', וגיירמו אריאגה, שכתב את 'אהבה נושכת', '21 גרם' ו'בבל', והציגו בפניהם תהיה דומה, ומה היו התשובות שלהם? הו, הבדלים של שמים וארץ. ארנדט אמר פחות או יותר שהוא עובד כמו מתמטיקאי, בונה מראש הכל לפרטי-פרטים, וכל כך מחושב וקפדן שהוא שולח כל סצינה לחברים ומבקש מהם לדרג אותה מאחד עד עשר, ואם משהו מקבל פחות משמונה, הוא משאיר אותו בצד ואז עוצר לחשוב מה להכניס במקומו. אריאגה, לעומת זאת, אמר שהוא פשוט עף עם התסריט, בלי לחשוב על כלום מראש, בלי לעצור לרגע, בלי לבדוק את עצמו – פשוט שוחה עם הזרם. די מדהים בעיני להיווכח כי שתי גישות שונות שייכות לאותו מקצוע. כך או כך, הייתי אומר שאני איפשהו באמצע ביניהם. יש לי מושג די טוב מה אני רוצה לומר ולעשות ברגע שאני מתיישב לכתוב, אבל חשוב לי להשאיר הרבה מקום לאלתורים".

      בפאנלים מסוג זה מציגים לך גם שאלות כמו "למה אתה כותב"?

      "הממ...למה אני כותב? בגלל הילדים שלי. יש לי ארבעה, עוד מעט יבוא חמישי, ואני צריך לברוח מהם לפעמים, שיהיה לי קצת שקט. הכל קשור בהם. אני כותב גם כדי לפרנס אותם, לשים לחם על השולחן, וטוב שכך, כי הצורך הזה לא מאפשר לי להתפנק או להתחכם מדי בכתיבה, ואני פשוט כותב מהסיבה הפרוזאית שאני צריך לעבוד, מה שהתגלה לי כמניע אפקטיבי למדי. מה לעשות, צריך לעבוד קשה בשביל חמישה ילדים, זה לא מעט. אנחנו פשוט כל הזמן מייצרים עוד ועוד ילדים. ביקשתי מהגינקולוג לפתור את הבעיה הזו, והוא מעל בתפקידו, אבל יש לי תוכנית משלי איך להיפטר מהבעיה הזו... סתם סתם, אני צוחק כמובן".

      הסרט שעשה את מורגן:

      מועד יציאת "360" בישראל, חמישי ה-30.8, סמוך ליום מותה ה-15 של הנסיכה דיאנה. כזכור, היום הטרגי ההוא מוביל להתרחשויות ב"המלכה", הסרט הנפלא שבעצם גילה את מורגן לקהל הרחב.

      במהלך השיחה בטורונטו, נזכר התסריטאי הידידותי ועתיר חוש ההומור בסיפור מאחורי הפקת הסרט המהולל ההוא. "ניגשו אליי והציעו לי לכתוב על המוות של דיאנה. כשלעצמו, זה נשמע לי רעיון איום ונורא, ודחיתי אותו על הסף", הוא אומר. "לא היה לי שום רצון לעסוק באירוע המחריד הזה. אבל אז חשבתי לעצמי שיהיה מעניין דווקא לעסוק בכל מה שקרה אחרי המוות בתוך בית המלוכה, ומכאן עלה התסריט של 'המלכה'. התחלתי להתלהב מהרעיון עוד יותר בשעה שנפגשתי עם הלן מירן, שלא רק כי הסכימה ברצון לגלם את המלכה אליזבת, אלא גם נתנה לי השראה איך לכתוב את הדמות שלה. היא פשוט היתה כל כך דומה לה בכל צורה – בעיקר הרגליים שלה, שפשוט נראו בול כמו אלה של אליזבת".

      רגע, רגע, איך אתה יודע איך הרגליים של המלכה נראות?

      "הא... אוקיי.. עצרו את ההקלטה! צאו מהחדר! הראיון הזה נגמר!".

      פרננדו מיירלס (GettyImages , Joe Scarnici)
      "הוא מדבר המון שפות ובכולן בלי מבטא, אז לא פלא שהוא עובד כל הזמן בכל המקום". מיירלס (במרכז) עם מרק איווניר (לפני-אחרון משמאל, ליד מורגן) בהקרנת הבכורה של "360" בטורונטו (צילום: אימג'בנק - Gettyimages)

      "יום אחד יגלו שאני בלוף"

      לאחר שמורגן המשועשע נוטש את החדר בחיוך רחב, נכנס במקומו הבמאי פרננדו מיירלס. בדומה לתסריטאי, גם הקולנוען מסאו-פאולו מבלה את עיקר השנים האחרונות בטיסות בינלאומיות. בעקבות הצלחת "עיר האלוהים" פרי עטו לפני עשר שנים, זומן להוליווד לביים את "הגנן המסור" ו"על העיוורון", ובתווך שב למולדתו, בין השאר כדי ליצור את "בעיטה לחיים".

      אחרי כל זה, מה משך אותך ל"360"?

      "את האמת", הוא אומר, "בתחילה סרבתי לפרויקט. הציעו לי אותו, אבל הייתי עסוק בעבודה על ביוגרפיה של ג'ניס ג'ופלין. אז, לצערי, ההפקה הזו התפרקה בגלל מחסור בתקציב, והתפניתי לעבוד על התסריט של פיטר. אל תבינו לא נכון – אמנם הגעתי אליו מכורח הנסיבות, אבל עשיתי זאת בשמחה, אהבתי את התסריט".

      למה?

      "כי אהבתי את הרוח שלו. גם אני מאמין שהעולם הזה הפך לקטן מאי פעם ושהכל בו קשור להכל, וזה משהו שמרתק אותי ומטריד אותי ועניין אותי לעסוק בו. אהבתי גם עד כמה שהוא נותן המחשה ל'אפקט הפרפר'. צריך אולי לראות את הסרט כמה פעמים כדי להבין זאת, אבל באמת שכמעט הכל בו קשור להכל, ומבט קטן שדמות אחת נותנת בסצינה הראשונה מוביל להתרחשויות דרמטיות בסצינה האחרונה. חוץ מזה, מצאה חן בעיני האופציה לצלם בערים שונות ברחבי העולם – אמרתי לעצמי, מתי עוד פעם תהיה לך הזדמנות כזו? ומשכה אותי גם העובדה שאוכל לשתף פעולה עם שחקנים מכל קצוות תבל".

      ובהם גם מרק איווניר הישראלי.

      "הו כן, מרק, מרק הנהדר. האמת, שבהתחלה רציתי שחקן רוסי לתפקיד, ופניתי לכמה מבכירי השחקנים ברוסיה, אבל הם אמרו לי שנמאס להם מדמויות של מאפיונרים רוסיים. ואז עלה השם של מרק. אני מניח שהעיתונאים הלא-ישראלים כאן בטוחים שהוא רוסי בכלל, אבל האמת היא, אם אני זוכר נכון, שהוא נולד ברוסיה אבל גדל וחי בישראל. האמת, שזה בכלל לא משנה, כי הוא דובר היטב כל כך הרבה שפות – לא רק רוסית, אלא גם אנגלית, צרפתית ועוד, ואין לו מבטא באף אחת מהן. בגלל זה הוא עובד כל כך הרבה, ורגע אחד מצלם סרט בנורבגיה ורגע אחר ביפן. בהקשר שלנו, הוא פשוט נתן המון לדמות. בתסריט היא היתה זניחה למדי, אבל הוא הפך אותה למשמעותית, וגם הוסיף לה הומור וייחוד. המאפיונר הרוסי שלו, עם חולצה ורודה ועגיל באוזן, שונה מכל אלה שהכרנו קודם לכן".

      הסרט שעשה את מיירלס:

      הגישה המבודחת של איווניר אינה יוצאת דופן בסרט, שאמנם עוסק בנושאים כבדים, אך עושה זאת בסך הכל בצורה קלילה ואלגנטית. "360", אם כך, מנסה ליצור מין קולנוע איכות להמונים, עם דיון נבון בשאלות רציניות, אבל גם בלי יותר מדי מלנכוליה, אלימות והתחכמויות אמנותיות.

      מיירלס מודה בכך בפה מלא ואומר כי הגישה הקולנועית הזו היא התשובה לקונפליקט בו הוא מצוי. "מצד אחד", הוא אומר, "אני לא רוצה לעשות שוברי קופות על כל מיני גיבורים עם מסכות שעפים. הציעו לי לביים כל מיני באטמנים למיניהם, וזה לא מעניין אותי, כי אני מתעניין בסיפורים קצת רציניים יותר. מצד אחר, אני עדיין רוצה לעשות סרטים שיפנו לקהל רחב, אז מה עושים? מבחינתי, התשובה היא לקחת תסריטים כמו '360', אבל לא לביים אותם בצורה אפלה, אלא כזו שתהיה נעימה לצפייה".

      בין אותן סוגיות רציניות ש"360" עוסק בהן, בולטת התפיסה שאנחנו חייבים לקחת אחריות על המעשים שלנו. זה גרם לך להסתכל על דברים שעשית, ולהתגאות או דווקא להצטער על משהו מהם?

      "האמת שאני עושה הרבה דברים רעים. יש לי הרבה על מה לדבר עם הפסיכולוג שלי. יותר מכל, מפריעה לי הקנאה והשמחה לאיד שלי. כשקולגה שלי עושה סרט, אני תמיד מת שהוא ייכשל, אפילו שזאת רק מחשבה ואני לא עושה שום דבר אקטיבי בנושא, זה עדיין דבר די נורא. זו תכונה שכנראה אימצתי מתוך אהדת הספורט שלי. אתה הרי תמיד שמח כשקורה משהו רע לקבוצה היריבה, גם אם זה לא קשור אלייך, ובהתאם לזאת, במקום להשתתף בשמחת אחרים, אני שמח לקרוא עליהם ביקורות שליליות, ונהנה לחזות במפלתם".

      לך עצמך היו הצלחות, למשל "עיר האלוהים" ו"בעיטה לחיים", אבל גם כישלונות, למשל "על העיוורון". איך התמודדת עם אלה ועם אלה?

      "אם לומר את האמת, אני חושש ואולי בעצם מצפה שיום אחד מישהו יבוא ויספר לכולם את האמת עליי – שאני בעצם לא יודע כלום. בינתיים, אני מצליח לרמות, אבל אולי עוד יגלו את הבלוף".

      "360": איפה ומתי רואים?