חייבים לכבד את אסי ישראלוף. האיש הרוויח ביושר את ההצלחה שלו כחלק מהטריו הקומי "מה קשור", שהזיע כל הדרך אל הארץ המובטחת של פריים טיים ערוץ 2 והופעות מול ועדי עובדים. לא כל אחד היה מוכן בשלב זה להצטרף לתעשיית המוזיקה הישראלית בקומת הקרקע ולנסות לטפס לאט למעלה. שלא כמו במקרה של שחקנים בחו"ל שמחליטים לנסות את ידם במוזיקה, אף אחד בישראל לא מוציא אלבום כדי לפתוח אפיק חדש לדפיקת קופות או לשם הרחבת המותג. בעולם שבו אף אחד לא קונה אלבומים, כולם שווים בפני הקהל האדיש. וכל זה עוד לפני שהגענו לספקנות האוטומטית שעולה כשאתה שומע שהשלישי מ"מה קשור" מוציא אלבום. במילים אחרות, "מסע עם פסנתר" הוא לכל הפחות אלבום שנעשה באהבה.
מבט מהיר ברשימות הקרדיטים מגלה שישראלוף זכה לעבוד על אלבום הבכורה שלו עם סוללה של תותחים כבדים. כדי שלא תשכחו לרגע שמדובר באמן רציני תוכלו למצוא ליד כל שיר תזכורת לכך שהמילים והלחנים הם של ישראלוף וההפקה של פיטר רוט, אבל זאת רק ההתחלה. כמה מהמעבדים והמפיקים העסוקים בישראל (טל פורר ואייל מזיג בנוסף לרוט עצמו) מקיימים כאן מפגש פסגה שלא נראה כל יום עם חוליה מובחרת של נגני אולפן (עמית יצחק, אשר פדי, מאיה בלזיצמן, גליה חי ועוד רבים). ואפילו לא הזכרנו עוד את הנגנים האורחים דודו טסה ושם טוב לוי בכבודו ובעצמו. השאלה היא מה בדיוק ביצירה של ישראלוף הצדיק את הצבא הקטן הזה.
אם מפשיטים את "מסע עם פסנתר" מהעיבודים העשירים וההפקה המלטפת נשארים עם עשרה שירים טובים מספיק כדי שנוכל לשים בצד את התפיסות המוקדמות ולקרוא לאסי ישראלוף מוזיקאי. לא פורץ דרך או מעניין אבל עדיין, מוזיקאי. הלחנים הפשוטים והקליטים שלו אולי לא מחדשים דבר, אבל הם עושים את העבודה בהתאם לנישה הנעימה והרדומה שישראלוף מכוון אליה. החולשה העיקרית של האלבום הזה היא המילים. אוסף של משפטי מועקה זוגית שלעולם לא מתחברים לאמירה משמעותית או מרגשת באמת. החיבור לאלבום הזה תלוי במידה רבה ביכולת ההבלגה של המאזין על משפטים כמו "בואי ונפשיר את הכאב".
פיטר רוט עושה מה שהוא תמיד עושה ברגע שהוא יוצא מהטווח של יהלי סובול נעים. הוא מערים הרים וגבעות של כלי מיתר, נשיפה, האמונד ומה לא סביב השירים השירים העדינים האלה. הפינות החדות שויפו ורופדו, האנרגיה החיה נוקזה ביעילות והניקיון נשמר. ברגעים שבהם השירים של ישראלוף לא טובעים בעיבודים שגדולים בכמה מידות על הקול הקטן והצנוע שלו (ע"ע "ונראה לי שבסוף" הפותח), "מסע עם פסנתר" נכנס שוב לפוקוס. "תעזבי אותי" המתוק ששואל בנדיבות מ-"Come Back" של ג'וש ראוס, "בואי נאלתר" הנוגע ואפילו הפנייה השחוקה למקורות ב"שיר השירים" מגלים כולם את הפוטנציאל של ישראלוף ככותב שירים. קיים סיכוי סביר שבסיבוב הבא הוא כבר יוכל להוכיח לכל המפקפקים שהוא לא רק מוזיקאי, אלא מוזיקאי טוב.
כל התעשייה חוגגת עם אסי ישראלוף
מה אתם חשבתם על האלבום של אסי ישראלוף? ספרו לנו בפייסבוק