חמש הערות על טלוויזיה: צבי יחזקאלי במשימת ריגול

העניין המושך ביותר בצבי יחזקאלי המתחזה למוסלמי ב"אללה איסלאם", (מלבדו עצמו, כמובן), הוא התחושה ההירואית, הדרמטית ומדגדגת הדמיון של סיפור ריגול. בהסתננות האמיצה והמפחידה של צבי יחזקאלי, המגובה בזמן אמת על ידי צוות תיעוד, יש את התחושה של מבצע צבאי ומסוכן, והצופה מתנודד מול המרקע בעצבנות – "רק שלא יתפסו את צביקה!".

מעבר לאפיל החסמב"ה למבוגרים, יש ל"אללה איסלאם" גם ערך טלוויזיוני ודוקומנטריסטי – יחזקאלי נכנס ללוע הארי ויוצא משם ללא שריטה כדי לספר על אספירציות האיסלאם הקיצוני לכבוש את אירופה. אבל לפחות בפרק הראשון מצליח "אללה איסלאם" להציג תמונת מצב מאוזנת ואפילו נוגעת ללב – כרוניקה ידוע מראש של תרבות גטאות שנוצרת על ידי מהגרים ופליטים שגורשו או נמלטו בעור שיניהם. ההתבטאויות הגזעניות והמגמתיות של האירופאים שמככבות בפרומו לתוכנית, הן לא הקו החד משמעי שנוקט בו יחזקאלי וטוב שכך.

"אלנבי" סבלה מהשמצות וביקורת שנגעה לכאורה להצגת החשפניות המככבות בדרמת המתח, כאילו היו נשים שבחרו במקצוע הנצלני, ולא נסיבות חייהן הטרגיות הן אלו שהובילו אותן. ייאמר כבר ש"אלנבי" אינה מחויבת לסטנדרטים של תחקיר דוקומנטרי, ושעשיית דרמה מתוסרטת מתוך עמדה חד ערכית שמושתת על ערכי המוסר והצדק היא לא בדיוק החומר שממנו עשויות הצלחות. מעבר לכך – "אלנבי" לא הציגה מצג שווא של זוהר וחיי נועם, לאף אחת מהדמויות שלה, ולא ריככה את המציאות.

מעבר לדיון בדבר צדקנות ואג'נדות פרו-פמיניסטיות, "אלנבי" סגרה את התוכנית בשני פרקים אפקטיביים ודרמטיים כראוי לשיא של תסריט שהיה, בלית תיאור אחר, טרגדיה של טעויות. "אלנבי" הצליחה לשמור על אלנבי האמיתית – העילגת, המושתנת, המצחינה, המקום הכי נמוך בתל אביב. התסריט שלה שירת את העלילה ששירתה את הדמויות ששירתו את הדיאלוגים. וזו הזדמנות נוספת לומר שוב – אביב אלוש שחקן מצוין, וגם אנחנו מעריכים את הריסים הארוכים והכנים שלו.

בצעד חכם למדי, ערוץ 10 המפרפר גם כך, לא באמת ניסה להציב אלטרנטיבה רייטינגית לשידור גמר "כוכב נולד" שלשום; הוא לא שלף איזה ספיישל ריאליטי אולסטאר של עזובי הישרדות פינת הסתומות והחנון, אלא הותיר חלל פריים-טיימי שהתמלא בסרט דוקומנטרי מבית היוצר של הרשות השנייה, במסגרת "רצועה מהחיים". הסרט "הנכה המאושר והבודהיסט המיוסר" של נועם פנחס סיפר את סיפורם של שני חברי ילדות, שאחד מהם עבר תאונת דרכים לפני 12 שנה והשני, אחרי שעבר מסע רוחני, חוזר אל החבר הנטוש ומנסה לשקמו.

שמו של הסרט אולי מעורר רתיעה, כי נדמה לנו שנתקלנו בו כבר בין שלל ספרי ההדרכה של עידן הניו אייג', והיצירה עצמה אמנם נופלת לשבלוניות ועריכה פשטנית אך למרות זאת הוא מצליח לעורר מחשבה, ולו רק בזכות התובנות המרירות-עצובות והחודרות בכנותן של החבר הנכה. בימים בהם עתידו של ערוץ 8 באופיו האיכותי לוט בערפל ולאחר שכבר זנחנו את התקווה שהערוץ הראשון יספק תכנים מקוריים בעלי שאר רוח, טוב יעשו הערוצים המסחריים אם מדי פעם, בין סמס לסמס, יקדישו את המסך שלהם ליצירה תיעודית איכותית. ולא, הפקות החוץ של תוכניות הריאליטי ממש לא נחשבות דוקו.

בתזמון מושלם, רגע אחרי סיום "חדר החדשות", עלתה בישראל (yes Oh, רביעי ב-22:00) העונה השניה של "בוס". אלה סדרות שכל אחת מהן משחקת משחק שונה, אבל שתיהן עושות זאת על אותו מגרש, שבסופו אין מנוס מתחושת תסכול, חרדה, חוסר אונים ואבדן תקווה.

למרות ש"חדר החדשות" מפוצצת בסטרואידים סורקינאיים שדוחסים רומנטיזציה לכל דקה בפרק, כזו שנוצרת בקרב אנשים שבסופו של דבר מתנהגים כאילו התעוררו כדי להעניק לעולם עוד קצת מהאלטרואיזם שלהם, היא מצליחה לדכדך, גם בגלל שהיא כל כך ממכרת ברגע שזונחים את הציניות, וגם כי, בסופו של דבר, אם לרדת לשורה התחתונה - היא רק סיפור פנטזיה.

גם "בוס" בעונתה החדשה היא פנטזיה, במובנים רבים הרבה יותר "מחדר חדשות", שרק מנסה להיות דרמה ריאליסטית ולא מצליחה בזה כל כך. בעונה הנוכחית, היוצרים של "בוס" לקחו את זה רחוק מדי. אף אחד לא מצפה שמסדרונות השלטון בדרמות טלוויזיונית יהיו שכפול למה שעשה סורקין ב"הבית הלבן", אבל התחושה היא שכאן לקחו את העניין כמה צעדים רחוק מדי - טום קיין (קלסי גרמר), שמשתק כל איום בלי למצמץ, לא משנה באיזה צעדים הוא יצטרך לנקוט, לא מתנהג כמו ראש עיריית שיקגו, ומתחיל להזכיר מנהיג של איזו מדינה קיקיונית בדרום אמריקה. אם העלילה תמשיך בכיוון הנוכחי, שאף אחד לא יופתע אם בעונה השלישית הוא ישלח את כוחות המשטרה להשתלח בתושבי העיר.

"חדר החדשות": ארון סורקין זנח את המעריצים שלו

במסגרת הסדרות שניסו לגלוש על הגל של "מד מן", עלתה לאוויר לפני שנה בדיוק "פאן אם" של רשת ABC, שעסקה בדיילות וטייסים של חברת התעופה המסחרית פאן אמריקן. הביקורות על הסדרה לא היו חלוקות, היא לא נקטלה ולא זכתה לשבחים, היא פשוט בסדר. כמו דיילות במחלקת תיירים בטיסה סדירה של חברה נורמלית - הן לא נותנות שירות יוצא דופן, אבל גם לא יורקות לך למשקה (אלא אם עשית משהו שמצדיק את זה).

כמו הביקורות, גם הרייטינג לא היה משגע, ועוד במהלך שידורה היה שמועות על כך שסדרה תבוטל, אם כי לבסוף היא צלחה את כל 14 הפרקים שתוכננו. השבוע היא עלתה לשידור ב-HOT3 (שני, 22:30), שנה אחרי ארצות הברית, מספיק זמן אחרי שבוטלה. עצם השידור של סדרות רכש באיחור כה ניכר הוא בעייתי, אבל יש צופים שלא אכפת להם לקבל את התכנים שלהם באיחור וזה בסדר, זכותם; אבל האם ללקוח משלם לא מגיע לקבל את הטופ של הטופ, ולא רק שאריות? מילא לשדר סדרה בינונית, אבל למה לשדר סדרה ללא עתיד? אלא אם מדובר בפילר לתקופת החגים, אין הרבה תירוצים סבירים.

גם לכם יש הערה על הטלוויזיה של השבוע? שתפו אותנו בפייסבוק