סינמטק תל אביב חווה בחודשים האחרונים תחושה של התחדשות. המוסד הוותיק הזה קיבל זריקת מרץ מפתיעה עם פתיחת האגף החדש והתחושה הכללית היא שיש לו הרבה יותר מה להציע כיום. השינוי המרענן ביותר שחל הוא בכל הנוגע לסרטים הישראליים. היו שנים רבות שבהן הסינמטק היה מפלטם האחרון של הסרטים המקומיים הנידחים ונטולי הסקס אפיל, וגם אם כבר היו הברקות פה ושם, רוב הזמן לא היה לסינמטק את הכוח השיווקי, כדי להביא אליהן את הקהל. והנה, בחודשים האחרונים, הסינמטק הצליח למתג את האולם הקטן שלו כאולם הקולנוע הישראלי, ולגרום לקהל מצומצם אך משמעותי לנהור אליו. פתאום סרטים קטנים כמו "הנותנת", "מלח ים", "יותר איטי מלב" ואפילו הסרט הקצר "איה", מצליחים להביא מאות אנשים לצפות בהם. פתאום לקולנוע אלטרנטיבי, פרינג'י, בועט ומיוחד יש בית. נכון שזה לא מספיק, ונכון שבינתיים זה בעיקר בתל אביב, אבל יש רוחות של שינוי מבורך, והלוואי שזאת תהיה רק ההתחלה של פריחת האלטרנטיבה הקולנועית המקומית.
"2 בלילה" בבימויו של רועי ורנר, שמתחיל כעת לרוץ בסינמטק תל אביב ובסינמטקים נוספים ברחבי הארץ, משתייך אמנם לקטגוריה של סרטי פרינג' דלי תקציב, אך מייצג סוג פחות צפוי של העשייה הזאת. אם "מלח ים" ו"יותר איטי מלב" מילאו את המחסור של הקולנוע הישראלי בהרפתקנות פיוטית אוונגרדית, "2 בלילה" הוא התשובה של הקולנוענים העצמאיים למיעוט סרטי הבידור הז'אנריים בשפה העברית. מדובר כאן בקומדיה רומנטית מקסימה ומהוקצעת, שפותרת את מגבלות התקציב שלה ברעיון עלילתי מדליק: בחור ובחורה שנדלקו אחד על השנייה בפאב תל אביבי נורא רוצים לעשות סקס, אך לא מצליחים למצוא חניה. על כן כל הסרט נסוב סביב הניסיונות הנואשים שלהם לפתור את הבעיה, כאשר תוך כדי הם מקשקשים על הא ודא, וכמובן מתאהבים.
לא פשוט להחזיק שעה וחצי של סרט סביב שני אנשים שרוב הזמן נוסעים באוטו ומדברים. אין ספק שרועי ורנר למד כאן לא מעט מריצ'רד לינקלייטר, יוצר צמד הסרטים החינני "לפני הזריחה" ו"לפני השקיעה" (וההמשך המדובר והעכשווי שלהם "לפני חצות"). הסרטים האלה התבססו יותר מכל על הכימיה המוצלחת בין השחקנים אית'ן הוק וז'ולי דלפי, שיצרו אמפתיה עמוקה אצל הצופים, חרף ההתפתחות העלילתית הדלה. ב"2 בלילה" יש שחקנים ראשיים משכנעים לא פחות: ירון ברובינסקי, שגם כתב את התסריט יחד עם ורנר, וקרן ברגר. הם אמינים לחלוטין, סקסיים וכובשים, והחיבור ביניהם מייצר ניצוצות. גם אם העלילה של הסרט חורקת לפעמים, אפשר לסלוח לו הכל בזכות צמד השחקנים המקסים הזה. לצדם מבליחים כאן לאפיזודות משעשעות גם קרן מור, דביר בנדק, עדו רוזנבלום ועוד כמה.
בניגוד ללא מעט במאים של סרטי פרינג', רועי ורנר צבר קילומטרז' מכובד בבימוי קליפים לאמנים מהשורה הראשונה (אביב גפן, מונקה סקס, שלומי שבן וכו'), ועל כן הבימוי שלו מוקפד ומהוקצע מהממוצע, ומאפשר לצופים להתרווח על הכורסה ופשוט ליהנות. בשורה התחתונה, "2 בלילה" הוא פאן טהור ועשוי היטב עבור קהל צעיר ומתוחכם, שצריך לקוות שלא יחמיץ אותו. לכו על זה.
"2 בלילה": השימושים הכי טובים של הקולנוע הישראלי בלהיטים
"2 בלילה": איפה ומתי צופים?
"2 בלילה": אהבתם עוד קומדיות רומנטיות ישראליות? שתפו אותנו בפייסבוק