לאסף אבידן יש אחד מהקולות האלה שיכולים לגרום לזמר להתעצל. קצת כמו הבחורה היפיפייה שלא חייבת לפתח אישיות מעניינת כדי למשוך תשומת לב, גם אבידן יכול היה להמשיך למכור אלבומים גם בלי לערוך שינויים בנוסחת בלוז הבארים שאיתה פרץ לתודעה. אם אמן אחר חייב לנסות להתבלט דרך כתיבה, עיבוד והפקה יוצאי דופן, אבידן נשמע ייחודי בשנייה שהוא פותח את הפה. כמובן שהוא לא היה מגיע לאן שהגיע ללא ים של כריזמה, להקה מהודקת, שנים של עבודה קשה ולא מעט חוצפה רוקנרולית, אבל כולנו יודעים מה באמת גרם לכל כך הרבה אנשים לזקוף אוזניים.
לעיתים קרובות מדי במהלך שלושת האלבומים שהוציא עם המוג'וס נדמה היה שגם אבידן עצמו יודע את זה. בכל אחד מהם אפשר למצוא שירים שלמים שנשמעים כמו במת גיטרות לא יצירתית במיוחד שעליה יוכל לעשות שרירים ולבחון את גבולות הגרון שלו, כמו פעוט שמגלה את קולו לראשונה. מאלבום לאלבום המינון של הרגעים האלה הלך וירד, אך לא נעלם. "Different Pulses", אלבום הסולו הראשון של אבידן לאחר הפרידה מהמוג'וס, מסמן את הרגע בו הוא סוף סוף מפסיק לבצע שמיניות ווקאליות באוויר ומפנה את הדרך למקבץ השירים הטוב ביותר שהוציא עד היום.
אם להאמין ליח"צ הרומנטי, שירי האלבום החדש נכתבו במהלך שהות על אי טרופי מבודד. זה נשמע כמו פרט שיאפיין אלבום שחוגג תחושה של חופש, ובאמת אפשר למצוא כאן אלף ואחד דימויי ים, גלים וחול ואפילו שורה על העור הלבן שמשחים, אבל "Different Pulses" נשמע פחות כמו התחלה חדשה ויותר כמו סיום של מסע מפרך. הרגע שבו החיים האמיתיים מתחילים לאיים על השלווה הארעית הזאת. זה אלבום על הקושי לשחרר כאבים מהעבר ועל צורך נואש בגאולה דרך אהבה שכנראה לא תחזור, גדוש בדימויים אלימים כמו "נעצים במח העצם שלי", "היא נרקבת בכלוב שבנית" או "חיי הם פצע שאני מגרד כדי לדמם" שפותח את האלבום. לא בדיוק חומרים שהולכים עם מיץ קוקוס וקרם שיזוף.
תמיר מוסקט, איש ה"בלקן ביט בוקס" ואחד מהמפיקים המוכשרים בישראל, מסייע לאבידן לעזוב את הסבנטיז לנפשן ולנתק את פדל הדיסטורשן. את החלל ממלאים מקצבים מהדהדים והרבה יותר קלידים מבעבר שנוטעים בשירים של אבידן איזה מרווח נשימה שלא היה בהם בעבר. השינוי הזה קצת מזכיר את זה שעשה Iron and Wine באלבומו האחרון והרעננות החדשה של העיבודים עוזרת למנוע מ-"Different Pulses" להפוך לפסטיבל של רחמים עצמיים.
בין רגעי הניצחון אפשר לסמן את שיר הנושא הנפלא (שגם זכה לקליפ הישראלי הטוב של השנה), "Turn" הסוחף ו-"Thumbtacks In My Marrow" שהוא כנראה הדבר העצוב והיפה ביותר שאי פעם יצא לאבידן מהגיטרה. פה ושם נפלטות לו כמה מטפורות שנשמעות כמו הגרסה של תיכוניסט לשירה מיוסרת, אבל אין ספק שאבידן עשה כאן צעד גדול קדימה ככותב שירים.
גם אם במדינת הטוקבקים הבלתי מוגבלים אבידן יישאר לנצח "זה שמשחק אותה ג'ניס ג'ופלין", רוב הסיכויים ש-"Different Pulses" יאפשר לו לפרוץ ממנה רחוק מאי פעם. הוא עבד קשה יותר מרוב המוזיקאים בני דורו כדי להגיע לרגע הזה והוא תפס אותו בשתי ידיים עם האלבום הטוב ביותר בקריירה המרשימה שלו. זה אולי לא הוגן, אבל לפעמים אותה בחורה יפיפייה היא גם הבנאדם המעניין ביותר בחדר. כלבה.
חיכיתם לאלבום הסולו של אסף אבידן? ספרו לנו בפייסבוק
"Different Pulses" של אסף אבידן בוואלה! Music