שחקנים שהחליפו את קודמיהם בתפקיד

לאחר "זהות כפולה", "זהות אבודה" ו"זהות במלכודת", יגיע לבתי הקולנוע בישראל היום (חמישי) "זהות גנובה", הפרק החדש בסדרת מותחני הריגול על פי כתבי רוברט לדלום. סרט זה שומר פחות או יותר על הרוח שהיתה בשלושת קודמיו וגם משמר כמה מאנשי הצוות והשחקנים שלהם, אבל הפעם יש הבדל קטן אחד – מאט דיימון, שגילם בשלושת הלהיטים את הסוכן החשאי ג'ייסון בורן והיה הכוכב הראשי והמנוע העיקרי של הסדרה, נעלם. את מקומו במרכז העניינים תופס ג'רמי רנר, המגלם דמות של מרגל אחר, שפועל בעולם של בורן אך בלי שדרכיהם יצטלבו בינתיים.

בכך, עושה "זהות גנובה" מהלך נדיר בעולם הבידור האמריקאי, ומחליף בבת אחת גם את השחקן הראשי וגם את הדמות הראשית של סדרה כלשהי. עם זאת, כל אחד משני המהלכים הללו אינו חריג, ובטח שלא הראשון שבהם: לא פעם בעשורים האחרונים התעוררו הצופים וגילו כי המשכון קולנועי או עונה חדשה של סדרת טלוויזיה לקחו לעצמם את החירות להחליף את אחד הכוכבים מסיבות אלה ואחרות.

לרגל יציאת "זהות גנובה", זו הזדמנות להיזכר בכמה מן המקרים הללו. כולם קצת שונים מן המקרה דנן, שכן בהם היה על השחקן המחליף לגלם דמות מוכרת, ואילו כאן רנר בורא דמות חדשה – ועדיין, בדיוק כמו המחליפים שלפניו, גם הוא מוצא עצמו תחת עול ציפיות למלא נעליים גדולות, כך שיש היגיון בהשוואה. אם כך, מי מאלה שעשו זאת לפניו הצליחו ומי לא?

מובן כי זו לא הפעם הראשונה שסדרת מותחני ריגול קולנועית מחליפה את השחקן הראשי שלה. שנים טובות לפני "זהות גנובה", עשו זאת כבר בסרטי ג'יימס בונד – בתחילה ג'ורג' לזנבי בא במקום שון קונרי, וזה לא נגמר בזה. לאחר מכן, רוג'ר מור החליף את לזנבי, טימותי דלטון את מור, פירס ברוסנן את דלטון ודניאל קרייג, אחרון לעת עתה ברצף, את ברוסנן.

עד כמה החילוף הצליח? תלוי. הבחירה בלזנבי נחשבת בכיה לדורות והוא הוחלף לאחר ניסיון אחד. דלטון כשל גם כן, ושרד בדיוק פרק אחד יותר מזה. לעומת זאת, מור וברוסנן, כל אחד בדרכו, הצליחו להשכיח את קודמיהם בקלות. באשר לקרייג, הוא החיה את הסדרה ב"קזינו רויאל", אך לאחר מכן כיכב ב"קוואנטום של נחמה" הפושר, כך שיהיה צריך לצפות בעוד חודשיים ב"סקייפול" בכיכובו כדי לחרוץ את דינו סופית. כך או כך, באופן עקרוני חילופי השחקנים החוזרים ונשנים בסרטי ג'יימס בונד הוכיחו את עצמם, ואפשרו לדמותו של סוכן 007 לשרוד באופן חסר תקדים במשך חמישים שנה ולעשות זאת בסטייל.

סדרת סרטי ריגול נוספת שהחליפה את השחקן הראשי היתה זו של העיבודים הקולנועיים למותחני טום קלנסי. בתחילה, את גיבורה ג'ק ריאן גילם אלק בולדווין. הוא עשה זאת פעם אחת בלבד, ב"המרדף אחר אוקטובר האדום", ואז הגיע הריסון פורד להחליפו ב"משחקים פטריוטיים" וב"סכנה ברורה ומידית", והוחלף בעצמו ב"כל הפחדים כולם" בידי בן אפלק. אפשר היה לחשוב שהשרשרת תסתיים בכך, אבל עתה נכנס לזירה כריס פיין, שיעטה על עצמו את דמותו של המרגל המשופשף בסרט שיגיע אי שם ב-2013.

עד כמה החילוף הצליח? המעבר בין בולדווין לפורד היה חלק, אבל העברת השרביט לאפלק קברה את הסדרה למשך יותר מעשור, ואילולא האובססיה העכשווית של הוליווד למותגים מן העבר, היתה קוברת אותה לתמיד.

גם סדרת "באטמן", כנהוג בעולם גיבורי העל, החליפה את השחקן הראשי שלה ויותר מפעם אחת. במקרה של ואל קילמר וג'ורג' קלוני זה הצליח פחות, במקרה של כריסטיאן בייל זה הצליח יותר, אבל בכל מקרה, הסיפור הכי מעניין בה לא קשור לדמותו של איש העטלף, כי אם לזו של יקירת לבו, רייצ'ל דוז.

ב"באטמן מתחיל", גילמה אותה היטב קייטי הולמס, ולכאורה לא היתה שום סיבה שלא תמשיך לעשות זאת גם בפרק הבא, "האביר האפל". אך אז, נחת בגותהאם נבל מרושע שגם איש העטלף לא יכול לעמוד מולו – טום קרוז, בעלה דאז של הכוכבת הברונטית, שלפי הדיווחים מנע את השתתפותה בסרט בשל הקנאה הכפייתית שלו כלפיה. כריסטופר נולאן ושאר היוצרים הביעו צער, אבל ההצגה הרי חייבת להימשך ולא חסר שחקניות טובות בהוליווד, אז הדמות של דוז נשארה, והפעם פשוט גילמה אותה מגי ג'ילנהול.

ואיך קיבלו הצופים את העובדה שאין שום דמיון בין ג'ילנהול להולמס ופתאום, במה שאמור היה להיות מעבר טבעי בין פרק לפרק, הדמות של רייצ'ל נראית אחרת לגמרי? נו באמת, אם מעלימים עין מחורים גדולים הרבה יותר בעלילה של סרטי באטמן, אז מי מתייחס לזוטה כזו.

עד כמה החילוף הצליח? "האביר האפל", כזכור, זכה לקבלת פנים קופתית וביקורתית טובה מזו של "באטמן מתחיל" ונהיה בזמנו לסרט גיבורי-העל הגדול בכל הזמנים. גם אם זה לא היה בזכות ג'ילנהול, היא בטח לא הזיקה.

באשר לג'ילנהול עצמה – ההופעה בסרט לא הזניקה משמעותית את הקריירה שלה, בעיקר מפני שלשחקניות בגילה קשה למצוא תפקידים טובים בהוליווד, אבל בזכותה תמיד תוכל לספר כי כיכבה באחד מלהיטי הסופר-הירוז הטובים והאהובים שהיו. הולמס, לעומת זאת, ודאי מצרה עד היום עד פרישתה המאולצת, שכן מכאן והלאה הקריירה שלה רק הלכה והידרדרה, ולאחרונה היא עלתה לכותרות רק בגלל גירושיה מקרוז. כל זה הופך את הוויתור על "האביר האפל" למהלך הקרייריסטי הכי כושל של איזושהי שחקנית בהוליווד מאז ויתרה מולי רינגוולד על "רוח רפאים" ועל "אשה יפה".

אמנם אנתוני הופקינס שב לגלם את חניבעל לקטר גם ב"חניבעל", פרק ההמשך של "שתיקת הכבשים", אבל זה לא אומר שדבר לא השתנה בסדרת המותחנים הפסיכולוגיים. ג'ודי פוסטר, שגילמה בפרק הקודם את קלריס סטרלינג וכזכור היה לה את הנפח המשמעותי ביותר בעלילה, סירבה להשתתף בהמשכון, כך שאת דמותה של הבלשית שיחקה במקרה זה ג'וליאן מור. היום נהוג לצחוק על הסרט, אבל יש לזכור כי בזמנו הוא היה אחד הפרויקטים הנחשקים בהוליווד, ובהתאם לכך יותר מתריסר כוכבות התחרו עמה על התפקיד.

עד כמה החילוף הצליח? בסופו של דבר, המאמץ של מור לקבל את התפקיד היה לשווא. "חניבעל" החזיר את ההשקעה הכלכלית בו, אבל בלי שום קשר אליה או לוויתור של פוסטר, נחשב סרט דוחה ומיותר שהופעה בו לא היטיבה עם איש. זה לא פגע בהמשך הקריירה המפוארת של מור, אבל גם לא הועיל לה.

במקרים הקולנועיים הקודמים, גם אם ההחלפה היתה כפויה ולפעמים גם משונה, לכל הפחות היא התבצעה בין שחקנים מוכרים. אך במקרה של "טווין פיקס: אש הולכת איתי", הסרט שיצר דיוויד לינץ' בהמשך לסדרת הטלוויזיה הפולחנית שלו, המחליפה היתה אלמונית לגמרי. ליתר דיוק, אף שקשה לזכור זאת, קראו לה מוירה קלי, והיא לקחה על עצמה לגלם את דונה, במקום לארה פלין בויל שעשתה זאת במסך הקטן ובגלל בעיות לוח זמנים, לא היתה יכולה להמשיך גם בזה הגדול. הדמיון הפיזי בין השתיים היה קלוש והוליד אצל הצופים תימהון, אבל סביר להניח שזה לא הפריע לבמאי – הרי ממילא המטרה התמידית שלו היא לעורר בקהל תחושות ביזאריות שכאלה.

עד כמה החילוף הצליח? שלא בצדק, וגם בלי קשר לחילופי השחקניות, "טווין פיקס: אש הולכת איתי" נחשב קטסטרופה. לפיכך, ההופעה בו לא תרמה דבר לקלי, שגם לאחריו נותרה אלמונית כפי שהיתה. פלין-בויל, לעומת זאת, היתה יכולה לנשום לרווחה על כך שנמנעה ממנה עוגמת הנפש הזו, ולהתגאות בכך שניצלה את הזמן שהתפנה לה כדי לפתח קריירה יפה בסך הכל.

לפורום הקולנוע של וואלה!

עוד חילופי שחקנים מעניינים? ספרו לנו בפייסבוק