לא באמת מפתיע שהטקסטים הנקראים ביותר השנה בוואלה! תרבות היו על טלוויזית ריאליטי ישראלית; דברים נוספים קרו השנה, כמובן איימי וויינהאוס ו-וויטני יוסטון הלכו לעולמן בנסיבות טרגיות, הופעות מוזיקליות (והיסטוריות בקנה מידה ישראלי) הגיעו לארץ, ספרים חדשים וחשובים ראו אור, אמנים מחו על המצב אבל העובדה היא שהכתבות הנקראות ביותר עסקו כולן, ללא יוצא מן הכלל, בטלוויזית ריאליטי. זה לא הופך את תוכניות הריאליטי לדבר החשוב ביותר בתרבות, מן הסתם, אבל כן מעיד על מדורת השבט שהן הפכו להיות. נתוני הרייטינג הגבוהים גם בשפל של תוכניות שאיבדו גובה ונשחקו עם הזמן מראים שתוכניות ריאליטי, ולא רק בשלב הגמר שלהן, הפכו להיות המקום שסביבו מתקבצים רבים מצופי הטלוויזיה כמעין אירוע שגדול יותר מהאיכות שלו.
הדבר המעניין והמחבר בין כל הכתבות שנקראו הכי הרבה השנה, הוא שהן (להוציא את הידיעה המצערת על התאבדותו של מתמודד בתוכנית ריאליטי, וגם היא במידה מסוימת כזו), כתבות שמתייחסות לנושא הריאליטי מהצד המופשט יותר שלו. אין בהן ידיעה על זוכה במקום ראשון, אין בהן כמעט הדחות או כל הרגעים "הדרמטיים והמותחים" שהופכים לכאורה את הריאליטי למה שהוא תחרות בין אנשים. מה שיש הוא הדיון המעט יותר מופשט על הדבר עצמו.
זה לא שצופי הטלוויזיה בארץ כמו גם בעולם לא מתעניינים בתוצאות הסופיות. אלא שהתוצאות הסופיות נשכחות ומתמסמסות, וקשה כבר להבדיל ולזכור מי זכה באיזו עונה ובאיזה הפרש. הרגעים הזכורים הם הרגעים האנושיים, על כיעורם ויופיים; והדיבור עליהם, ודיוני המטא שהם פותחים, הופכים להיות העיקר. זה לא בהכרח אומר שזמנה של טלוויזית הריאליטי נגמר, אבל זה כן אומר שאנחנו זקוקים ליותר מאשר מצעד בלתי נגמר של דמויות אקסצנטריות שייכנסו וייצאו מהמסך שלנו מבלי להשאיר שום רושם. מוכרחה להיות עוד איזושהי משמעות בכל הדבר הזה, מלבד חלוקת ציונים ופרסים כספיים, רכישת פרסומות ושליחת SMSים. את הרובד הנוסף הזה מנסה כל אחד ליצור לעצמו, ולפעמים גם לחפש להדהד עם או למחות על מה שמישהו אחר חשב.
הכתבות הנצפות של השנה: פרויקט מיוחד
חמש הכתבות הנצפות ביותר בוואלה! חדשות
חמש הכתבות הנצפות ביותר בוואלה! ברנז'ה
חמש הכתבות הנצפות ביותר בוואלה! סלבס
לכל שאר הכתבות בפרויקט