גמר "היפה והחנון 3" ניצל לרעה את תשומת לב הצופים

רק לשם השעשוע – בואו ונניח שהעונה השלישית של "היפה והחנון" היתה מוצלחת. נעמיד פנים שעונת הריאליטי האיטית, הרפטטיבית והמייסרת הזו היתה שווה את שלושת החודשים ושלושת השבועות האחרונים ולא הרסה את המותג החביב למדי של ערוץ 10 שעד כה הצליח לייצר ריאליטי חמוד ומאוזן למדי בז'אנר שלו. זה לא פשוט, אבל בכל זאת – נשחק בנדמה לי. גם לעונה מדומיינת נפלאה, לא היה מגיע גמר כל כך מתיש וחסר רגעי שיא. לעונה מרגיזה, נמתחת וחסרת דמויות שראויות לתשומת לב או הזדהות הקהל – זו פשוט היתה הסטירה האחרונה בפניהם של הצופים.

למרות שנדמה אולי שצופי ריאליטי אדוקים יסכינו לכל סוג של מזון טלוויזיוני מעופש שמגישים להם – אפילו להם יש גבולות, והגמר של עונת "היפה והחנון 3", חצה את גבולות האפשרי ומשך באף את מי שבכל זאת הסב את תשומת לבו לנעשה. בשביל להחזיק שעתיים של שידור חי, הנעשה על המסך מוכרח להיות מגוון, מעניין, מפתיע ובעיקר – חדש. אבל הסטנדרטים של פרקי גמר של תוכניות ריאליטי, הרגילו אותנו להסכים לעסק הלא משתלם שלפיו גם דורשים מהצופים לשלם על החיבה שלהם למתמודדים ב-SMSים, וגם לתלוש שיערות מרוב שיעמום משך 110 דקות מייאשות, מתוכן השתיים האחרונות והרלבנטיות שמכריזות על הזוכים, כבר מהולות באנחת רווחה וזעם על ההבנה שהיית קהל שבוי.

אין באמת הרבה לומר על הגמר של "היפה והחנון" אשר שודר אמש בכל הנוגע לתוכן שלו – הוא היה סתמי והשאיר טעם חמוץ בפה. גם הזכיה המיוחלת של הזוג החמוד יותר בתוכנית, הוכתמה על ידי משימת הנהיגה המופרכת שהונדסה ברשלנות כדי לצפות במתמודדי הגמר חוטפים מקלחת אחרונה של השפלת ריאליטי, ועל ידי הרגעים המביכים – את התוכנית יותר מאשר את המתמודדים ה"יפים" שנמצאים בקצה הנחשל יותר של סקאלת הידע והרהיטות – כאשר התבקשו הפיינליסטים להשיג ראיון מקושקש ומבזבז זמן עם חבר הכנסת אחמד טיבי, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת והרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ.

הגמר של "היפה והחנון 3", הסתיים בזכייתם הלא מפתיעה והמובנת למדי של שחר באומל ודלית זריהן ששמרו לאורך העונה על מינון מאוזן בין בורות למתיקות מצד דלית, וחנוניות שאינה בלתי תקשורתית מצד שחר. אבל העיקר הוא לא רק מי זכה, ויש חשיבות לדרך. נניח ואחרי כמעט ארבעה חודשים, אנחנו עדיין זקוקים למידע נוסף על שלושת הזוגות שעלו לגמר – אף חלק בתוכנית הזו לא העניק לנו איזו הצצה אקסקלוסיבית, חדשה או מעניינת אליהם. שתי המשימות הארוכות ונטולות הכריזמה ששובצו בגמר לא השיגו דבר מלבד עוד מריחת זמן ועוד יציאה לפרסומות. השיחות הנמתחות עם המתמודדים לא ייצרו ולו פאנץ' משמעותי אחד – ולא, הצעת הדייט המבוימת למדי של אדי לדניאל בשידור חי, לא נחשבת. למה זה מגיע למי שהיה צופה נאמן והחליט לתרום מחשבון הסלולרי שלו לטובת ערוץ 10 או הפקת "היפה והחנון"? למה זה מה שהפך להיות מקובל והגיוני בכלל?

תשומת הלב שלנו כצופים ראויה. הפנאי שלנו – אנשים מבוגרים בדרך כלל, בעלי עבודה, משפחה, עיסוקים ועוד תחביבים מלבד קיצור חיינו מול המסך – יקר לנו. אבל מערכת היחסים בין יצרני תכני הטלוויזיה לצופים התקלקלה, ואותו עיוות מקולקל הפך להיות הסטנדרט, כשהרף של מה אפשרי לעולל לצופה רק הולך ומרקיע שחקים – משהו כמו העלייה המופרעת של מחיר הדלק, רק בגרסה הטלוויזיונית שלו. זה לא הגון, ובעיקר מנצל לרעה את האמון שהצופים מפקידים בידיהם של קברניטי התוכן שמצדם, בטח בעתות משבר כלכליות, מעדיפים לחתוך מהפינה של הנאת הקהל והאיכות של המוצר שלהם כדי למכור כמה שיותר פרסומות.

אחרי הגמר המהודק והעשוי היטב של "הישרדות VIP" ממנו נהנינו רק לפני שבועיים, אין הצדקה יותר לעריכת תוכניות גמר שבזות לצופים ומנצלות את תשומת הלב שלו לרעה. גם כשהערוץ נמצא בצרות כלכליות – ההצגה מוכרחה להימשך, ואתמול בגמר "היפה והחנון" 3 קיבלנו את המקבילה האיכותית לשקופית "תיכף נשוב".

"היפה והחנון": עונה משעממת ומלאה בזיופים

גמר "היפה והחנון" - מה אתם חשבתם? ספרו לנו בפייסבוק