אופנות יבואו ויילכו, הטכנולוגיה תשתנה ותשנה איתה את העולם, תוכניות טלוויזיה ימציאו את עצמן מחדש ויגססו במהירות בה הפכו ללהיט דבר אחד לא ישתנה לעולם, וזהו העניין שיש לנו בסיפורים ובבני אדם. קחו לדוגמא את נינט טייב אף אחד ואף אחת אחריה ב"כוכב נולד" ובשאר הפורמטים הדומים יותר ופחות שהגיעו אחריה לא הצליחו להפוך להצלחה שהיא. האם לנינט יש את הקול הטוב מכולם? האם הקריירה שלה נוהלה באופן מבריק? האם כל ההחלטות שלה היו מדויקות? לא בהכרח. אבל נינט היתה סיפור, וסיפור מצוין הראשון מסוגו בישראל על הנערה השמנמונת והיפה מקרית גת ש"עשתה את זה". וזהו האקס פקטור שלה. והעיקרון האוניברסאלי הזה, הוא מה שעובד כל כך טוב בעונה השנייה של "אקס פקטור".
פרקי אודישנים של תוכניות גילוי כשרונות עובדים תמיד באותו האופן יש מאות אודישנים מביכים, כמה אודישנים שהם פריק שואוז של ממש, וכמה עשרות של אודישנים טובים שיהפכו בהמשך לאחר סינון מאסיבי, לנבחרת המתמודדים הסופית של התוכנית. כיף לצפות בהם, ובדרך כלל אין בהם שום בשורה של ממש אותה נוסחה טובה, פשוטה ואפקטיבית. אבל המאסטר מיינד שמאחורי "אקס פקטור", והאיש שתחת פני נבל הקומיקס שלו יש מוח מתקתק וחריף סיימון קאוול, התעקש על יותר מכך. הוא הימר, והוא צדק.
מה שהופך את "אקס פקטור", לפחות על פי פרק האודישנים הראשון אשר שודר בארה"ב ביום רביעי, והגיע כבר אמש (שישי) לשידור ב-HOT, ליוצא דופן זה שהוא הבין שהעניין הוא לא בקול העניין הוא הסיפור שמאחוריו. זה מה שהפך את סוזן בויל לתופעה, וזה מה שמעניין הרבה יותר את הצופים. זמרים מצוינים יש בשפע אין שום צורך להיות חלק מתהליך הגילוי שלהם, אלא אם כן יש משהו מעניין בהם. מן הסתם לא כל המתמודדים אוחזים בסיפור חיים קיצוני כשל בויל אבל בשביל זה יש מצלמות ועריכה ובשביל זה יש את סיימון קאוול.
קאוול הבין משהו לגבי תוכניות ריאליטי הן הצליחו לשחוק עד דק את כל הקלישאות, הדמעות, סיפורי היתמות המשומשים, הוידויים קורעי הלב למצלמות שערכו עליהם חזרות בבית. "אקס פקטור" מוכרחה היתה לבדל את עצמה מהנוסחה שקאוול עצמו היה חלק מפיצוחה, והיא עושה את זה העונה השנייה של "אקס פקטור" שומרת מקום של כבוד לאודישנים, אבל באופן כללי ערוכה כמו סרט דוקומנטרי שמלווה את מאחורי ולפני הקלעים. כך למשל, עשר דקות לתוך פרק האודישנים כבר יש לנו אינטריגות ומערכות יחסים המתחרה הבלונדינית המתנשאת ומרובת הפריבילגיות בחיים מול הנערה האפרו אמריקאית שהרתה בגיל 18 ומתקשה לממן את בתה הקטנה. מי שיוצאת כשידה על העליונה היא כמובן פייג', האם הצעירה בעלת הכריזמה, הסטייל והקול. מי שנשלחת בבושת פנים הביתה היא הבלונדה שאין מה לטרוח לזכור את שמה. ובלי ששמנו לב בכלל, קיבלנו דרמה חברתית על פערי מעמדות, סיפור סינדרלה קטן ואחות חורגת מרשעת שבאה על עונשה. בשלב הזה למי אכפת בכלל מי שרה מה ואיך.
ביחס ישיר לקו החדש והמעניין של "אקס פקטור" התעקש סיימון קאוול על שילובה של בריטני ספירס בצוות השופטים שלו, והסכים לשלם על כך 15 מיליון דולר ולספוג את התמוטטויות העצבים המדווחות שלה. בריטני היא אולי זמרת פופ מצליחה, אבל היא בעיקר סיפורה של התעשייה המוצצת-לועסת-יורקת אותך. מי שהתחילה כילדת מיקי מאוס מתוקה וזכה כמו ווניל, מעדה אל תוך מחילת הארנב הלבן - כשבדרך היא מסתבכת בכל שערוריה מביכה ועוברת את התקפי הפסיכוזה הכי מתועדים שרק אפשר - ויצאה מהצד השני חבוטה ובעלת פרסונה חמצמצה ולמודת שברונות לב.
בריטני היא פחות הביץ' שמנסים לשווק ב"אקס פקטור", זה בעיקר עניין של עריכה צולבת והרבה טיפוח סיימון קאוולי שמושך אותה לכיוון הזה. לא נשאר בבריטני הלוהטת מהעבר הרבה, והיא ממש ההיפך מכיף חיים אבל גם בגרסת הספרנית המרירה, היא עדיין בחיים ולא מאושפזת במוסד גמילה כשהיא טרופת מבט. זה טוב ל"אקס פקטור" במישור הרייטינג, וזה טוב לה גם מבחינת הקו שהיא לקחה לעצמה לחשוף משהו על התעשייה, הנצחונות והמחירים שלה.
הדגש החדש של "אקס פקטור" על הסיפור שמאחורי האנשים, והרצון להביא ערך מוסף שהוא מעבר לתחרות, הפך את פרק האודישנים הראשון למוצר טלוויזיוני מעניין, עשוי היטב ואפילו נוגע ללב המבחן האמיתי יהיה בטווח הרחוק יותר וככל שהעונה תמשיך. בינתיים לפחות, נראה שהאקס פקטור האמיתי של התוכנית, סיימון קאוול, עושה כמו פעמים רבות בעבר בית ספר לכל השאר.
"אקס פקטור" - מה אתם חשבתם? ספרו לנו בפייסבוק