פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      שבת אחים: טרנד קבלת השבת כובש מחדש את הזמר המזרחי

      אבנר גדסי, חיים משה, נתנאל ועוד רבים אחרים מגיעים לקבלות שבת שמחות, משוחררות ונגישות - הטרנד שהיה פופולרי בשנות השמונים מחזיר את החפלות לבתים

      טרנד הנוסטלגיה לא עוצר. אחרי שנה שבה המוזיקה המסתלסלת חזרה לצליל הנוסטלגי והחפלות הביתיות כבר הפכו למראה שכיח, מגיע עכשיו סממן נוסף שמשלים את התמונה – חפלות קבלת שבת. בשנות השמונים זה היה חלק בלתי נפרד מהחוויה המסתלסלת. בשעות הצהריים, סמוך לכניסת השבת, נערכות חפלות בחצרות הבתים, אליהן מגיעים זמרים וזמרות, או כאלה שרוצים להיות.

      במקום נמצאת מערכת הגברה מינימליסטית ושניים שלושה נגנים, לא יותר. קלידים, גיטרה ואולי דרבוקה. ברוב המקרים אפשר להסתפק בקלידים. הקונספט הוא די דומה לחפלה ביתית: במה קטנה שממנה מתחילה החגיגה. הזמרים, מוצאים את עצמם בתוך זמן קצר יושבים ושרים מסביב לשולחן. המיקרופון עובר מיד ליד. חפלה, לכל דבר, רק הרבה יותר מיוזעת. בחודשים האחרונים, אפשר לקבל את השבת כמעט בכל מקום. העובדה שהשבת נכנסת בשעה מאוחרת יחסית, משאירה הרבה זמן פנוי ומנוצל היטב לחגיגה מאוד משוחררת.
      מגיעים לשם זמרים מוכרים, ותיקים, בהם חיים משה, אבנר גדסי, נתנאל, אוריאל שלומי ואחרים. לצדם אפשר למצוא פרחי מסלסלים כמו גדי משה (הבן של), לירון רמתי, אמיר יוסף, מאיר אלפי ואחרים. זה לא שמדובר בחידוש גדול, אלא רק בצעד שממחיש שוב את הכמיהה לבמות הפשוטות והנגישות. החפלות של ה"קבלת שבת" הן סוג של אפטר פארטי אחרי החגיגות בליל חמישי. בשנים האחרונות, אפשר היה לעשות "קבלת שבת" במועדונים המזוהים יותר עם המוזיקה היוונית ואולי טיפה מעבר. אולם בתקופה האחרונה, יש סגירת מעגל של ממש עם שנות השמונים. אותה תמונה שתועדה בסרט המיתולוגי "כאסח" שבה מופיע חיים משה עם חופני כהן בחצר בית, ביום שמש ובאווירה מאוד משוחררת, חוזרת על עצמה. היום, הבן של חיים, גדי, סוגר מעגל ועושה זאת שוב.

      המפגש של תותי (יח"צ , חני מתנה)
      תוך שבועות ספורים הפך לאירוע. מתוך "המפגש של תותי" (צילום: חני מתנה)

      אחד המקומות שבהם אפשר לחגוג קבלת שבת הוא "המפגש של תותי" במושב שתולים. המוזיקאי דודו מתנה מגיע עם הקלידים ומאחד אמנים. הליין שהתחיל לפני כמה שבועות צובר תאוצה וכבר הביא אליו זמרים ותיקים בהם אוריאל שלומי ורוני אחיאל, יצר עניין. ההופעות, רובן ככולן מתקיימות בשמש ולמרות זאת הקהל מגיע. האווירה המשוחררת, מאפשרת לזמרים לא ללחוץ יותר מדי על הגז. השירים הרגועים שולטים ולעומת זאת הקצביים והרקידים פחות. לא פשוט להופיע בחום הזה ועוד יותר לא פשוט לרקוד.

      המחשה לא רעה לטרנד הזה אפשר לראות בתכנית של ירון אילן "שישי שמח" בערוץ 24. מדי שישי מגיע אילן להתארח בביתו של אמן אחר ומסביב לשולחן עם אמנים נוספים. "התכנית הזאת פשוט משקפת מציאות", אומר ירון אילן. "אני מרגיש את זה מעצם ההצלחה שלה. אני מקבל תגובות ובקשות להתארח. זה מדהים, מעבר למספרים, אפשר פשוט להרגיש עד כמה התכנית הזאת נכונה. זאת שעת צהריים ביום שישי, אפשר לחשוב שמדובר בשעה לא קלה ובכל זאת, אנחנו מוצפים בבקשות אירוח ותגובות מאוד חמות".

      "שישי שמח" עם ירון אילן

      מכיוון שמדובר בהופעות "לא רשמיות", עניין התשלום הוא מאוד לא ברור. בעל המקום, המועדון או הבית, מזמין בדרך כלל את הקלידן ולצדו זמר צעיר מתוך הערכה שבמהלך ההופעה יגיעו אמנים נוספים כדי "לכבד". המשמעות של אמן המגיע לכבד היא שהוא מגיע לא על מנת להופיע, מה שלא ימנע מהזמר המארח להעביר אליו את המיקרופון לכמה שירים. עיקר ההכנסה של המועדון היא מההזמנות בשולחנות ואילו הזמר מקבל את הכסף שלו דרך הטיפים. ממש כפי שהיה בעבר עם ג'קי מקייטן המנוח ואחרים. לא מעט אמנים מגיעים כדי לכבד משום שגם להם ברור, שביצוע נכון של השירים, באווירה נכונה, יזרים לכיסם לא מעט מזומנים שיעזרו לסגור את הפינה של הקניות לשבת. קבלת שבת, בלי קבלה.

      פותחים שבת בחפלה? ספרו לנו על זה בפייסבוק