"מם", מונח שטבע ריצ'רד דוקינס, הוא המקבילה הרעיונית לגן, יחידת מידע שמשתכפלת ומופצת הלאה בין לאנשים, כשהיא עוברת מוטציות ושורדת רק אם היא חזקה. מם אינטרנטי הוא רעיון, בדיחה, דמות וכד', שמופצים מאדם לאדם באמצעות האינטרנט. אחד הפורמטים הפופולריים העכשוויים של ממים אינטרנטיים הוא אימג' מקרו, קריקטורה אינטרנטית המורכבת בדרך כלל מתמונה חוזרת וכיתוב שמרפרר לנושאים שעל סדר היום. כשאומרים "מם" בעברית, הכוונה היא על פי רוב לפורמט הזה.
הקומיקסאי אורי שטרייגולד היה הראשון לזהות את הפוטנציאל הממיסטי של פרצופו המחייך של נתניהו, שנלכד במצלמתו של צלם לע"מ אבי אוחיון כשהוא מביט בנועם שליט מחבק את בנו שחזר מהשבי. שטרייגולד גזר את נתניהו והדביקו, מעשה פורסט גאמפ, על רקע של תמונת נצחונה של מכבי ת"א בכדורסל על צסק"א מוסקבה ב-1977, שבה טל ברודי ומיקי ברקוביץ' מניפים את הגביע. ביבי גאמפ שבה את לבה של אומת הרשת העברית, וזו הנציחה את נתניהו בעשרות, ואולי מאות, ממים שבהם הוא נשתל הן באירועים היסטוריים והן באימג'ים מתחום התרבות - ג'ון לנון העירום ויוקו אונו על שער הרולינג סטון, אלדין של דיסני ובריאת העולם של מיכאלאנג'לו. זה לא היה המם העברי הראשון, אבל כן הראשון שיצא מגבולות הרשת וכבש את המיינסטרים.
נתניהו, פוליטיקאי משופשף שמבין בתקשורת, הצטרף לחגיגה כשפרסם בדף הפייסבוק הפוליטי שלו תמונה מנאום הדוגרי שלו באו"ם (מם חזק בפני עצמו), כשמהצד מציץ ביבי גאמפ ואומר, "דוגרי, הצחקתם אותי". בהמשך הוא אימץ את השיטה והחל להזין את מפלצת הממים בחומרי גלם - תצלומים שלו, איורים מעשה ידיו ותרשימים ("משולש האיומים") - כשהוא מצליח לנווט את סדר היום של אומת הרשת.
בשבועות ובחודשים הבאים, ממים ישראלים הפכו לעניין שבשגרה, והגולשים הישראלים למדו שעם קצת הומור ובלי הרבה מאמץ טכני, הם יכולים להשתתף בחגיגה. לרגל השנה העברית החדשה, וואלה! תרבות מגישה כמה מהממים הבולטים שהיא הכי אהבה בשנה החולפת:
איראנים, סימסנו לכם אמוטיקון של לב. קיבלתם? ♥
רוני אדרי ומיכל תמיר, בעלי המכינה לעיצוב ואדריכלות "פושפין", אחראים לקמפיין הממים הבולט "איראנים, לעולם לא נפציץ את ארצכם, אנחנו אוהבים אתכם", שנוצר בעקבות נאום הברווז הגרעיני של נתניהו בוועידת איפא"ק. ישראלים ואיראנים יצרו כרזות ברוח הקמפיין, שהביא גם לקשרים ישירים בין איראנים וישראלים שמתנגדים למלחמה וליריבות בין העמים.
מצד שני, הקמפיין זכה לביקורת על כך שהוא מתעלם מהבעיה הממשית של איראן גרעינית הנשלטת בידי מנהיג שקורא בגלוי להשמדת ישראל. במם לעיל אפשר לראות ביקורת כזאת, שמשתמשת ב"משחקי הכס" כמשל.
אפרופו בעד ונגד איראן: HebFun מביא תמונות נדירות ממפגש ביבי נתניהו וולדימיר פוטין, שכמו כל עם ישראל צפו ב"הישרדות VIP".
גברת, לאן נעלמת?
השנה היתה שנה של דיון ציבורי (השם המכובס להתבצרות בעמדתך והטחת עלבונות ביריביך) על הדרת נשים מהמרחב הציבורי, פיזית - דחיקתן למושבים האחוריים באוטובוסים (טניה רוזנבלט), דרישה מהן להתלבש צנוע או להימנע ממעבר ברחובות מסויימים (נעמה מרגוליס) - ורעיונית-חזותית - המשך הנוהג הישן של השחתת תמונות נשים בשלטי חוצות, הצנעתן או העלמתן מפרסומים ספציפיים באזורים דתיים-חרדיים (הוניגמן, שירותי בריאות כללית) או ויתור מוחלט על שימוש בתמונות נשים.
הסרת השחקניות יובל שרף ומיכל גבריאלוב מכרזות הסרט "הדילרים" בירושלים על ידי סרטי יונייטד קינג (שרק ממלאים הנחיות של חברות השילוט) הולידה באתר ביקורת הקולנוע העצמאי "עין הדג" (גילוי נאות: דורון פישלר, הבעלים ועורך האתר, כותב בוואלה! תרבות) את המם "סרטים ירושלמיים", שבו הוסרו תמונות השחקניות מכרזות סרטים מפורסמים. בחלק מהסרטים הוסרו גם תפקידיהן, כמו בכרזה של "מר וגברת סמית'", שאנג'לינה ג'ולי קולפה ממנה והשם שונה ל"מר סמית'".
אפרופו פנטזיות מיניות: הוצאתו בעברית של ספר השפשופים "50 גוונים של אפור" לקראת סוף השנה העברית הביא עלינו גל של בדיחות על שמו של הספר, רבות מהן בנאליות ובכל זאת מעוררות גיחוך. ממש כמו הספר.
מם זה נוצר לפני כניסת השבת
השנה היתה גם שנת הפריחה של מצחיקני הרשת והממיסטים הדתיים, שצייתו למסורת והגיעו באיחור. "להנפיץ בנוניוז", "בריחת המוחות", "אנדרדוס", "האייפון היהודי" ו"דוסים מצייצים" הם רק חלק מהחבורה, אם לא כולה, והם מזרימים לז'אנר העייף דם חדש (ובניגוד לעלילה, לא מדובר בדם של ילדים נוצרים).
אפרופו ילדים ודם: חנן בריסק נותן בדיחה על מוהלים במם הוואן-ליינרים המוכר של "CSI: מיאמי".
החושד המיידי
"פה חשדתי!", מעיד עובר אורח ממערכון החייזרים האהוב של אסי וגורי, ועדותו הופכת לבסיס לשלל ממים עבריים, כמו זה שמצביע על הדמיון המטריד בין מיץ פז וריצפז.
אפרופו חשדתי: ווילי וונקה המתנשא הוא מם זר שגויר ונטחן עד דק. תמונתו של ג'ין וויילדר אף גויסה לשמש סמל בלונדיני ותכול עיניים של ההתנשאות האשכנזית של הממיסטים. עם ובלי קשר, הגיע הזמן להיפרד ממנו.
הרחיקו את הילדים
ניר פלאי, עורך תוכן וגרפיקאי באתר צומת ספרים, החליט להרוס לנו את הילדו?ת. הוא לקח את סדרת ספרי הילדים "פינוקי" ונתן להם שמות אקטואליים, כשהוא משאיר את תמונת הכריכה כפי שהיא. למשל, הספר שבו נראה הכלב פינוקי נוסע במכונית הוא מעתה "פינוקי מחליט להיות שאהיד". אומת הרשת אימצה את המם, כשבחלק מהמקרים היא חרגה מהפורמט המקורי ושינתה גם את הכריכה. אפשר היה לזרוק כאן את הקלישאה על כך שיוצר הסדרה אריק היל מתהפך בקברו, אבל (1) הוא עדיין חי; (2) מדבב סדרת הילדים "פינוקי" בעברית היה יובל זמיר.
אפרופו שלום לתמימות: נדב שומרוני חושף את חלקה של הלו קיטי בסופה המר של אנה פרנק.
4 ב-100
"מחחחח ועד LOL, בקטע אירוני ומודע לעצמו: ייצוגי צחוק במרחב הקיברנטי כמפתח להבנת ההבדל בין ערסים, סחים והיפסטרים" ו"חמישים גוונים של אפוד- רצח רבין, אפשרויות אלטרנטיביות והשלכתן על הכיבוש" הם שניים מכותרי "ספר של רסלינג ביום", מם שנוסע על אדי הדלק שנותרו ממלחמתו של נתניהו באליטות בקדנציה הראשונה.
המם נולד כשאלעד אהרון לא רצה לצאת עם חבר לחגוג את יום העצמאות, ואז אמר שחסר לו רק לקרוא איזה ספר של הוצאת רסלינג כדי להשלים את התמונה הפוסט-ציונית. השניים המציאו במקום שמות של ספרי רסלינג לפי הפורמט "שם קצר עם משחק מילים: משפט ארוך שמציג את נושא הספר, אשר ומסביר את משחק המילים", ואהרון הקים לזה דף פייסבוק. "אפשר להגיד שיש כאן אותו סוג של הומור על התחכום-יתר שקשור בספרים של רסלינג (או בכלל, בברנזה האקדמית המזוהה עם השמאל)", הסביר אהרון.
אפרופו ארס-פוליטיקה: "משחקי הכס" שימשו במם השוואת פוליטיקאים ישראליים למקביליהם בסדרת הפנטזיה, גירסה עברית שאורי שטרנפלד יצר למם האמריקאי.
מתי כבר תגיע הפצצה?
פרופסור יוברט פרנסוורת' מ"פיוצ'רמה" אינו רוצה לחיות על כוכב הלכת הזה יותר, מם שימושי כתגובה לכל דבר שמרגיז אותנו, מהרמה האישית ועד לרמת מערכת השמש, כמו שהדגים עידו משה בתגובה להצגת תצלומי הגרנד קניון כצילומים ממאדים.
עדיין רוצים לחיות פה? אז שתהיה שנה טובה ומתוקה כדבש!