מי שזפזפ אמש (רביעי) בטעות לערוץ 24, בין "מה שקורה באילת" ובין "היכל התהילה", זרק ודאי מבט כפול אל השלט כדי לוודא שאכן לחץ על הספרות השנייה והרביעית ברצף הנכון. "פסקול חיי" שפתחה את העונה הראשונה שלה, היא הכל מלבד מה שאנחנו כבר יודעים על ערוץ 24, ואפשר להחזיק אצבעות ולקוות שהיא היא הטון החדש והנכון של מתיחת הפנים הערוצית שנערכת בו.
"פסקול חיי", בהנחייתו של גל אוחובסקי היא תוכנית מוזיקה מהסוג שהיו כאן פעם, ושכל כך חסרות על המסך הקונספט פשוט ומוכר, אבל יש גלגלים שאין צורך להמציא מחדש, רק לתת להם להתקיים מבלי להפריע, ומי שהבינו זאת היו ארז טל ורן תלם שהיו שותפים ליצירתה. הרזומה של גל אוחובסקי, בניגוד למה שמרבית צופי ערוץ 24 בדרך כלל עשויים לטעות בו, לא מתחיל או מסתיים בשיפוט ב"כוכב נולד"; ומדובר באחד מאנשי המוזיקה הרציניים המעטים המסוגלים גם לייצר נינוחות על המסך, גם לשאול את השאלות המעניינות, ושמבינים את המדיה היטב.
ב"פסקול חיי" מארח אוחובסקי מוזיקאים ישראלים שונים, לשיחה ארוכה באופן יוצא מן הרגיל ביחס לכתבות המגזין המתוקצרות והערוכות באכזריות בהן בדרך כלל צריכים להסתפק מוזיקאים שאינם שלמה ארצי. אוחובסקי מנהל שיחה שנעה מבחירות אופנתיות, דרך השתלשלות הביוגרפיה של האורחים שלו ועד להשפעות המוזיקליות עליהם. מכאן לשם, נבחר לתוכנית השם "פסקול חיי", שכמו שמעירה מרגול ובצדק, באחד הפרומואים לתוכנית היה אפשר בקלות לבחור לה שם שנון יותר. אבל גם בבחירה הפשוטה והישירה הזו יש חן מסוים. ולשם הנבחר עוד נחזור בהמשך, כי הלא אין באמת מקריות.
בתוכנית הראשונה שפתחה את העונה, אוחובסקי אירח את ריף כהן החמודה והמוכשרת. יש מה לשפשף עיניים ריף כהן בערוץ 24, ריף כהן בתוכנית מגזין ראשונה משוחחת שעה שלמה על המוזיקה האהובה עליה, על הבחירות שערכה בקריירה הקצרצרה שלה, על בית אמא, על סבתא. כל זאת, להזכירכם רגע לפני ש"היכל התהילה" משודרת. כהן במקרה הזה, היא האני מאמין של "פסקול חיי", והיא הקארט בלאנש שניתן לה על ידי אייל אופנהיים, עורך הערוץ הטרי שנכנס לתפקידו בתחילת החודש, אחרי שנה שהערוץ צף באוויר בלי יד מכוונת.
אם יש מה להסיק מהבחירה הנועזת הזו במוזיקאית צעירה שעד לפני רגע היתה הסוד השמור הכי גלוי ולוהט של תעשיית המוזיקה הלא מיינסטרימית הרי זה שערוץ 24 במתכונתו החדשה מוכן לסכן עכשיו כדי להרוויח מאוחר יותר. כשלעצמו הראיון עם ריף כהן היה מוצלח, אולי מעט ארוך מדי, אבל בפירוש הצליח להציג פרופיל עמוק ויסודי מבלי לטרחן או להפוך מציצני. בין אם היו אלו צופים שנפלו על "פסקול חיי" בטעות ובין אם היו אלו שתכננו במתכוון לצפות בתוכנית החדשה של אוחובסקי התמהיל היה מאוזן מספיק כדי לרצות את כולם; וכבונוס דיברו על ביורק, אנתוני וג'ונסונס ורג'ינה ספקטור בערוץ 24, והיקום לא קרס אל תוך עצמו.
"פסקול חיי", כאמור, היא התוצר הראשון של הניסיון המחודש לרתום את הפ?רדה חסרת הרסן שערוץ 24 הפך להיות. בהיותו מובלעת הכפופה לקשת, הפך הערוץ להיות פח האשפה אליו משליכים את כל תוצרי הלוואי של הערוץ האב, וכך קיבלנו תוכניות מבוססות אלירז שדה, קותי סבג ואינסוף שידורים חוזרים ומעוררי רצון לגרגר סכיני גילוח של "בית ספר למוסיקה". ברצון (המובן והסביר לכשעצמו) ליצור לעצמו קהל אדוק ונאמן, הערוץ שכח שהוא מתיימר להיות ערוץ מוזיקה, והסתובב כשקורה עצומה מונחת בין עיניו ורק הוא לא רואה אותה.
"פסקול חיי" הוא הגישוש הראשון אל מעבר ללאקונה שטיפח ערוץ 24 בשנים האחרונות, והוא צעד מבורך וחשוב, וכזה שמגדיר כיוון והצהרת כוונות. לא כל הערוץ מוכרח להיות גבה מצח ולנהל שיחות מופשטות על מוזיקה, מן הסתם. והבחירה הפשוטה והצנועה לקרוא לסנונית הראשונה של הערוץ המחודש "פסקול חיי", מעידה על כך שאף אחד לא מגיע במטרה להרגיז ולדרוך על קצות הבהונות של הקהל המושבע של מופעי הזמר המזרחי בקיסריה או אפילו תוכנית הכלום עם שום דבר "קותי בחדר האחות". האיזון הבריא והאינטליגנטי הוא זה שישיב לערוץ את הטייטל שלו כערוץ המוזיקה הישראלי, ויחזיר את הקהל שנמלט על נפשו כשהשידורים החוזרים של "היכל התהילה" הפכו להיות לא יותר ממשחק שתייה לשעות המתות.
"פסקול חיי" - מה אתם חשבתם? ספרו לנו בפייסבוק