פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      מ"בחזרה לעתיד" ועד "לופר": איך צריך להבין את סרטי המסע בזמן?

      לקראת עליית "לופר", דורון פישלר מצא באגים בסרטי "שליחות קטלנית", "חזרה לעתיד" והארי פוטר, וגאה להציג: המדריך לנוסע בזמן, או - מה באמת צריך לעשות כדי לחסל את היטלר

      אז נגיד שהמצאתם מכונת זמן. אמיתית. שעובדת. קיבלתם מכה בראש מהכיור והמצאתם את הפלאקס-קפסטור, השתתפתם בניסוי מדעי של ממשלת ארצות הברית על אנשים עם צווארונים גבוהים במיוחד, או שאתם בכלל חייזר שמטייל ברחבי המרחב והזמן כבר מיליוני שנים – לא משנה. מה שחשוב זה שפתאום יש לכם תא טלפון או תא משטרה או מכונית דלוריאן שיכולים לנסוע קדימה בזמן, או אחורה.
      ייתכן שהדבר הראשון שתרצו לעשות הוא לחזור לעבר ולתקן אותו כדי להפוך את ההווה למקום טוב יותר: להרוג את היטלר, או להרוג את סבא (לא ברור למה, אבל לנוסעים בזמן יש משהו נגד סבא שלהם).

      לופר (יח"צ)
      ברוס וויליס ב"לופר" (צילום: יח"צ)

      לפני שאתם מתניעים, חכו עוד רגע: אל תיכנסו למכונת הזמן לפני שתקראו את הוראות הבטיחות. לפני שאתם מנסים לשנות את העולם, אתם חייבים לדעת באיזה סוג של עולם אתם חיים. יש שלושה סוגים שונים של עולמות הנבדלים זה מזה בצורת השפעת המסע בזמן עליהם – ואף אחד לא יידע באיזה סוג עולם אנחנו חיים עד שמישהו באמת ימציא מכונת זמן ויבדוק.

      הדרך הטובה ביותר ללמוד על צורותיו האפשריות של הזמן היא כמובן דרך הקולנוע. הרי הסרטים מחנכים אותנו על נפלאות המסע בזמן כבר הרבה, אה, זמן. לרוע המזל אפילו הסרטים שעוסקים בנושא מוכיחים את עצמם כלא לגמרי מדויקים לעתים קרובות (מי היה מאמין), ולכן גם כאן יש לנהוג משנה זהירות. אלה הם העולמות האפשריים, הסרטים שעוסקים בהם, והצורות שבהן הסרטים האלה פישלו.

      זהירות: ספוילרים לסרטים שהייתם צריכים כבר לראות.

      עולם 1: הזמן הוא כמו הדרך לבאר שבע

      (אם ירדת במחלף הלא נכון, אתה תמיד יכול לחזור ולבחור בדרך אחרת)
      דוגמה: "בחזרה לעתיד 2‏"

      ב"בחזרה לעתיד 2" דוק בראון מסביר, בעזרת תרשים על לוח, את התיאוריה שלו על מסע בזמן, כדי שגם מרטי וגם הצופים האהבלים יבינו. הזמן, מסביר דוק, יכול להתפצל. כך בסרט, בעוד דוק, מרטי וכולם חיו להם בשלום בשנת 2015, ביף טנן החלאה חזר ל-1955 ונתן ‏לעצמו הצעיר מגזין ובו התוצאות של כל משחקי הספורט בחצי המאה הבאה. בכך הוא הסיט את העולם כולו אל קו זמן מקביל שבו ביף הוא מלך העולם, דוק מאושפז ומרטי לא נולד בכלל. אבל יש תקווה: קו הזמן המקורי עדיין קיים, במעין יקום מקביל כלשהו, וכדי לחזור אליו, כל מה שמרטי ‏צריך לעשות הוא לחזור לנקודה שבה חל הפיצול, ב-1955, ולקחת את שנתון הספורט בחזרה.‏

      במובנים מסוימים הגישה הזאת מעודדת: שום שינוי שתעשו בעבר לא יוכל באמת ‏‏"למחוק" את העתיד – הוא רק ייצור עתיד אחר. אם אתם מוצאים את עצמכם בעולם כזה, אתם יכולים לחזור לעבר ולהרוג את סבא, וזה לא ישנה שום דבר במצבם - אתם הרי הגעתם מקו זמן שבו סבא חי, ולא משנה אם עברתם דירה אל קו זמן שבו סבא מת.

      איפה זה מסתבך: ‏בואו נחזור לרגע ל"בחזרה לעתיד 1". כאן, מרטי עצמו הוא זה שחזר לעבר ושינה את העתיד, בכך שהפך את אביו מנחנח לוזר למצליחן, וכולם היו הרבה יותר מאושרים. אבל רגע: אם התאוריה של דוק בראון נכונה, ומרטי רק עבר דירה ליקום מקביל, זה אומר שמרטי לא שינה את 1985, אלא רק עבר לגירסה אחרת שלה. קו הזמן המקורי עדיין קיים – ובקו הזמן הזה, מה שקרה הוא שמרטי נכנס יום אחד לדלוריאן, נבלע בתוך פיצוץ גדול ומעולם לא שב. הוריו ומשפחתו בוודאי מתאבלים עליו, והיו תובעים לדוק בראון את הצורה על הריגה כתוצאה מרשלנות מדעית אלמלא דוק לא היה נרצח באותו לילה על ידי טרוריסטים. אה, כן: בקו הזמן הזה, מרטי לא הציל את דוק.

      וגם, אם אמנם אפשר לחולל שינויים בעתיד של קו זמן אחד מבלי להשפיע על העתיד, למה מרטי הולך ומתפוגג כשנראה שהסיכויים שהוריו יהפכו לזוג נהיים קלושים? זה פשוט לא מסתדר. גרייט סקוט, נראה לי שהתאוריה שלך צריכה מקצה שיפוצים, דוק.

      עולם 2: הזמן הוא כמו חלב שנשפך‏

      ‏(את הנעשה אין להשיב)
      דוגמאות: "12 קופים", "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן"

      תאורית המסע בזמן הזאת גורסת שהזמן זורם רק בזרם אחד ובכיוון אחד, ומה שהיה היה. אי אפשר ‏לשנות את העבר, כי הוא כבר קרה. אתם יכולים לחזור לעבר, אבל לא משנה כמה תתאמצו לגרום לו ‏להשתנות, תצליחו רק לגרום לו לקרות מחדש באותה הצורה בדיוק. "פרדוקס הסבא" לא קיים כאן, כי ‏אם תרצו לחזור בזמן ולהרוג את סבא, פשוט לא תצליחו (או, אם תצליחו, זה רק יוכיח שהוא לא ‏באמת סבא שלכם, ושלסבתא יש כמה דברים להסביר). לכן גם מאוד לא מומלץ לחזור לשנת 1933 ‏ולהרוג את היטלר, כי ההיסטוריה מלמדת אותנו היטב ששלומו מובטח, אבל לא מבטיחה שום דבר ‏לגביכם.‏

      עולמות מסוג זה נדירים למדי בסרטים, מכיוון שלכאורה, אם אי אפשר לשנות שום דבר בעבר, מה ‏כבר מעניין בזה? למרות זאת, יש יצירות מעטות שעושות בעולם כזה שימוש אדיר. "12 קופים" ‏הוא הדוגמה הטובה ביותר: ברוס וויליס נשלח מהעתיד הפוסט-אפוקליפטי אל ההווה, אבל לא כדי ‏למנוע את האפוקליפסה. אי אפשר למנוע אותה, כי היא כבר קרתה. דוגמה קצת פחות מדכאת היא ‏‏"הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" שבו הארי והרמיוני עוברים את אותו אחר צהריים גורלי פעמיים, ‏משתי זוויות שונות.‏

      איפה זה מסתבך: העולם הזה לכאורה מוגן מפני פרדוקסים, כיוון שכל מקרה של אירוע שגורם לעצמו ‏לא לקרות וחוזר חלילה נמנע מראש. ובכל זאת, הוא מעורר קצת תמיהות. בעולם מסוג 2 אי אפשר ‏לחזור לעבר כדי לפתור בעיות, מכיוון שאם תפתרו אותן, זה סימן שהבעיות לא היו קיימות ‏מלכתחילה. למה, בעצם, דמבלדור שלח את הארי והרמיוני לעבר להציל את סיריוס בלאק ובקביק? ‏מנקודת מבטו, סיריוס כבר ברח מתאו ובקביק חי, בריא וצוהל. בעצם לכל הסיור בזמן לא היתה סיבה; ‏ואם לא היתה לו סיבה, אז הוא לא היה צריך להתקיים, אלא שאז סיריוס ובקביק לא היו ניצלים ‏ואההההההההה! נתקענו בלופ! הצילו!‏

      עולם 3: הזמן הוא כמו פלסטלינה

      (אפשר לעקם, למעוך ולעצב אותו לפי ראות עיניכם, אבל רצוי לא לאכול אותו)
      דוגמאות: "לופר", "פגוש את הרובינסונים", כל סרטי "שליחות קטלנית"

      ‏"לופר", סרט המסע בזמן המעולה שעולה היום על המסכים, הוא הדוגמה הטובה ביותר לעולם שבו ‏הזמן גמיש, והעובדה שאתה יכול לפגוש את עצמך שהגיע מהעתיד לא פוגעת בעיקרון הבחירה החופשית: ‏כל מעשה שלך עשוי לשנות את העתיד הזה, ובכך גם את הזכרונות של אתה-הזקן, כפי שמודגם ‏בסרט בצורות מגניבות לחלוטין שלא היינו חולמים לספיילר.‏ יש רק עבר אחד ורק עתיד אחד: ההחלטות שלך משפיעות על העתיד שאליו כולנו נעים כל הזמן, על אותו קו זמן (בניגוד לעולם 1).

      דוגמה מוכרת יותר, אם כי בעייתית היא "שליחות קטלנית". המכונות נלחמו בבני האדם בעתיד. הן ‏נלחמו, והן הפסידו. למרות היתרון העצום שיש להן בכך שהן לא זקוקות למנוחה ודעתן לא מוסחת ‏באמצעות תמונות של חתולים או פורנו, המכונות הובסו במלחמה נגד שקי הבשר העלובים. כניסיון ‏אחרון לסיים את המלחמה לפני שהתחילה, הן שלחו אחורה בזמן מכונה - מחסל עם מבטא אוסטרי - כדי שיהרוג את שרה קונור, אמו לעתיד של ‏מנהיג המורדים. אם המנהיג לא ייוולד, בני האדם לא יוכלו לנצח, והמכונות ישלטו לנצח.‏

      ברור שהמכונות חשבו שניתן בשיטה זו לשנות את המציאות. שליחת המחסל כדי שיהרוג את שרה ‏קונור היתה תכנית ה"להרוג את היטלר" שלהם. פחות ברור מה בדיוק המכונות ציפו שיקרה אם ‏המחסל היה מצליח במשימתו: יום אחד העולם כולו שורץ בני אדם מעצבנים ומזוהמים, ורגע אחר כך ‏‏– פוף, כולם נעלמו, ונשארו רק מיקרופרוססורים סקסיים ועדרי טרנזיסטורים רועים באחו בשלווה?‏

      איפה זה מסתבך: בסופו של דבר התברר שהמכונות טעו לחלוטין – או שאולי ג'יימס קמרון, שכתב את ‏התסריט, לא החליט באיזה מין עולם הסרט מתרחש. התכנית של המכונות אמנם מבוססת על ההנחה שמדובר בעולם ‏מסוג 3, אבל קייל ריס אומר לשרה קונור שהוא מגיע מ"עתיד אפשרי אחד" – מה שרומז על כך ‏שקיימים הרבה עתידים אפשריים, כלומר קווי זמן מקבילים כמו בעולם מסוג 1. יותר גרוע: בסופו של ‏דבר מתברר שהמכונות ירו לעצמן ברגל, כיוון שהתכנית שלהם לא רק שלא מנעה את לידתו של ג'ון ‏קונר, אלא גרמה, בעקיפין, ללידתו. כלומר, בסופו של דבר זה היה עולם מסוג 2, שבו אי אפשר לשנות שום ‏דבר. ואם זה המצב, למה הן ממשיכות לשלוח עוד ועוד מחסלים לעבר כדי לחסל את קונור? הן לא ‏יודעות שזה לאי עבוד?‏ לך תסמוך על מחשבים מטומטמים.

      איזה סרט מסע בזמן אתם הכי אוהבים? ספרו לנו בפייסבוק