מה מותר ומה אסור? מה מסוכן? מה בלתי חוקי, מה חוקי אבל לא מומלץ, מה אפשרי אבל במינון. כל אלו שאלות שכמעט לכל אחד מאיתנו יש בתחומים שונים תשובה מוכנה מראש אליהם. שיקולים שונים מאוד נכנסים לתשובות החינוך שלנו, המשפחה שלנו, המדינה שגדלנו בה, חופש הבחירה שאנחנו נוטלים לעצמנו, מידת הסכנה או הסקרנות, רוחב או צרות האופקים.
כל זה טוב ויפה לכל אדם כשלעצמו, אבל גם כשמדינה צריכה להעניק תשובות היא מסתמכת על שיקולים שמערבבים באופן חופשי למדי בין רציונליזם, מדע, דת, דיעות קדומות כדאיות כלכלית ועוד מרעין בישין. העובדה היא שמאז ומעולם, לאורך ההיסטוריה העדיפו מדינות, ממלכות וממשלות להגביל כדי שלא להצטרך להתמודד עם מורכבות והתירוצים אף פעם לא חסרו זה בניגוד לדת, בניגוד לאמות המוסר, בניגוד לחוק או בניגוד לטובת הכלל. בניגוד לשכל הישר, אגב, נכנס הרבה פחות למערך השיקולים.
גם פקודות הסמים הבלתי חוקיים לא שונות בתחום הזה, וכל מדינה קובעת לעצמה את המניפסטים השונים באשר לסמים, כל אחת ושיקוליה הלא טהורים שלה. ולמה לא טהורים? כיוון שסמים, מאלכוהול, דרך מריחואנה ועד סמים קשים יותר תמיד התחככו בכלכלה. וכל מדינה נשארת שוות נפש לנושאים מסוימים, עד שמדגדגים לה את האוצר הלאומי.
המדיניות בנוגע לסמים היא בדרך כלל הפחדה והכללה, מהאיסור על שימוש במריחואנה שמשתנה בשנים האחרונות לצרכים רפואיים, דרך החלוקה הלא מבוססת למה שנקרא "סמי מעבר" סמים קלים שמובילים בהכרח לצריכת סמים קשים ועד מדיניות של סילוף והסתרת עובדות. ולעזאזל עם המחקרים שקובעים שאלכוהול הסם הכי נגיש ולא מפוקח שיש הוא המעורב העיקרי במקרי עבריינות, פשיעה ואלימות.
כדי להדליק את האור ולא להמשיך לשבת בחושך מבחירה, החליטו ב-Channel 4 הבריטי לערוך השבוע את "Drugs Live" - הניסוי הפומבי והמתועד הראשון לצריכת סמים ולהשפעה שלהם על המוח האנושי. ניסוי נטול אג'נדות, שלא מונע מכוונה מסוימת מלבד זו הטהורה והמדעית. התוכנית הראשונה אשר עסקה באקסטזי, או בשמו המדעי MDMA, שודרה בשני חלקים אמש ושלשום.
ניסוי הסמים של Channel 4 כלל 25 משתתפים - מאשת כמורה ועד איש צבא לשעבר - שנטלו 80 מיליגרם של MDMA בזמנים שונים בשמונה השבועות האחרונים. הניסוי בהיותו עומד בתנאים אקדמיים ומדעיים כלל כמובן גם משתתפים שקיבלו פלסיבו, וכולו נערך בתנאי סמיות כפולה (גם הרופאים והחוקרים וגם המשתתפים לא ידעו מי קיבל מנה אמיתית ומי פלסיבו). כל משתתף מנוטר על ידי מכונות MRI, ועונה על סדרות של שאלות חוזרות האם אתה ארוגנטי? האם אתה חש חיבה? מה המידה בה היית נותן אמון באדם שתמונתו מוצגת לפניך?
התוצאה כמובן מרתקת, ואקסטזי נראה כסם בעל פוטנציאל שימושי יוצא מן הכלל. מטיפול בחרדות, בהלומי קרב, בנפגעי פוסט טראומה ועד לסם מסיבות לגיטימי שבפיקוח ראוי יכול להפוך למוצר נטול כימיקלים זרים. כל הגישה הנקייה, השפויה והלא סנסציונית של "Drugs Live" הופכת את התוכנית שנעה בין טוק שואו לדוקו-מדע, לנכס טלוויזיוני עוד בהיווצרו. שלא בשונה מהתוכניות של קארל סאגן המדען המוצלח והקומוניקטיבי שהגיש את "קוסמוס" או תוכניות "עולם מופלא" ("Planet Earth"), מנסה לתחום התוכנית את גבולות הידע שלנו. במקרה מדובר בסמים נושא סקסי יותר מלוטרות למשל או חומר אפל, אבל בעצם מהווה חידה מדעית לא פחותה.
הפיתרון לשאלה הכאילו-מוסרית, פסאודו-חינוכית, שתלויה לכאורה מעל ללגיטיציה של "Drugs Live" לערוך ולשדר תוכנית שכזו בשעות פריים טיים, ניתנה די במהרה על ידי אחד ממומחי הפאנל שמעניקים פרשנויות מדעיות לחומר המצולם שמתעד את הניסוי; פרופסור לפסיכיאטריה שאמר בפשטות "אני לא פרו-סמים, אני פרו-מדע". ההבדל המשמעותי בין השניים הוא זה שצריך להניע את המדע והממשלות להעניק תשובות חדשות, קוהרנטיות ומבוססות יותר ליחסם לסמים.
הייתם משתתפים בניסוי אקסטזי טלוויזיוני? ספרו לנו בפייסבוק