ג'יימס בונד: שירי הנושא הטובים ביותר בסדרה

"Skyfall", השיר החדש של אדל שיצא בסוף השבוע, מסמן את יריית ההזנקה האמיתית של הקמפיין לקראת הסרט החדש בסדרת ג'יימס בונד, וכן את ראשיתן של חגיגות 50 שנה לאחד הפרנצ'ייזים הקולנועיים הגדולים בכל הזמנים. זוהי גם הזדמנות של הזמרת הצעירה לסמן וי נוסף בקריירה המסחררת שלה, כשהיא מצטרפת למסורת מפוארת של אמנים שתרמו שיר לסרט בסדרה. אבל עם כל הכבוד לשיר של אדל – ללא ספק המוצלח מבין שירי בונד בכהונה של דניאל קרייג – הוא לא מגרד את הפסגות האמיתיות של סדרת בונד, שהמורשת המוזיקלית שהעמידה לא נופלת מהמורשת הקולנועית שלה. אז הנה הם לפניכם – עשרת שירי בונד הגדולים בכל הזמנים:

שירלי באסי היא כנראה הזמרת המזוהה ביותר עם הסוכן 007. המסורת אמנם החלה סרט אחד קודם לכן, עם שיר הנושא של "מרוסיה באהבה", אבל השיר הזה של באסי הוא הראשון שנכנס לקאנון של התרבות הפופולרית, ומכיל בתוכו את ה-DNA של שירי בונד לדורותיהם: הפקה פומפוזית, מיתרים, בראס סקשן מפציץ ונוכחות ווקאלית נשית עוצמתית.

קשה לבחור שיר אחד ברשימה הזאת שמנצח בנוק אאוט את האחרים, אבל אין ספק שהרצועה החלומית של ננסי סינטרה – אחת הזמרות הנפלאות ביותר בתולדות הפופ המערבי, או לחלופין אחת ההחמצות הגדולות בתולדותיו – היא יהלום מלוטש שלא נס ליחו גם אחרי 45 שנה. עובדה: רובי וויליאמס הכיר את הליין המבריק שלו לדור חדש של מעריצים כשהשתמש בו ב"Millenium" – כנראה הסימפול הכי מבריק של שיר בונד אי פעם.

"בשירות הוד מלכותה" הוא מסרטי בונד המשונים ביותר, גם בשל נוכחותו של ג'ורג' לזנבי האלמוני בתפקיד הראשי, וגם בשל האווירה הטראגית ששורה עליו (הסרט מסתיים בנישואי בונד לנערתו התורנית, ואז ברציחתה). בהתאם לחריגות הכללית, גם המוזיקה לא הלכה בתלם: לואי ארמסטרונג ביצע אמנם קטע מקורי בפס הקול, אבל שיר הנושא הוא דווקא טרק אינסטרומנטלי מאת ג'ון בארי, מלחין פסקולים מיתולוגי והאיש שאחראי על הלחן של רבים מהשירים ברשימה הזאת. בארי מבריק כאן במיוחד, ומספק ביצוע תזמורתי מלכותי, שמשלב אלמנטים מוזיקליים מהנעימה הקבועה של בונד עם השפעות ביג בנד ופופ בריטי.

שירלי באסי פעם שנייה, בשיתוף פעולה עם בארי. אם באסי עיצבה את את הזהות של שירי בונד, הרי זה אך טבעי שהיא תסיים את תור הזהב שלהם – רגע לפני שבא פול מקרטני והגדיר מחדש את כללי המשחק – עם קטע שמזכיר במידה מסויימת את "Golfinger". באסי, אגב, תחזור לבונד בשלישית, עם שיר הנושא של "Moonraker" – אבל הוא, מה לעשות, לא השתחל אל העשירייה.

ב-1973, פול מקרטני וג'יימס בונד מצאו את עצמם במקום די דומה: אחרי ההצלחה ההגדולה של שנות ה-60, ועם הרבה מה להוכיח. "חיה ותן למות" היה הבונד הראשון בכיכובו של רוג'ר מור, והלהיט הענק שהעניק לו מקרטני, בהפקתו של ג'ורג' מרטין, סייע מאוד להפוך את הבכורה הקולנועית של מור להצלחה. מקרטני שאב כמובן מהמסורת התזמורתית של שירי בונד, אבל הוסיף לה טוויסט רוקנרולי מחוצף והצעיד אותה בגאון לעבר עידן חדש. ואף מילה על גאנז.

קרלי סיימון היא זמרת שידועה בעיקר בזכות שני להיטים גדולים, שהם תמונת מראה זה של זה: "You're So Vain" הוא שיר המיאוס האולטימטיבי מגברים שבטוחים שהם מי יודע מה, ואילו השיר שלפנינו הוא שיר התפעלות מגברים שהם באמת מי יודע מה. הגרסה הצינית והמפוכחת של סיימון אולי בוגרת יותר, אבל דווקא בשיר הנאיבי הזה, עם המלודיה המתפתלת והסנטימנטלית, היא מעפילה לשיא הרגש. ושווה גם לשמוע את מה שרדיוהד עשו ממנו.

שנות ה-80 לא היו נדיבות לבונד קשישא, שבעשור השלישי לקיומו הקולנועי הלך והתדרדר למחוזות הקאמפ והביזאר. בהתאמה, גם השירים איבדו כיוון. החריג היחיד הוא "A View To A Kill" של דוראן דוראן, שאמנם לא ממש משתלב בנוף המוזיקלי של הסדרה, אבל אולי בזכות שיתוף הפעולה בין הלהקה לג'ון בארי (שאגב, הלך לעולמו בשנה שעברה), הפך ללהיט אייטיז מעט צ'יזי, אך גדול מהחיים.

מקץ שש שנות הפסקה, ב-1995 נכנס לחיינו בונד דנדש, שהצליח להחזיר עטרה ליושנה. פירס ברוסנן היה 007 קלאסי, וגם שיר הנושא של הסרט הראשון בכיכובו הוא סוג של חזרה לשורשים, עם טינה טרנר בחיקוי משכנע של שירלי באסי, ובונו ודה אדג' מתהילת U2, כותבי השיר, משתעשעים בפסטיש של כל שירי בונד לדורותיהם. התוצאה אמנם נושקת לטראש, אבל מתייחסת בכבוד להיסטוריה של המותג.

לכאורה, שריל קרואו לא היתה בחירה אינטואיבית לביצוע שיר בונד – יוצרת צעירה יחסית עם השפעות אמריקנה וקאנטרי לא בדיוק משתלבת בנוף המוזיקלי הזה. אבל השיר שלה הוא כנראה הדבר הכי טובה שקרה לסוכן החשאי הבריטי מאז שמקרטני קפץ לבקר אותו, שלא לומר מאז ננסי סינטרה – יצירה מרגשת וסוחפת, עם קרשצ'נדו פנומנלי בפזמון.

קרואו הביאה יציאה שקשה להתעלות עליה, אבל גארבג' – להקת פופ מבריקה שמתחזה ללהקת רוק בינונית – הצליחו להתקרב. שירלי מנסון, הסולנית בעלת הקול העמוק, מעניקה כאן את אחד הביצועים היפים ביותר שלה, ותזמור הכינורות ברקע מעניק לשיר נפח מלכותי של ממש, וסוגר את הרשימה בכבוד.

מדונה דווקא הקליטה שיר בונד נפלא אחד, שהבעיה היחידה שלו היא שהוא לא שיר בונד: "Beautiful Stranger" שהקליטה גברת צ'יקונה ב-1999 לפסקול של "אוסטין פאוורס: המרגל שתקע אותי" (מפארודיות בונד המוצלחות ביותר), היה הטייק האמיתי שלה על הז'אנר. עד שהיא הגיעה להקליט שיר אמיתי לסדרה, כנראה שנגמרו לה הרעיונות, והיא שחררה את הקשקוש המחפיר הזה, שמעבר לכמה שהוא מעצבן, פשוט בוגד בצורה גסה במסורת הסגנונית של הסדרה, ומספק לה את רגע השפל האולטימטיבי.

איזה שיר בונד הכי גדול בעיניכם? דברו על זה בפייסבוק