פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      ג'יימס בונד: שירי הנושא הטובים ביותר בסדרה

      עם כל הכבוד לאדל, יש לה מה ללמוד מפול מקרטני, ננסי סינטרה וגארבג'. לקראת הסרט החדש בסדרת ג'יימס בונד, קבלו את 10 שירי הנושא הטובים בסדרה – ואחד שעשה בושות

      "Skyfall", השיר החדש של אדל שיצא בסוף השבוע, מסמן את יריית ההזנקה האמיתית של הקמפיין לקראת הסרט החדש בסדרת ג'יימס בונד, וכן את ראשיתן של חגיגות 50 שנה לאחד הפרנצ'ייזים הקולנועיים הגדולים בכל הזמנים. זוהי גם הזדמנות של הזמרת הצעירה לסמן וי נוסף בקריירה המסחררת שלה, כשהיא מצטרפת למסורת מפוארת של אמנים שתרמו שיר לסרט בסדרה. אבל עם כל הכבוד לשיר של אדל – ללא ספק המוצלח מבין שירי בונד בכהונה של דניאל קרייג – הוא לא מגרד את הפסגות האמיתיות של סדרת בונד, שהמורשת המוזיקלית שהעמידה לא נופלת מהמורשת הקולנועית שלה. אז הנה הם לפניכם – עשרת שירי בונד הגדולים בכל הזמנים:

      "Goldfinger" – שירלי באסי, 1964

      שירלי באסי היא כנראה הזמרת המזוהה ביותר עם הסוכן 007. המסורת אמנם החלה סרט אחד קודם לכן, עם שיר הנושא של "מרוסיה באהבה", אבל השיר הזה של באסי הוא הראשון שנכנס לקאנון של התרבות הפופולרית, ומכיל בתוכו את ה-DNA של שירי בונד לדורותיהם: הפקה פומפוזית, מיתרים, בראס סקשן מפציץ ונוכחות ווקאלית נשית עוצמתית.

      "You Only Live Twice" – ננסי סינטרה, 1967

      קשה לבחור שיר אחד ברשימה הזאת שמנצח בנוק אאוט את האחרים, אבל אין ספק שהרצועה החלומית של ננסי סינטרה – אחת הזמרות הנפלאות ביותר בתולדות הפופ המערבי, או לחלופין אחת ההחמצות הגדולות בתולדותיו – היא יהלום מלוטש שלא נס ליחו גם אחרי 45 שנה. עובדה: רובי וויליאמס הכיר את הליין המבריק שלו לדור חדש של מעריצים כשהשתמש בו ב"Millenium" – כנראה הסימפול הכי מבריק של שיר בונד אי פעם.

      "On Her Majesty's Secret Service" – תזמורת ג'ון בארי, 1969

      "בשירות הוד מלכותה" הוא מסרטי בונד המשונים ביותר, גם בשל נוכחותו של ג'ורג' לזנבי האלמוני בתפקיד הראשי, וגם בשל האווירה הטראגית ששורה עליו (הסרט מסתיים בנישואי בונד לנערתו התורנית, ואז ברציחתה). בהתאם לחריגות הכללית, גם המוזיקה לא הלכה בתלם: לואי ארמסטרונג ביצע אמנם קטע מקורי בפס הקול, אבל שיר הנושא הוא דווקא טרק אינסטרומנטלי מאת ג'ון בארי, מלחין פסקולים מיתולוגי והאיש שאחראי על הלחן של רבים מהשירים ברשימה הזאת. בארי מבריק כאן במיוחד, ומספק ביצוע תזמורתי מלכותי, שמשלב אלמנטים מוזיקליים מהנעימה הקבועה של בונד עם השפעות ביג בנד ופופ בריטי.

      "Diamonds Are Forever" – שירלי באסי, 1971

      שירלי באסי פעם שנייה, בשיתוף פעולה עם בארי. אם באסי עיצבה את את הזהות של שירי בונד, הרי זה אך טבעי שהיא תסיים את תור הזהב שלהם – רגע לפני שבא פול מקרטני והגדיר מחדש את כללי המשחק – עם קטע שמזכיר במידה מסויימת את "Golfinger". באסי, אגב, תחזור לבונד בשלישית, עם שיר הנושא של "Moonraker" – אבל הוא, מה לעשות, לא השתחל אל העשירייה.

      "Live and Let Die" – פול מקרטני, 1973

      ב-1973, פול מקרטני וג'יימס בונד מצאו את עצמם במקום די דומה: אחרי ההצלחה ההגדולה של שנות ה-60, ועם הרבה מה להוכיח. "חיה ותן למות" היה הבונד הראשון בכיכובו של רוג'ר מור, והלהיט הענק שהעניק לו מקרטני, בהפקתו של ג'ורג' מרטין, סייע מאוד להפוך את הבכורה הקולנועית של מור להצלחה. מקרטני שאב כמובן מהמסורת התזמורתית של שירי בונד, אבל הוסיף לה טוויסט רוקנרולי מחוצף והצעיד אותה בגאון לעבר עידן חדש. ואף מילה על גאנז.

      "Nobody Does It Better" – קרלי סיימון, 1977 (מתוך "המרגל שאהב אותי")

      קרלי סיימון היא זמרת שידועה בעיקר בזכות שני להיטים גדולים, שהם תמונת מראה זה של זה: "You're So Vain" הוא שיר המיאוס האולטימטיבי מגברים שבטוחים שהם מי יודע מה, ואילו השיר שלפנינו הוא שיר התפעלות מגברים שהם באמת מי יודע מה. הגרסה הצינית והמפוכחת של סיימון אולי בוגרת יותר, אבל דווקא בשיר הנאיבי הזה, עם המלודיה המתפתלת והסנטימנטלית, היא מעפילה לשיא הרגש. ושווה גם לשמוע את מה שרדיוהד עשו ממנו.

      "A View To A Kill" – דוראן דוראן, 1985

      שנות ה-80 לא היו נדיבות לבונד קשישא, שבעשור השלישי לקיומו הקולנועי הלך והתדרדר למחוזות הקאמפ והביזאר. בהתאמה, גם השירים איבדו כיוון. החריג היחיד הוא "A View To A Kill" של דוראן דוראן, שאמנם לא ממש משתלב בנוף המוזיקלי של הסדרה, אבל אולי בזכות שיתוף הפעולה בין הלהקה לג'ון בארי (שאגב, הלך לעולמו בשנה שעברה), הפך ללהיט אייטיז מעט צ'יזי, אך גדול מהחיים.

      "GoldenEye" – טינה טרנר, 1995

      מקץ שש שנות הפסקה, ב-1995 נכנס לחיינו בונד דנדש, שהצליח להחזיר עטרה ליושנה. פירס ברוסנן היה 007 קלאסי, וגם שיר הנושא של הסרט הראשון בכיכובו הוא סוג של חזרה לשורשים, עם טינה טרנר בחיקוי משכנע של שירלי באסי, ובונו ודה אדג' מתהילת U2, כותבי השיר, משתעשעים בפסטיש של כל שירי בונד לדורותיהם. התוצאה אמנם נושקת לטראש, אבל מתייחסת בכבוד להיסטוריה של המותג.

      "Tomorrow Never Dies" – שריל קרואו, 1997

      לכאורה, שריל קרואו לא היתה בחירה אינטואיבית לביצוע שיר בונד – יוצרת צעירה יחסית עם השפעות אמריקנה וקאנטרי לא בדיוק משתלבת בנוף המוזיקלי הזה. אבל השיר שלה הוא כנראה הדבר הכי טובה שקרה לסוכן החשאי הבריטי מאז שמקרטני קפץ לבקר אותו, שלא לומר מאז ננסי סינטרה – יצירה מרגשת וסוחפת, עם קרשצ'נדו פנומנלי בפזמון.

      "The World Is Not Enough" – גארבג', 1999

      קרואו הביאה יציאה שקשה להתעלות עליה, אבל גארבג' – להקת פופ מבריקה שמתחזה ללהקת רוק בינונית – הצליחו להתקרב. שירלי מנסון, הסולנית בעלת הקול העמוק, מעניקה כאן את אחד הביצועים היפים ביותר שלה, ותזמור הכינורות ברקע מעניק לשיר נפח מלכותי של ממש, וסוגר את הרשימה בכבוד.

      בונוס: שיר בונד הגרוע ביותר – "Die Another Day" – מדונה, 2002

      מדונה דווקא הקליטה שיר בונד נפלא אחד, שהבעיה היחידה שלו היא שהוא לא שיר בונד: "Beautiful Stranger" שהקליטה גברת צ'יקונה ב-1999 לפסקול של "אוסטין פאוורס: המרגל שתקע אותי" (מפארודיות בונד המוצלחות ביותר), היה הטייק האמיתי שלה על הז'אנר. עד שהיא הגיעה להקליט שיר אמיתי לסדרה, כנראה שנגמרו לה הרעיונות, והיא שחררה את הקשקוש המחפיר הזה, שמעבר לכמה שהוא מעצבן, פשוט בוגד בצורה גסה במסורת הסגנונית של הסדרה, ומספק לה את רגע השפל האולטימטיבי.

      איזה שיר בונד הכי גדול בעיניכם? דברו על זה בפייסבוק