אלוהים ישמור

התחלתי לשמוע את האלבום הזה במצב רוח רע מאוד, קצת דכאוני. חשבתי שזה יהיה מתאים. למרבה הפלא זה עבד. תוך כמה דקות החלפתי לחולצה שחורה עם הדפס של בוריס ילצין, פגשתי את היצר ההתאבדותי שלי, התאפרתי בכבדות, הלכתי לכיכר העיר וקניתי קופסת גפרורים עם גראס. בחלומי אני רואה את אורית TT שחף מזמזמת אריאל הורוביץ בפקקים.

עשר שנים אחרי שהוקמה להקת היהודים, שבע שנים אחרי אלבומה הראשון, ארבע שנים אחרי שיצא אלבומה האחרון, היא חוזרת, ואיזה מסכנים הילדים. נכנסתי לאתר של היהודים, הכל היה כאילו אפרורי ומפחיד ועניינים והרקע היה מורכב מכל מיני טקסטים כמו "אלוהים, אני לא רוצה למות". בדיוק חזרה לנוח עליי שוב הרוח ההתאבדותית הטובה והתחלתי לשקול אם לחתוך את הוורידים, כשלפתע התנפל עליי באנר צהוב מאוד ונורא ועם ילד אשכנזי שצעק "במעבר חציה עוצרים לפני שחוצים! פסים לב! סימן לחיים!".

למותר לציין כי כל המוזה ההתאבדותית ירדה לי וכתבתי על זה הודעה כועסת בפורום של היהודים, באתר השווה של היהודים, ומיליון אנשים כתבו לי תשובות וקיללו אותי ואמרו שאני לא מעריץ אמיתי של היהודים ושאני אלך לשמוע כריסטינה. ובסופו של דבר, אני חושב שהיהודים לא עושים את העבודה שלהם. כי כמה אנשים כבר התאבדו בזכות היהודים? אני מקווה בשבילם שלפחות אחד-שניים, שזה עדיין די מביך. אלוהים (שהוא ד"א תמה חזקה ומרגשת בשירי היהודים), נראה לי שאפילו לרוני ידידיה יש הספק יותר טוב מזה.

טוב, קצת על האלבום. הכל שטויות, הם מנגנים דבילי, ויש להם טקסטים שנועדו לזעזע את צופי "יומן". נדמה לי שהפעם הם בקטע של מאסטרפיסים, כי יש להם שירים ארוכים מאוד. ויש גם ארבע רצועות באנגלית עם שמות כמו "Father”, שזה בכלל מצחיק. אבל הכי מצחיק זה המבטא הזה שהם מוסיפים לעצמם בשירה. אני לא יודע מה זה אמור לשדר, נראה לי משהו אנגלו-סכסי, אבל זה גורם להם לעתים קרובות לבלוע את המילה הראשונה בשורה, ובסופו של דבר תום פטרובר יוצא כמו רון רוזנפלד על מנת יתר של שזיפים ואורית TT שוחט נשמעת כמו לאה שבת בגירסת הנברן הנאנס. יופי.

אחלה של להקה, באמת. הופעות מעולות והם לא מסחריים והכל. ובכל זאת אני מעדיף את איריס ועופר פורטוגלי בכל יום בשבוע (חוץ מביום רביעי, שבו אני יורד למקלט ומקריב לאלוהים חתולים ג'ינג'ים).


* היהודים, "פחד מוות", הד ארצי