פנאן על הזמן

"הכי מתוק שיש" הוא סרט על כוסיות שמחות, שבמרכזו עומדת קמרון דיאז – הכוסית הכי שמחה שיש. על פניו, "הכי מתוק שיש" הוא סרט איום ונורא. הוא אפילו לא ממש סרט, אלא יותר אסופה של מערכונים חסרי הקשר. אבל השורה התחתונה היא שהוא פועל – הוא מצחיק וכיפי ומעביר 84 דקות בפנאן. כי יש בו כוסיות שמחות. וכשהכוסיות שמחות – כולנו שמחים!

קמרון דיאז היא כריסטינה – רווקה תוססת מסן-פרנסיסקו עם אישיות של בקבוק פנטה, שמגלמת בגופה וברוחה כל מה שנערת-אקסטרא צריכה להיות. מכיוון שכוסית שמחה אחת זה לא מספיק כיף, היא אוטומטית מקבלת שתי חברות הכי טובות, שגם להן לא חסר במחלקת הסבבי-עם-חוטיני. כריסטינה "קלי באנדי" אפלגייט, שלמרבה הפלא רק משתבחת עם השנים, היא קורטני – בחורה עם ראש על הכתפיים וסיליקון בדדיים. וסלמה בלייר ("אגדות וסיפורים") היא ג'יין – הבחורה שזה עתה נזרקה על ידי חבר שלה וחוזרת למעגל הפו"פ, כשבבסיס האישיות שלה מצוי חוסר אונים מולד המתורגם לרוטינות סלאפסטיק מהסוג בו התמחתה בלייר ב"משחקי פיתוי", אותו ביים לא אחר מאשר רוג'ר קאמבל – הבמאי של "הכי מתוק שיש".

עכשיו, כשאתם יודעים מאיפה הביא קאמבל את בלייר, צריך לציין מאיפה הוא הביא את קמרון דיאז ואת כל השאר: מ"משתגעים על מרי". קאמבל הוא חבר קרוב של האחים פארלי והוא גם עבד על הסט של "משתגעים על מרי". ומרי, עד כמה שזה אולי יישמע מוזר, היא המוזה של קאמבל. הגגים המרכזיים ב"הכי מתוק שיש" מתכתבים אחד על אחד עם הבדיחות ב"משתגעים על מרי". שם יש זין שנתקע בריצ'רץ' – פה יש זין עם פירסינג שנתקע למישהי בגרון. שם שפיך שלא זוהה כהלכה נוחת למרי על השיער – פה שפיך שלא זוהה כהלכה נוחת לבעל המכבסה על הלשון. אין מה לבוא בטענות בעניין ספוילרים - שתי הבדיחות האלה מופיעות בפרומואים לסרט. את שאר ההקבלות ל"משתגעים על מרי" תוכלו לעשות בעצמכם.

למרות ש"הכי מתוק שיש" הוא לא יותר מאשר חיקוי עונתי לסרט ההוא, הוא הרבה יותר חינני ממנו – בעיקר בגלל הקאסט. קודם כל, אין בו את בן סטילר, שזה כבר טוב, ויש בו הופעת אורח קצרצרה של פארקר פוזי (שהצליחה בשלושים שניות מסך לחזור לעצמה ולכפר על הבושות שעשתה ב"ג'וזי והפוסיקאטס"). ואם נגיע לעיקר - אז הגברים המעטים שיש בסרט הם מיותרים לחלוטין (קחו לדוגמה את הג'ינג'וס חסר האישיות שגורם לקמרון דיאז לתקן את דרכיה כדי לאפשר ל"הכי מתוק שיש" לתפקד לא רק בקטגוריית "קומדיה מטורפת" אלא גם בקטגוריה של "קומדיה רומנטית"), אבל שלוש הבחורות עושות את העבודה פיקס.

האחים פארלי הם אולי חלוצי בדיחות השפיך, אבל נראה שיש להם בעיית ליהוק לא קטנה, כפי שניתן היה להבחין ב"הפנטזיה של הל" (למה ללהק כוסית לא שמחה כמו גווינת פאלטרו לקומדיה אם יש בעולם כל כך הרבה כוסיות כן שמחות?). אז מה מסתבר? שגם לאחים יש מה ללמוד מהחבר קאמבל. ואם הם יתבאסו, חלילה, קמרון דיאז תשמח לעודד.