הגיע הזמן לדבר על תופעת הזוג ללא מין. התופעה המשונה הזאת הפכה במהירות לאחד הנגעים המעצבנים ביותר בקומדיות רומנטיות: הוא והיא חברים הכי טובים, מכירים זה את זו עוד מהגן, ובבירור אוהבים, אבל מה-פתאום-זה-לא-ככה-אנחנו-רק-ידידים, ושני הצדדים צריכים לעבור כמה מערכות יחסים לפני שהאישה תגלה בדמעות שבעצם היא תמיד הייתה מאוהבת בידיד, ורק רוצה לבלות את שארית חייה במיטתו. טיפ קטן לכל גיבורת קומדיה רומנטית אי פעם: אם יש לך חבר טוב ללא מין תתחתני איתו מיד ותחסכי לכולנו שעתיים.
כבר נראו הרבה גירסאות לזוג-ללא-מין, אבל אף אחת מהן לא היתה מופרכת, שלא לומר חייזרית, כמו זו שמוצגת ב"סלסט וג'סי לנצח". סלסט וג'סי ישנים בטווח של פחות מ-10 מטרים זה מזו, מבלים יחד, הולכים יחד לכל מקום, מסתובבים עם אותם חברים, מעצבנים את אותם חברים בהמון בדיחות פרטיות משותפות, אומרים "אני אוהב אותך" זה לזו בכל הזדמנות ומלווים את כל זה בסימן הפרטי שלהם בתנועות ידיים. במילים אחרות, הם זוג אוהב ומאושר עד גועל. רק שאז הסרט נזכר לספר לנו שהם גרושים. מתברר שהם היו נשואים שש שנים, ו"נפרדו", רק בלי כל הקטע הזה של פרידה. אתם יודעים איך זה.
לא, רגע. אתם לא יודעים איך זה, כי דבר כזה בחיים, לעולם, אף פעם ובשום מצב לא קורה. איך בדיוק אנחנו אמורים להאמין שהשניים האלה הם לא זוג? מבין כל מיליארדי הזוגות שהתקיימו או יתקיימו אי פעם, אי אפשר להוציא לגמרי מכלל אפשרות שאכן התקיים זוג כזה אי שם, אבל התמונה שהסרט מציג כנקודת פתיחה היא כל כך בלתי סבירה, שהאמינות שלה לא היתה משתנה בהרבה אילו אחד מבני הזוג היה תמנון סגול. אולי, אם היו נותנים לנו הסבר ארוך ומפורט על הדרך שעשו בני הזוג כדי להגיע למצב הנוכחי, אפשר היה לקנות אותו - אבל את ההקדמה הזאת אנחנו לא רואים. ומילא אם נקודת המוצא החייזרית הזאת הייתה מובילה לסיפור ייחודי שאי אפשר היה לספר באופן אחר: אבל לא מכאן זאת קומדיה רומנטית כמו כל אחת אחרת, עם אותן דמויות-סטוק ואותה עלילה. האם סלסט תגלה במהלך הסרט שג'סי הוא בעצם אהבת חייה? זרקו ניחוש פרוע.
לא כל מה שקביל בתור קומדיה של חצי שעה הוא בסדר גם בתור סרט שאתם צריכים להתלבש כדי ללכת לראות. מתברר שיש שחקנים שהם בסדר גמור באריזות אישיות של 23 דקות, אבל בלתי נסבלים באריזה משפחתית של שעתיים (עובדה שכל חברי צוות "חברים" שאינם ג'ניפר אניסטון גילו על בשרם). ראשידה ג'ונס, בוגרת "המשרד" ו"מחלקת גנים ונוף", חביבה כל עוד היא חלק מצוות, מוקפת באנדי סמברג וכמה דמויות משנה לקישוט; אבל כשסמברג מתנדף מהתמונה אחרי שליש סרט, היא נשארת דמות ראשית יחידה, והופכת כמעט מיד לבלתי נסבלת ברמת קארי ברדשאו. סמברג עצמו, איש של מערכונים באורך שלוש דקות, אולי יוכיח יום אחד שהוא יכול לסחוב על עצמו תפקידים רציניים ברגע שמישהו ייתן לו כאלה. כאן הוא לגמרי פושר.
אין הרבה מה לשנוא בסרט כמו "סלסט וג'סי לנצח" הוא לא רע מספיק בשביל להתעצבן עליו, ובוודאי שלא טוב מספיק כדי לכתוב עליו הביתה. סתם, סיטקום. באופן ספציפי יותר, הסרט הזה הוא כמו העונה החמישית העייפה של סיטקום שהיה צריך לבטל כבר בעונה השלישית, אחרי שהכותבים מיצו את כל המצבים והזיווגים האפשריים. עונה נוספת, בכל אופן, לא תהיה.
מזל שאנדי סמברג עושה עוד דברים. ראיון
מה אתם חשבתם על "סלסט וג'סי לנצח"? ספרו לנו בפייסבוק