"ברקיע החמישי": שחזור תקופתי לא משכנע

"ברקיע החמישי" מזכיר את הסרטים התקופתיים שנעשו בישראל בשנות ה-80 וה-90, וכמוהם הוא חורק בניסיון לברוא מציאות משכנעת באמצעים מוגבלים

מרט פרחומובסקי
יח"צ - חד פעמי

"ברקיע החמישי" של דינה צבי ריקליס הוא סרט ישראלי תקופתי בטעם של פעם, זאת לאו דווקא משום שעלילתו מתרחשת בארץ ישראל של שנות ה-40, אלא משום שהסגנון, הקצב והגישה הקולנועית שלו מזכירים את הקולנוע שנעשה בארץ בשנות ה-80 וה-90. "ברקיע החמישי" משתייך למשפחה של סרטים מהסוג של "זעם ותהילה", "עץ הדומים תפוס", "אש צולבת" או "ארץ חדשה" – כולם סרטים בני 15 עד 30 שנה, שניסו בשאפתנות רבה לברוא על המסך את שלהי המנדט הבריטי, או השנים הראשונות של מדינת ישראל הצעירה. הבעיה של כל הסרטים האלה הייתה הפער בין התקציבים הנמוכים של הקולנוע הישראלי באותה עת, והיכולת הטכנית המוגבלת של אנשי המקצוע, למורכבות הרבה שטמונה בהפקה תקופתית בכל הנוגע לעיצוב האמנותי, לאמינות הדיאלוגים ולהופעת השחקנים. התוצאה הייתה לרוב סרטים שחרקו והזיעו מהמאמץ הבלתי אפשרי, ובסופו של דבר הגיעו לקו הגמר כמוצרים פגומים ומאכזבים. מאז הקולנוע הישראלי השתכלל לא מעט, ובסרטים כמו "התגנבות יחידים" של דובר קוסאשווילי ו"גיא אוני" של דן וולמן אף הגיעו להישגים ניכרים בשחזור תקופתי משכנע. מהבחינה הזאת, "ברקיע החמישי" מרגיש כמו צעד אחורה.

"ברקיע החמישי" הוא עיבוד של צבי ריקליס והתסריטאית עלמה גניהר לספר אוטוביוגרפי בן 50 של רחל איתן. גיבורת הספר היא מאיה (עמית מושקוביץ), נערה בת 13 שננטשת על ידי אביה ואמה, ומגיעה למוסד לילדות יתומות, המנוהל על ידי ד"ר מרקובסקי (יחזקאל לזרוב), חבר ילדות של אביה, המסתיר סוד טעון. בעוד שמרקובסקי נלחם על הישרדותו של המוסד לנוכח מיעוט התרומות, מאיה מבססת את מעמדה החברתי ואף מתאהבת בלוחם מחתרת מבוגר (גיא אדלר).

עוד בוואלה! News

לא התאהבתן בתינוק מיד לאחר הלידה? הכל ממש בסדר איתכן

דניאל סרנצקי
לכתבה המלאה
מזכיר את "הקיץ של אביה". מתוך "ברקיע החמישי" (צילום: פסטיבל הקולנוע ירושלים)

דינה צבי ריקליס היא מהנשים הבודדות בקולנוע הישראלי עד היום שהצליחו לנהל קריירה יצירתית עקבית ואף לגבש קול אמנותי מובחן, שהוא גם קול נשי מובהק. אמנם "ברקיע החמישי" הוא רק סרט הקולנוע השלישי שלה, אך במשך השנים היא יצרה גם חמישה סרטי טלוויזיה, שכמה מהם זכו לתהודה. רוב עבודותיה של צבי ריקליס הן מלודרמות רגישות, המעמידות במרכזן דמויות נשיות חזקות. סרטה הקודם, "שלוש אמהות" - שגם הוא כמו "ברקיע החמישי" נכתב יחד עם עלמה גניהר וצולם על-ידי שי גולדמן - אף הפך להצלחה קופתית וביקורתית עם יותר מ-100 אלף צופים. קשה להאמין שסרטה הנוכחי יזכה לגורל דומה.

כמו אותם סרטים תקופתיים, שהופקו בישראל בשנות ה-80 וה-90, "ברקיע החמישי" חורק לכל אורכו, בנסיון לברוא על המסך מציאות אנושית משכנעת עם האמצעים המוגבלים שיש ברשותו. כרגיל אצלה, צבי ריקליס שואפת לעבר מלודרמה נשית עזת מבע, שכאן אף יש לה סממנים ארוטיים טעונים. חבל שהפעם היא מתקשה להוציא מהשחקנים שלה, ובמיוחד מהצעירים שבהם, הופעות משכנעות, ועל כן, הסרט מרגיש רוב הזמן מלאכותי, כבד ומאולץ, ואינו מאפשר לצופים להיסחף אחרי העלילה שלו. עם זאת, צריך לציין לטובה את עמית מושקוביץ הצעירה בתפקיד הראשי של מאיה. יש לה נוכחות מרשימה מאוד על המסך, עם פנים יפות ומלאות הבעה, וסביר להניח שעם הכוונה נכונה, היא תוכל להגיע רחוק. גם הצילום של שי גולדמן ("השוטר", "ביקור התזמורת"), מגיבורי הקולנוע הישראלי החדש, עם פריימים סינמסקופיים מוקפדים, מוסיף לערכו של הסרט.

אסתי זקהיים: "אני בכלל לא רוצה להיות מפורסמת"

מה אתם חשבתם על "ברקיע החמישי"? דברו על זה בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully