ג'יימס בונד חוגג 50 ומשיק את "סקייפול"

    הגאדג'טים של ג'יימס בונד: מהמוצלח ועד למגוחך

    מסיגריה שהופכת לטיל ועד מכונית בלתי נראית – ג'יימס בונד תמיד קיבל את הגאדג'טים הכי שווים: כמה מהם קיימים במציאות וחלק ממש היינו רוצים. פרויקט לרגל 50 שנה ל-007

    דורון פישלר

    החוצפן הזה, ג'יימס בונד, תמיד מקבל את הצעצועים הכי שווים. אף פעם לא ראינו אותו מתווכח בשאלה האם אנדרואיד יותר שווה מאייפון, או מחפש נואשות את הסיסמה של האינטרנט האלחוטי, ובכל זאת הוא תמיד מצויד במיטב הטכנולוגיה של התקופה. כמובן ש"התקופה" אינה מה שהייתה, מכיוון שבונד התחיל לבצע את תפקידו לפני 50 שנה, כשצירוף המילים "מחשב אישי" היה מופרך כמעט כמו המושג "טלוויזיה 31 אינץ'". חלק מהשכלולים, הגיזמואים, המכונות והפיצ'פקעס של בונד נראים, במבט לאחור, מציאותיים למדי; חלקם – לא ממש.

    עוד בוואלה!

    בחולון נמנע אסון ברגע האחרון: כך עוצרים את קריסת הבניין הבאה

    לכתבה המלאה
    היום יש לו משהו קצת יותר טוב מטלפון במכונית. שון קונרי כג'יימס בונד (צילום: GettyImages, Hulton Archive)

    הריאליסטי

    ב"מרוסיה באהבה" (1963) בונד משתמש במעין גאדג'ט משוכלל, שמודיע לו בעזרת צפצוף כשהוא צריך להתקשר לבוסים ב-MI6. במילים אחרות: יש לו סוג פרימיטיבי של ביפר. זימוניות היו כבר קיימות בתקופה שבה הסרט יצא, אבל עדיין לא היו נפוצות, וביפר נראה כמו גאדג'ט עתידני ומשוכלל מספיק כדי שסוכן-על ירשים איתו בחורות. לאחר שהוא מקבל את ההודעה, בונד הולך למכונית שלו, מרים טלפון ומתקשר למשרד! יש לו - קבלו את זה - טלפון במכונית!

    הרבה מהגאדג'טים שבהם השתמש בונד בתחילת דרכו היו משוכללים ומגניבים לזמנם, אבל השנים והתפתחות הטכנולוגיה הפכו אותם לפריטים יומיומיים. דוגמה נוספת לגאדג'ט שמידת הייחודיות שלו צנחה במהירות אפשר לראות ב"חיה ותן למות" (1973): שעון דיגיטלי.

    ההמצאה שתשנה את חייכם - מצלמה מקליטה (צילום: מערכת וואלה!, צילום מסך)

    הרבה מאותם גאדג'טים היו פשוט מזעורים של חפצים שימושיים אל תוך חפצים שימושיים אחרים: טייפ-רקורדר מוחבא בתוך ספר ("כדור הרעם"), טייפ-רקורדר מוחבא בתוך מצלמה ("גולדפינגר"), ובעיקר שעונים שעושים כל מיני דברים. ב"המרגלת שאהבה אותי" בונד קיבל שעון שיכול להדפיס הודעות שנשלחות אליו דרך האוויר (!) על פיסות פלסטיק זעירות; ב"לעיניך בלבד" היה לו שעון שיכול לתפקד גם כטלפון; וב"אוקטופוסי" זה הגיע לשיא האבסורד, כשבונד יכול להשתמש בשעון כבמסך טלוויזיה קטן כדי לצפות בוידאו המשודר אליו בזמן אמיתי. במילים אחרות, כל השעונים הכל כך משוכללים של בונד גם יחד, פלוס טייפ-רקורדרים בתוך מצלמות ולהיפך, מסתכמים היום במכשיר אחד, שלו אנחנו קוראים "סמארטפון". והוא גם מראה את השעה.

    הלא ממש ריאליסטי

    צעצועים אחרים של בונד לא הפכו לנחלת הכלל כיוון שהם פחות שימושיים בחיי היומיום – בעיקר דברים שיורים: סיגריה שיורה טילים, עט קטלני, חמת חלילים עם מכונת יריה בילט-אין. חברת אפל לא מייצרת כאלה עדיין.

    רעיונות אחרים בסרטים הם בין המטופש לפרקטי; כן, ברור שבמציאות זה לא באמת מעשי, ולא באמת קיים, אבל בתנאים הנכונים אפשר היה – אולי, בערך – לעשות את זה. ב"גולדפינגר", למשל, מופיעה לראשונה המכונית בעלת כיסא המפלט – שימושי מאוד כשצריך לעזוב את המכונית ממש מהר. בתוכנית הטלוויזיה "מכסחי המיתוסים", בדקו ומצאו שעם קצת מאמץ ועיגול פינות, כיסא מפלט במכונית הוא דווקא רעיון ישים. הבעיה הקשה יותר מתעוררת אחרי שאתה והכיסא כבר באוויר. בניגוד למטוסים, בהם הנחיצות והיעילות של כסא מפלט אינה מוטלת בספק, במקרה של מכונית המרחק בין הסוכן שנפלט ובין הקרקע לא צפוי להיות גדול מספיק כדי לפתוח מצנח, והנחיתה צפויה להיות קשה.

    ב"כדור הרעם", בונד נמלט מהרעים התורנים באמצעות ג'ט-פאק – "תרמיל" סילוני שמרים אותו לשמים ומאפשר לו לעוף. ג'ט-פאקים הם סימן ההיכר של עתיד שהפך לרטרו: בסרטי מדע בדיוני ישנים הם היו נפוצים, אבל מאז הם נעלמו, כשכולנו הכרנו בכך שאנחנו לא הולכים לעוף לעבודה בקרוב. אלא שהג'ט-פאק הוא למעשה לא מדע בדיוני אלא מציאות, והיה כזה כבר בזמנו של בונד; לצרכי הצילומים השתמשו בהתקן אמיתי לגמרי, שהחיסרון העיקרי שלו היה שזמן התעופה שלו היה 20 שניות. באופן מאוד לא טיפוסי, בונד – שבדרך כלל לא ממש מקפיד על כללי הבטיחות – מבזבז שניות יקרות מהמרדף כדי ללבוש קסדה לפני שהוא ממריא בג'ט-פאק; הסיבה היא שהכפיל שהטיס את הג'ט-פאק האמיתי סירב, ובצדק רב, לעשות זאת ללא קסדה.

    המטופש

    ככל שעברו העשורים, והטכנולוגיה במציאות התחילה לעקוף את הסדנה של Q, יוצרי הסרטים נאלצו לקחת את הגאדג'טים של בונד רחוק יותר ויותר אל עבר הבלתי סביר והאבסורדי, עד שכמה מהם הגיעו לתחום הפנטזיה. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא ה"ואניש" – המכונית של בונד מ"למות ביום אחר", שיכולה להפוך לבלתי נראית. R, יורשו של Q, מסביר ש"מצלמות זעירות בשני צידי המכונית מקרינות לצידה השני, מה שהופך אותה מעשית לבלתי נראית", מה שהיה יכול להיות הגיוני אילו רק המכונית הייתה מצופה במסכי LCD, ואילו אותן מצלמות היו מכוונות בו-זמנית לכל זווית אפשרית ויודעות בדיוק מאיזו זווית מסתכלים עליהן. גלימת ההיעלמות של הארי פוטר הייתה אמינה יותר.

    באותו סרט מוצגת גם טכנולוגית "מציאות וירטואלית" פוטו-ריאליסטית לחלוטין, שאי אפשר להבדיל בינה לבין מציאות אמיתית. גם כאן, עם כל הכבוד לטכנולוגיה של שירות הוד מלכותה, כל גיימר יכול להגיד לכם שהאנימציה וההדמיה הממוחשבות אמנם מרשימות מאוד, אבל הדמיה ריאליסטית של סקס עם פירס ברוסנן הן לא יכולות לספק.

    אולי בעקבות האירועים הקצת-מביכים האלה, סרטי בונד שאחרי הריבוט של "קזינו רויאל" משתמשים פחות בגאדג'טים. בכל זאת, כבר קשה מאוד להדהים עם גאדג'טים משוכללים את הקהל שהאייפון שלו מדהים יותר.

    וואלה! תרבות חוגגת 50 לג'יימס בונד - סיקור מיוחד

    ג'יימס בונד במספרים - כל מה שאתם צריכים לדעת

    מה הגאדג'ט האהוב עליכם? ספרו לנו בפייסבוק

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully