הסרט "חתולים על סירת פדלים" יצא לאחרונה ב-DVD, אחרי סיבוב קצר מדי בבתי הקולנוע. כמעט במקביל חלו חגיגות השנתיים לערבי הצפייה בסרט הקאלט "הטרמפיסט", שנחשב בעיני רבים לגרוע ביותר שנוצר בישראל אי פעם. יש הבדלים מהותיים בין שני הסרטים אחד אירוני, ומשתמש בסטייל של טראש למטרות קומיות; השני הוא זבל אסלי אבל שניהם, ביחד עם פרויקטים שמצויים כעת בפיתוח, מזכירים לנו שמה שנראה כמו טרנד חולף לפני שנה הוא עובדה מוגמרת. זה לא "גל של סרטי אימה" ולא "עידן הסרטים העצמאיים" הבי מובי הגיע לישראל.
במקור, בי מובי הוא מונח שבא לתאר סרטים שהופקו בתקציב קטן על ידי אולפן הוליוודי, על מנת להיות "מצורפים" לסרט הוליוודי גדול, בהקרנות במתכונת שניים-במחיר-אחד. אבל תעשיית הבי מוביז התפתחה לאורך השנים לתעשייה אלטרנטיבית הפועלת בחסות אולפנים נפרדים. מתוך הבי מוביז צמחו סרטי האקספלויטיישן סוגה של סרטים זולים שנוצרו מהר ופנו ליצרים בסיסיים: אלימות, סקס, סנסציות. מתוך סרטי האקספלויטיישן נולדו תופעות כמו קוונטין טרנטינו ורוברט רודריגז, במאים שפועלים בחסות המערכת ההוליוודית אבל הושפעו מסרטים דלי תקציב בהקרנות חצות. הבמאים האלה העניקו השראה לדור חדש של יוצרים ישראלים, וכך, המאפיינים של הסרטים ה"זולים" הללו מצאו את דרכם אל הקולנוע העצמאי בארץ עד כדי כך שסרט זניח כמו "הטרמפיסט" נדלה מתהומות הנשייה, כדי שנוכל לגנוב מהאמריקאים גם את הקטע של הקרנת חצות.
כשבוחנים את ההיסטוריה האמריקאית, מגלים שהבי מוביז שיקפו בצורה מדוייקת יותר מהסרטים הגדולים את הלך הרוח של של התקופה בה נוצרו, ובעיקר את החרדות של החברה. השימוש שלהם באלימות היווה פורקן לסיר הלחץ של החיים בחברה האמריקאית, ומטבע הדברים התייחס לסיבות שבגללן הלחץ הזה שם. בשנות ה-50, סרטי הז'אנר שעסקו בפלישת חייזרים ביטאו טוב יותר מהאפוסים ההוליוודיים את פחדי המלחמה הקרה והאטום; בשנות ה-60, כשהוליווד בקושי התייחסה למהפכה המינית, הבי מוביז נתנו לה ביטוי מפלצתי. לא לחינם הסרטים האלה משגשגים בתקופות לא הכי קלות.
הבי מוביז שלנו עושים את אותו הדבר מציעים פורקן לאימת החיים בישראל 2012. סרט על זומבים בצבא הוא הרי סרט על מיליטריזם משתולל, סרט על רוצחים מטורפים ביערות קק"ל מתייחס לגל האלימות הגואה, וסרט על נפילה למי נהר מזוהמים מתכתב עם החרדות הרדיאקטיביות של האטום האיראני. אלה לא בהכרח רפרנסים מכוונים, אבל הם שם. ביבי לא יודע את זה, אבל כשהוא משרטט פצצות בעצרת האו"ם, הוא מסייע ללידתה של תנועה קולנועית חדשה בישראל התרומה הכי גדולה של הממשלה לקולנוע המקומי מזה זמן רב.
אהבתם את "חתולים על סירת פדלים"? ספרו לנו בפייסבוק