חמש שנים למותו של ישראל פוליאקוב: עולם הבידור נזכר

      ישראל (פולי) פוליאקוב כבר לא איתנו, אבל המורשת הקומית שלו עדיין חיה ובועטת. במלאת חמש שנים למותו, החברים לגשש, הבת, הקולגות והדור החדש של ההומור הישראלי נזכרים בו

      נועה הרשקוביץ

      ישראל פוליאקוב נפטר כשהוא בן 66 בלבד - אבל במובנים מסויימים, פולי מהגשש החיוור עדיין איתנו: האדוות שלו ממשיכות להדהד בעולם התרבות והבידור הישראלי, והמורשת שהעמיד עם הגשש במערכונים כמו "קפיטריה בטבריה", "הכה את המומחה" ו"המכונית המגוייסת", שירים כמו "מים לדוד המלך" ו"לו יהי" וסרטי הקולנוע "גבעת חלפון אינה עונה" ו"שלאגר", ממשיכה להשפיע על קומיקאים ובדרנים צעירים, ומשמרת את זכרו.

      אבל פולי היה יותר מאשר שליש גשש. מתחילת דרכו בלהקת התרנגולים, הוא היה קומיקאי מחונן שהעמיד שורה ארוכה של דמויות בלתי נשכחות, וגם שחקן דרמטי שמסוגל לכבוש ולפעמים אפילו לקרוע את הלב - יכולת שבאה לידי ביטוי בערוב ימיו, עם התפקידים המרשימים שלו ב"הכל דבש" וב"בטיפול". במלאת חמש שנים למותו, החברים והקולגות של ישראל פוליאקוב מעלים זיכרונות ומספרים לוואלה! תרבות על האיש הכל כך מיוחד הזה.

      טוב לדעת (מקודם)

      מיוחד לתקופה: חבילות שחייבים להכיר לטלפון מהיר, איכותי ואמין

      לכתבה המלאה

      שייקה לוי

      "אין לו אח ורע". שייקה לוי (צילום: נמרוד סונדרס)

      "אני לא יכול להזכיר רגע מסוים עם פולי. כלומר, זאת לא בעיה כי היו לי כל כך הרבה רגעים, שעות ושנים עם פולי, שכבר נהיינו מעורבבים בעורקים. אבל אי אפשר רגע אחד. במערכון הגשש 'חתונת הדמים', פולי מגלם אבא אשכנזי שהבת שלו מתחנת עם בחור ספרדי בשם מוחרקה. פולי אומר שזה נשמע כמו שם של מערה. זה תמיד הזכיר לי שכשהתחתנתי עם אשתי הראשונה, אז המשפחה שלה, שהיו אשכנזים מושבניקים, שאלו אותי 'מה אני עושה ביום'. הרי ביום אנשים הולכים לעבודה, ואני, אפילו שכבר הייתי כוכב בלהקה צבאית והופעתי בסרטים, ניסו להבין מה אני עושה ביום - ואם היא בטוחה שהיא רוצה אותי. כל פעם שהייתי רואה את פולי על הבמה עושה את האבא, מיד נזכרתי בזה. הוא עשה כל דמות עד הניואנס הכי קטן. קומיקאי נדיר שאין לו אח ורע. רוב הקומיקאים שמחקים היום פולני או רומני מחקים את פולי מחקה פולני או רומני".

      גברי בנאי

      חבר לגשש. גברי בנאי (צילום: חינוכית 23)

      "אני מכיר את פולי מלפני ומלפנים, כמו שאומרים. הוא היה מצחיק אותי גם על הבמה. בדרך כלל כשאתה על הבמה נהוג להתאפק, אבל זה לא הפריע לי, אני צחקתי. פולי לא ידע שהוא מצחיק. הוא היה חסר ביטחון. על הבמה הוא היה עושה דברים שקשה להאמין. גם אם גילמתי במערכון את תפקיד האיש הרציני, אני זוכר את עצמי עומד על הבמה וצוחק. נתתי לקהל להבין שגם אותי הוא מצחיק. מצד אחד זה הפולי שאני מכיר - ומצד שני יש את פולי ההיפוכונדר, במציאות, שגם היה מצחיק. ככה זה. בשביל להיות מצחיק צריך להיות איש רציני מאוד".

      יעל פוליאקוב

      "בחיים לא ראיתי דבר כזה". יעל פוליאקוב (צילום: אביב חופי)

      "בתור ילדה הייתי כל היום במערכונים והצגות שלו, אבל עדיין לא הכרתי את האיכויות שלו בתור שחקן. בכלל, הייתה לי התנשאות או זלזול כלפי עולם המשחק. שנים אחר כך, בצילומים של 'הכל דבש', הייתה סצנה שבה הוא היה צריך לצרוח על הילדים 'די, נמאסתם עלי, תצאו מהבית, לא יכול לראות אתכם'. ברגע שהוא צרח את זה, הוא כל כך נכנס לדמות שהייתה דממה על הסט. בחיים לא ראיתי כזה דבר. אנשים נבהלו ממנו, קיבלו התקף לב. הוא היה שחקן מדהים, ואני פשוט לא הבנתי מה חשבתי לעצמי ואיך לא ידעתי שהוא כזה גאון. כשראיתי את כל העונה, את ההבעות שלו, את הדקויות, הבנתי כמה שהוא גאון גם מבחינה קומית וגם דרמטית - הכל מאוד עוצמתי ומאוד חזק. התבאסתי שהוא נפטר ממש אחרי זה, כי הוא יכול היה לעשות עוד מלא דברים מהבחינה הזאת. המערכונים של הגשש הם חלק מהיומיום שלי, חלק מהשפה. אני תמיד צופה בהם ומגלה עוד ועוד".

      ציון ברוך

      נפל בסמים של הגשש. ציון ברוך (צילום: דייב שחר)

      "קודם כל, פולי והגשש הם המורה למשחק של מה קשור. היינו רואים כל היום מערכונים שלהם בריפיט. בתור ילד, כשאתה רואה את אבא שלך צוחק, אתה עדיין לא מבין את ההומור אבל אתה צוחק גם. עם הזמן אתה מתחיל להבין ואז אתה נופל ב'סמים' של הגשש. יש מערכון מתוך פסטיבל שירי דיכאון שכתב להם יהונתן גפן, שעד היום אני ויעל פוליאקוב יכולים לצטט ממנו כשאנחנו נפגשים. כשפגשתי את פולי לראשונה על הסט של 'הכל דבש', מרוב שהתרגשתי התחלתי לעשות לידו מערכונים כמו ילד מטומטם - ועדיין הוא היה צוחק מזה! כל שניה הייתי מרים טלפון לאסי בשיא ההתלהבות. כשהתוכנית 'הישראלים' עלתה, הוא התקשר להגיד לי שהוא לא הפסיק לצחוק מאחד המערכונים ואי אפשר לתאר מה זה היה בשבילי. הכי מרגש בעולם".

      מוני מושונוב

      בית ספר לקומדיה. מוני מושונוב (צילום: אביב חופי)

      "מה שהכי זכור לי זאת ההיכרות שלי כנער עם המערכונים הראשונים של הגשש. לפולי הייתה היכולת להיות מעבר לליצן, הוא השתמש במילים ככלי כדי להצחיק, גם דרך שימוש בתנועה ובמימיקה. הוא לא סמך רק על המילה אלא גם על הצורה. מערכון פלפילו למשל, כשפולי עם התרבוש ושיער שיורד לכיוון האף, הוא פשוט בית ספר לקומדיה. כשהייתי בלהקה צבאית הם עשו איתנו שמונה הופעות. אני זוכר שישבתי וראיתי כל הופעה שלהם. למדתי מלראות איך הם שומרים על הקיים, איך הם עושים את מה שעשו יום קודם לכן באותה מקצועיות ורעננות. אלה דברים שלא רואים היום. פולי היה שחקן משכמו ומעלה. הוא היה עובר מבידור לדרמה באחת, וזה מרתק".

      שירילי דשא

      משוגעת על "גבעת חלפון" מילדות. שירילי דשא (צילום: יח"צ)

      "אחי ואני היינו משוגעים בילדותנו על הדמות של סרג'יו קונסטנצה מ'גבעת חלפון'. סרג'יו עם הקסמים המגוחכים שלו, עם 'ואחרי שצחקנו' כשאף אחד לא צחק. במיוחד היינו נקרעים מצחוק בכל פעם כשאמר את השם 'זיזי טריפו'. אנחנו כבר לא ילדים, אבל היום סרג'יו מצחיק אותנו אף יותר, משום שהיום אנחנו מבחינים בכל תנועות הגוף והניואנסים הדקים של עיצוב הדמות הגאונית הזאת - השרלטן הרומני שמתנהל לו באלגנטיות בשמש הקופחת של מדבר סיני".

      רועי בר נתן

      "לא היו רואים שהוא משחק". רועי בר נתן (צילום: פיני סילוק)

      "כשהייתי ילד היה כנס של כל להקות הנח"ל לדורותיהן, ששודר בערוץ 2 הניסיוני. פולי עלה שם לעשות מערכון יחד עם חנן גולדבלט. הפרינציפ היה שגולדבלט מנסה לספר לפולי בדיחה ופולי מחזיק כוס תה ומחרב את הבדיחה כשהוא כל הזמן שואל שאלות שהורסות את המומנטום. הוא עשה את זה באופן וירטואוזי, כמו יקה אמיתי. זה ניפץ אותי לכל עבר. הוא היה מבריק, הכל התנקז אל האיש הזה שגם במבטים שלו יש אוצר בלתי נלאה. הוא היה שחקן שכל מה שיוצא לו מהפה היה נורא מצחיק. כשהוא היה מגלם טיפוסים שונים, לא היו רואים שהוא משחק. מיד היית אומר לעצמך 'אה, אני מכיר את הטיפוס הזה'. וזאת גדולה".

      מה הרגע הכי גדול של פולי? דברו על זה בפייסבוק

      טרם התפרסמו תגובות

      הוסף תגובה חדשה

      בשליחת תגובה אני מסכים/ה
        לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

        התרעות פיקוד העורף

          walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully