אוחצ'ות רעות: לכבוד "סקייפול", מצעד הנבלים ההומוסקסואלים הגדולים

בימינו, דמויות הומוסקסואליות בקולנוע ובטלוויזיה כל כך נפוצות, שאם אף אחד מהם לא היה מגיע לתפקיד נבל מדי פעם אפשר היה לטעון לחוסר שיוויון במקום העבודה. על כל "הומו רע" אפשר למצוא בקולנוע עשרה "הומואים טובים". (לא, לא ממש עליו. זאת צורת ביטוי). Not that there's anything wrong with that. ב"סקייפול", סילבה, הנבל שמגלם חבייר ברדם מביט בג'יימס בונד בעיניים מצועפות, שולח ידיים אל מתחת לחולצתו ומלטף את חזהו. סילבה, בקיצור, הוא הנבל הכי גיי שבונד פגש אי פעם.

אבל לא תמיד זה היה כך. לאורך רוב שנות הקולנוע הומוסקסואליות היתה דבר שאסור להודות בקיומו, וכשכבר הגיעו למסך דמויות בעלות מאפייני גייז, הם קיבלו באופן כמעט בלעדי את תפקיד הנבל. זה לא היה חמוד או אירוני, אלא לכאורה כן לחלוטין: אנשים מפחדים ממה ששונה, ומיניות שונה מסמנת את הדמות כרעה ומאיימת. גם כשהעולם התקדם הלאה, והתחיל להכיר באיטיות בכך שלהט"בים גם הם בני אדם, דמות הרשע ההומו שרדה, והיא חוזרת שוב ושוב.

הנה כמה מהנבלים ההומואים ביותר, או ההומואים הנבזיים ביותר, בקולנוע ובטלויזיה.

בפילם-נואר הקלאסי ביותר מגלם פיטר לורה את הגנגסטר ג'ואל קיירו, השוכר את המפרי בוגארט למצוא את פסל הנץ המפורסם. בוגארט, הטוב, הוא בוגארט: גבר-גבר, הקשיחות הקודרת בהתגלמותה. קיירו, בגילומו של פיטר לורה, הוא "סיסי" מדבר בקול מתיילד ובעל גינונים נשיים. בספר שעליו מבוסס הסרט, קיירו תואר כהומוסקסואל באופן מוצהר. בקולנוע באותה תקופה דבר כזה לא היה עובר את אישור הצנזורה, ולכן לורה רק רומז, מתלחש ומלטף את מקל ה"הליכה" שלו.

לא בדיוק נבל כמו פארודיה על נבל: בין הקפיצה לשמאל והצעד לימין, רבים שוכחים ש"מופע הקולנוע של רוקי" הוא ביסודו פארודיה על סרטי אימה. הזוג הצעיר שנקלע לטירה אפלה הנשלטת על ידי ברון מסתורי, היצור שמתעורר לחיים – זה מעין שילוב של דרקולה ופרנקנשטיין, רק שאת מקום הערפדים מחליפים אנשים בדראג. את תפקיד דרקולה בסיפור הזה מגלם ד"ר פרנק-נ-פרטר (שמגיע מ"טרנסקסואל טרנסילבניה"), ובמקום למצוץ לאנשים את הדם הוא מוצץ, ובכן.

נכון, הוא אריה, אבל איפה עוד ראיתם אריה עם כל כך הרבה פן? סקאר, אחיו של מופאסה מלך האריות שזמם להפיל אותו, הוא אחד הנבלים הזכורים ביותר בסרטי דיסני, בזכות הדיבוב של ג'רמי איירונס, האנימציה הנפלאה והשיר "Be Prepared". אם לשפוט לפי צורת הדיבור ותנועות הגוף שלו, כולל פרק היד הגמיש, הטרגדיה של סקאר היא שהוא בחר בקריירה הלא נכונה – במקום לנסות להיות מלך, הוא היה צריך להיות כוכב תוכנית ריאליטי על עיצוב פנים. בסרט ההמשך שיצא ישר לוידאו פתאום התגלה שהיתה לו אישה. כמה לא משכנע.

כל ילדי שנות השמונים גדלו על הסדרה המצוירת שנקראה בארץ, באופן לא מבלבל בכלל, "מלחמת הכוכבים" (בלי שום קשר לסדרת הסרטים המפורסמת), אבל היתה ידועה יותר כ"ג'י-פורס". הסדרה היתה בעצם דיבוב אמריקאי – אחד מבין כמה – של סדרת אנימה יפנית בשם "Gatchaman". כמו הרבה עיבודים כאלה, הגרסה האמריקאית צינזרה והעלימה כמה מהתכונות היותר מוזרות של המקור היפני.

במקרה הזה, עברו שנים ארוכות עד שחובבי הסדרה למדו את האמת הלא נוחה על הנבל של הסדרה, זולטאר: הוא היה אישה. או גבר. או, בעצם, גם וגם. במקור היפני, ברג קאטסה (שם פחות קליט מ"זולטאר") היה יצור דו-מיני שנוצר משילוב של תאומים, זכר ונקבה, ברחם. במבט לאחור, קשה להבין איך לא ראינו את זה: עצמות הלחיים והשפתיים הגדולות יוצרות את הרושם הברור שמתחת למסיכת השועל המגוחכת הזאת נמצאת אנג'לינה ג'ולי. במקור הוא גם דיבר בקול נשי; בדיבוב לאנגלית הוא כמובן קיבל קול עמוק כמו של כל נבל.

אם כבר לעשות דמוניזציה להומוסקסואלים, למה לא ללכת עם זה עד הסוף? הנבל הגדול ביקום, השטן בכבודו ובעצמו, מבלה את הסרט של "סאות' פארק" במיטה עם סדאם חוסיין, בטיסה בגלשן רוח בצבעי דגל הגאווה ובבכי משום שבן זוגו מתייחס אליו רע.

כל העיבוד הבריטי לסיפורי שרלוק הולמס בסדרה "שרלוק" פלירטט עם הרעיון של הומוארוטיקה, ולא מעט פעמים הנושא עלה כשאלה, משועשעת או לא, בנוגע ליחסים המורכבים בין ווטסון ושרלוק. אבל מי שבאמת עורר תהייה באשר לזהות המינית שלו – כמו גם כל שאלת הזהות בכלל, ומבנה המוטיבציה שלו - הוא מוריארטי, הארכינבל והאויב המשובע של שרלוק. אנדרו סקוט המבריק מגלם מוריארטי שלא נלחץ מהפגנות חולשה, רגישות או דיבור נשי, ומשהו באינטליגנציה הקיצונית שלו וביכולת לקרוא את מי שמולו מעלה לכל הפחות חשד סביר שהוא אי שם על הסקאלה הנוטה להומוסקסואליות.

כבר בעונה הראשונה של הדרמה הבריטית "דאונטון אבי", כשנתקלנו לראשונה בדמותו של המשרת תומאס, היה קשה להבין אם הוא יותר גיי או יותר נבל. בסופו של דבר, התברר שהנכלוליות שלו מתעלה על נטייתו המינית, שלא זוכה למספיק ביטוי בשל רוח התקופה – בכל זאת, העשור השני והשלישי למאה הקודמת היו במה נוחה יותר למארשים צבאיים מאשר למצעדי גאווה.

תומאס הוא ללא ספק מהדמויות היותר מתוחכמות בסדרה, וברוב המקרים הוא יודע היטב איך העולם פועל וכיצד לתמרן זאת לטובתו האישית ולנסות ולהפוך בהדרגה ממשרת פשוט ל, ובכן, משרת קצת בכיר יותר. בהמשך אולי הוא עוד יהפוך לפחות צ'ילבה וליותר עליז.

עוד דמויות פיקטיביות של נבלים הומוסקסואלים? ספרו לנו בפייסבוק