פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      30 שנה ל"בציר טוב", האלבום ששינה את המוזיקה הישראלית

      "בציר טוב", האלבום האגדי משירי יונה וולך, חוגג יום הולדת 30 במופע מחווה מיוחד. לכבוד המאורע, יוצרי האלבום, מוזיקאים ואנשי תקשורת מנסים להבין מה סוד הקסם שלו

      כששמעון גלבץ, שיצר ביחד עם אילן וירצברג את האלבום "בציר טוב" משירי יונה וולך - בשיתוף עם המשוררת עצמה - נזכר בימים היצירתיים ההם, הוא חושב קודם כל על האישיות הפרועה של וולך. "יום אחד היא הקריאה את 'תותים' לפני הקהל", הוא מספר בחיוך. "אנחנו לא מנגנים ברקע - רק היא מקריאה. זה לא שיר ארוך אבל הקהל לא מבין, לא עוקב אחרי השיר, לא מבין מה רוצים ממנו, ואז פתאום היא אומרת את מילות הסיום, 'על הזין שלי'. (צוחק) הקהל יושב המום. המום".

      זו תגובה שהייתה מצחיקה אתכם?

      "לא. זה היה טבעי. אני כבר הכרתי את יונה ככה. מה המחמאה הכי גדולה שהיתה לי? את יודעת איך כשקהל חושב ששיר חרא, הוא מוחא כפיים בנימוס קצת? אני שרתי באיזו הופעה שלנו את 'יונתן', ואחרי השיר הזה, אין אפילו מחיאת כף אחת. דממה. הקהל היה המום. זאת המחמאה הכי גדולה שיכולתי לקבל. אחרי ההופעה, אני שומע מישהו מהקהל ממלמל 'ראש בשקית של פלסטיק...'. אין בשיר ראש בשקית של פלסטיק. יש שם צלופן מרשרש. מתוך השיר, הוא ראה תמונה של ראש בשקית של פלסטיק, ראש כרות. עצם היכולת להעביר את העוצמה הזאת בשיר, במילים - זה מה שאתה רוצה ברוקנרול".

      "בציר טוב" חוגג בימים אלה 30 שנה לצאתו. המאורע יצוין רשמית ביום שישי הקרוב במופע מחווה מיוחד במסגרת פסטיבל הפסנתר, בהשתתפות ערן צור, דנה עדיני, ירמי קפלן, דניאל סלומון ונציג משולש היוצרים המקורי, וירצברג. על "בציר טוב" אפשר בהחלט לומר שכשמו כן הוא – כמו בציר טוב, הוא משתבח עם השנים ועדיין נשמע בועט ורענן. יש שפה שמתיישנת, יש ביטויים שהופכים עבשים עם השנים ויש קונספט שהופך לא רלוונטי - אבל כל אלה מעולם לא נגעו בשיריהם של וולך-וירצברג-גלבץ. מה יש באסופת השירים הזאת שהופכת אותה לכזאת קלאסיקה? מה במשולש היצירתי הזה ממשיך לרגש גם היום? אולי חלק מהקסם טמון בכימיה הייחודית בין היוצרים, כימיה שגלשה גם מעבר לתחום היצירתי.

      "מהערב הראשון נשארתי אצלה", מספר גלבץ, שניהל עם וולך רומן תוך כדי עבודה על האלבום. "אני זוכר את הערב הזה מצוין, זוכר כל פרט. זה לא הפריע לעבודה, להיפך, שום דבר לא הפריע לעבודה. הכל היה מעורבב. זו היה התנסות יצירתית והתנסות מינית והתנסות כזאת והתנסות אחרת".

      יונה וולך (יח"צ)
      התנסות יצירתית והתנסות מינית. יונה וולך (צילום: יח"צ)

      בדצמבר 1978 הגיעו וירצברג וגלבץ לביתה של וולך בקריית אונו בכדי לבקש את אישורה להקלטת שיר שלה שהלחינו ועתיד להיות מבוצע על ידי אריאל זילבר בפסטיבל שירי הילדים. המפגש הזה הוביל למעשה ליצירת האלבום והמופע "בציר טוב". "היה לה בית זרוק כזה", מספר גלבץ על המקום בו גר בעצמו באותה תקופה. "היינו יושבים שעות ומנגנים ועובדים, זו פשוט הייתה סדנת העבודה שלנו. ואז אמרנו, יאללה, יש לנו מספיק שירים, בוא נלך להופיע. התחלנו להסתובב במועדונים. כל יום היה יוצא שיר. היינו מנותקים, זה היה מה שאני קורא 'אקס-טריטוריאלי'. בועה. זה היה רק בבית של יונה רוב הזמן, לא עניין אותנו בכלל מה שקורה בחוץ, עניין אותנו רק מוזיקה וטקסטים ועולם הרגשות הפנימי".

      כשהצטברו מספיק שירים, החליטו השלושה להקליט אותם. הם קיבלו מפתח לאולפני טריטון כדי שיוכלו להקליט בלילות והוציאו לרדיו את "כשבאתי לקחת אותה מהעננים" שזכה להשמעות רבות. לאחריו יצאו הסיגנלים "סקס אחר" ו"לא יכולתי לעשות כלום", שהצליחו גם הם. בשנת 1980 זכה ההרכב בתואר "תגלית השנה" של מגזין להיטון, ובתמיכת המפיק אשר ביטנסקי הצליחה החבורה להשלים את הקלטות האלבום ב-1981. ובכל זאת, לא נמצאה חברת תקליטים שהסכימה להוציא את "בציר טוב" לאור. אחרי דחיפה מאסיבית הרדיו וחיבוק חם מעיתונאים משפיעים כיואב קוטנר ועמוס אורן, נמצאה לבסוף הישועה והתקליט יצא לאור בשנת 1982 בחברת CBS. אבל למרות תמיכת התקשורת, הקבלה של האלבום לא הייתה מיידית.

      "פעם אחת הופענו", נזכר גלבץ, "ומי מופיע לפנינו? בחור אחד עם פסנתר, שר שירים כמו אלטון ג'ון. רמי קלינשטיין. את ההופעה שלנו אחריו ברור שלא קיבלו יפה. אף אחד לא קיבל את זה יפה. הערב הזה ישב על הגבול בין ספרות לרוקנרול, והיו בו הרבה יותר שירים ממה שיש ב'בציר טוב'. לשמוע 15 שירים, ועוד שלא שמעת אותם אף פעם ברדיו? עם טקסטים כאלה? פעם ראשונה? של משוררת? זה קשה לעכל".

      "יש ליונה מעין קאמבק מתמשך, היא מעולם לא נעלמה, וזה בזכות הטקסטים", מסביר העיתונאי יגאל סרנה, שכתב את הביוגרפיה של יונה וולך בשנת 1993, את העדנה המאוחרת יחסית של שירי האלבום. "יונה ממשיכה לעניין ויש לה כוח שלא דהה עם השנים. הרבה משוררים נחלשו, השפה שלהם הפכה למיושנת. יונה, מעבר לזה שהקדימה את זמנה, תמיד תישאר בזמן. לדעתי יש בה יותר עניין היום מאשר לפני עשר שנים".

      "בציר טוב" לא היה תקליט השירה העברית המולחנת הראשון - קדמו לו תקליטים המתעדים את ערבי שירי המשוררים מבית גל"צ, ובכל זאת דווקא הוא מסומן כאבן הדרך הגדולה מכולן. "תמיד אפשר לנתח דברים בדיעבד", אומר אילן וירצברג, "אבל ברגע עצמו אתה עושה מה שאתה עושה כי זה הכי טוב שאתה יכול. רק בדיעבד אפשר לבדוק מה היה שם. זה פשוט צירוף של נסיבות שהתנקזו לרגע אחד - גם המפגש שלי ושל שמעון, שהיינו מאוד קרובים כבר מילדות, ועברנו יחד מטענים משותפים של חוויות מוזיקליות ורוק של הסבנטיז. וגם המפגש עם יונה וולך והטקסטים החד פעמיים שלה. הם היו מאוד אישיים ועם זאת קולחים, התנגן בזה משהו שהזכיר את אופי הרוק בכל העולם, כותבים כמו דילן, הדורז, פינק פלויד והביטלס. פופ פשוט ואמנותי. המפגש שלנו עם הטקסט של וולך התפתח על רקע המון שירי משוררים שהולחנו, וזו הייתה הפעם הראשונה שהובלנו למשהו יותר רוקיסטי, כמו שעשו אז בעולם. ועם כל אלה, עדיין קיים החלק התמוה - למה זה הצליח ולא משהו אחר?"

      למרות שהאלבום לא הצליח בזמן אמת.

      "הבעיה הענקית שלנו לא הייתה עם המדיה, אלא עם הקהל. אשר ביטנסקי, עמוס אורן, מנחם גרניט מרשת ג', יוסי כסיף וגם אנשי גל"צ ממש עשו לנו קמפיין. הרדיו שידר הרבה את 'כשבאתי לקחת אותה מהעננים', 'אני הולך במישור', 'לא יכולתי לעשות כלום' ו'סקס אחר'. הפרגון של המדיה הוא משהו שלא היה קורה היום, כי היום המדיה הולכת אחרי הקהל ולא להיפך".

      אילן וירצברג (יח"צ , אלי חכים)
      "המדיה הולכת אחרי הקהל ולא להיפך". אילן וירצברג (צילום: אלי חכים)

      המדיה אכן הגיבה בחיוב לאלבום, ועל כך יעיד יואב קוטנר, שכאמור היה מראשוני השדרנים שהשמיעו את השירים. "הייתי משמיע את האלבום הזה עוד לפני שהוא יצא, כל החבר'ה בגל"צ ידעו שאני אוהב אותו", הוא אומר. "בדצמבר 1981 נולד בני הבכור, יונתן, ובתחנה החליטו להקדיש לי שיר בשידור והשמיעו את 'יונתן' מתוך האלבום. מבחינת הטקסט שלו, זה שיר די זוועתי, והקדישו לי אותו לכבוד משהו שמח, כך שזה היה מצחיק. עד האלבום הזה, הייתי אדם שאוהב טקסטים אבל המוזיקה הייתה יותר חשובה לי. עם השנים למדתי לאהוב את הטקסטים האלה אפילו יותר, להתחבר לתחושת חוסר האונים. פעם וירצברג הופיע עם שמוליק קראוס, שנים אחרי שהאלבום כבר יצא. זה היה אחרי שאשתו נפטרה והוא ביצע את 'לא יכולתי לעשות כלום' - אני זוכר את הכאב, את תחושת חוסר האונים שהוא העביר. אני זוכר שממש התפרץ ממני בכי".

      עוד אדם שמנסה כבר שנים לפענח את סוד הקסם של האלבום הוא ערן צור, שלימים הפך למעין מחייה לא רשמי של שירת וולך. בשנת 1997 הוא הוציא את האלבום "אתה חברה שלי", מעין המשך רוחני ל"בציר טוב", שכלל ביצועים לשיריה מאת רונה קינן, קורין אלאל, יובל מסנר, וירצברג וגלבץ, וכמובן ביצועים שלו עצמו. "'בציר טוב' הוא בשבילי אבן דרך, גדלתי עליו כשהוא רק יצא", הוא אומר. "הוא הכי חשוב בגדילה שלי כמוזיקאי וכאמן, ובעקבותיו התחלתי לקרוא את הספרים של יונה. היא אחת מממציאות השפה הישראלית והשירה שלה חזקה אפילו יותר כשאתה מנגן שירים מ'בציר טוב', כמו 'מפלצת האיילה' ו'קורנליה'. היו כאלה שאמרו שהטקסטים שלה מקושקשים אבל זה בכלל לא היה ככה. היא הסתכלה על השפה שלנו ואמרה עליה דברים חדשים. החיבור בין העדינות של וירצברג לטקסט הוולכי, שהוא גם אכזרי לפעמים, הוא חזק מאוד ומורגש לאורך התקליט כולו. הם משלימים. גם בין וירצברג לגלבץ יש חיבור משלים - אחד שר גבוה והשני בטנור".

      אבל את ההסבר המדויק ביותר לסוד קסמו של "בציר טוב" מספק דווקא פרופסור נסים קלדרון, מחבר הספר "יום שני: על שירה ורוק בישראל אחרי יונה וולך". "קשה להפריז בחשיבות של האלבום הזה ובשינוי הדרסטי שהוא הביא ביחס למוזיקת רוק. הוא לקח את זה למקום חדש לחלוטין", הוא אומר. "המעמד של השירה השתנה אחרי האלבום הזה. וירצברג וגלבץ בחרו טוב מאוד מבין השירים של וולך. הם בחרו בכיוון של הדמות הפתיינית והאפלה של וולך, שהייתה לה היכולת לאלף ולהקסים שדים. וולך קנתה את עולמה באמצעות דמויות המכשפות הטובות והמרעילות, והיא תפסה את העוצמה של הרוק כנגד העולם המסודר. בגלל שוולך בעצמה הופיעה איתם, הם יצרו יחד איתה עולם במוזיקה. עם כל הכבוד לכל מה שהיה שם לפניהם, זה עדיין לא קרה בשום מקום קודם לכן. זה לא עוד תקליט של וירצברג וגלבץ. לא עוד שיר בודד מול לחן אחד. זו יצירה ובנייה של עולם חדש".

      מה אתם חושבים על "בציר טוב"? ספרו לנו בפייסבוק