פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "הקוף והאישה": הטלוויזיה הישראלית עדיין לא יצאה מהמערה

      "הקוף והאישה" בהנחיית רון קופמן וענת גורן רוצה לעורר מחדש את מלחמת המינים, אבל הגישה האנכרוניסטית שלה מעניקה את התחושה שישראל מפגרת בשלושה עשורים אחרי העולם

      "הקוף והאישה": הטלוויזיה הישראלית עדיין לא יצאה מהמערה

      הידעתם? גברים ונשים שונים הם. לא, לא רק במבנה הפיזיולוגי, טיפשונים; בואו נדגים לכם עד כמה שהם שונים זה מזו, זו מזה. ניקח את רון קופמן, שמכונה גם "קוף", וניתן לו להשתולל על כל הסטריאוטיפים הגבריים כאילו הוקרמו בגבינה צהובה. לצדו נלהק את ענת גורן, מה שנקרא "לא פראיירית", וגם כמו שמשתמע - אישה, ונניח להם להתכתש על נושאי נשים ממאדים גברים מקלישאה. נשמע כמו להיט? לא ממש, אלא אם כן השנה היתה למשל 1977, והתוכנית "עוד להיט" הייתה משודרת בשחור לבן. או-אז אפשר היה לדבר על ההבדלים בין גברים ונשים ברמת האנכרוניזם שענת גורן ורון קופמן מביאים אל התוכנית.

      "הקוף והאישה" עובד בפורמט שיכול היה להיות מוצלח – השניים יוצאים לפגוש באנשים ותופעות המאתגרים לכאורה את חלוקת התפקידים בין גברים ונשים בישראל 2012, ומתאחדים פה ושם בפילרים של זמן אולפן כדי לשוחח על הממצאים. החלק הנשכח בכל המשוואה הוא שחלוקות תפקידים קלאסיות משפחתיות החלו להיות מאותגרות בשנות השישים בערך בעולם המערבי, אבל לא משהו כמו חצי מאה יפריע לטלוויזיה הישראלית לדבר על התופעה כאילו רק אתמול החלה. עוד עובדה מהממת – איזו נקבה כתבה משהו על זה שנשים צריכות חדר משלהן, כל הטוויטר עף על זה, אתם חייבים לרפרש.

      הקוף והאישה (יח"צ)
      כאילו האנושות לא התקדמה לשום מקום במאה העשרים. "הקוף והאישה" (צילום: יח"צ)

      בפרק הראשון והייצוגי של "הקוף והאישה", נפגשים גורן וקופמן עם אבא עקר בית – כבר משפשפים עיניים בתדהמה? כבר נחבטתם מצניחת הלסת הנשמטת? שאלוהי הסדר הטוב יגיע ויעשה כאן בדק בית, המין האנושי הולך לעזאזל. מילא שנפגשו שני המגישים עם האב החביב שמעדיף לגדל את ילדיו בבית בזמן שאשתו עושה קריירה, והתייחסו לזה כאילו הגיע האדם הלבן הראשון אל השבט הנידח בו ליקטו וצדו עד כה – למה הם מוכרחים להיות כל כך צפויים מראש וקלישאתיים בשאלות שלהם?

      כדי להעמיק לכרות לעצמם את הבור העמוק ממילא בו התחפרו גורן את קופמן, ולהראות שגם האישה מוצאה מהקוף, הזדעזעו השניים בצוותא מאישה שבחרה שלא ללדת ילדים. הראיון עמה התקיים באופן מפתיע לגמרי בגן שעשועים בו פעוטות התרוצצו – כי חסרה קצת דרמה בפריים בו המרואיינת סירבה להכות על חטא ולהודות שהיא כישלון כרחם פרטי ולאומי. מה בדיוק מקולקל בה, ניסו השניים לתהות, כמה מאכזב היה ודאי לגלות שמדובר באישה אינטליגנטית ומנומקת.

      "הקוף והאישה" מעליבה כיוון שהיא אפילו לא משתדלת; אם מישהו שסבר שמספיק לתת לגבר ואישה לדבר על הנושא הטעון והמתעצב-מחדש באופן תדיר של גבריות ונשיות, הרי שהוא טעה. אינספור תיאוריות, מחקרים, שאלות ביולוגיות, פילוסופיות ופסיכולוגיות חדשות נשאלות בעניין בכל תקופה היסטורית – איפה מקומם בתוכנית כזו? איפה אותה זווית טרייה ומעניינת שתגרום למישהו לבחון את חייו שלו, לראות בעיניים פקוחות וחדשות את הדברים, איפה הרגע שבו חומר זר ומעורר חודר אל המערכת ומגרה אותה לייצר פנינה של תובנה חדשה ובוהקת?

      הקוף והאישה (צילום מסך)
      לפחות אם היה זה בידור טוב - אבל לא. "הקוף והאישה" (צילום מסך)

      גם אם נאיבי לצפות מכל תוכנית טלוויזיה פסאודו-תחקירית שתנער את הצופה שלה מכבלי המחשבות הקיימות שלו עצמו, אפשר לכל הפחות לקוות לבידור טוב, לרגע של חסד או הפתעה. "הקוף והאישה" לא מספקים אף אחד מאלה, והתוצאה מתישה, צעקנית וקלישאתית כאילו מישהו מיסמר את שני המגישים לצלב של הדימוי המוכר שלהם עצמם. אם כל זה לא מטריד אתכם כצופים, הישארו עימנו – בשבוע הבא אולי ישודר הפרק השערורייתי "הומוסקסואליסטיות – מחלה או מכת גורל?"

      מה אתם חשבתם על "הקוף והאישה"? ספרו לנו בפייסבוק