בפרק האודישנים של "מאסטר שף" ששודר בתחילת השבוע, ושעדיין מהדהד ברשתות החברתיות, אייל שני תקף באגרסיביות מתמודד ש- תחזיקו חזק, ניסה לעשות את הבמיה שלו פחות רירית "במיה אם היא רירית, לך אל תוך הרירית שבה ואל תתנגד לה", הוא זעם בעודו רכון על הכסא בפוזיציית "תחזיקו אותי" ותפח כמו בצק שמרים כשרגל אחת שלו הרצפה, כאילו עוד רגע יזנק על המתמודד המסכן וימלוק את ראשו משל היה שרימפ.
הרגע הבריוני הזה לא היה נעים לצפייה. מגיע אדם שאהבתו הגדולה היא בישול, הוא בטוח בכישרון שלו, כך גם משפחתו שמלווה אותו; מאוחר יותר, כפי שיעידו נתוני הרייטינג, מאות אלפים צפו מהבית. אף אחד עם אינטליגנציה מינימלית לא בא לתוכנית ריאליטי בידיעה מוחלטת שייצא ממנה מנצח, אבל יש הבדל גדול בין לעלות שלב לבית להיות מושפל לא על הפסד או על שטות אלא על טעות שההשפעה שלה על הטעם היא סובייקטיבית.
החוקים שחלים עלינו לא רלוונטיים לאייל שני, הוא אינו כפוף אליהם ולא מתנהל לפיהם - הוא מסתובב עם מקטורן גם כשחם ומוכר פיתה עם ממרח שוקולד ובננה במחיר מוגזם. הוא טועם מנות ב"מאסטר שף" ומפרק אותן עם הידיים כאילו מדובר בעוף לשבת שהוא חיכה לו כל חייו ולפעמים נופל לו קצת אוכל לצלחת. אף אחד לא מעז להעיר לו או שלא לאכול אחריו בתור. הם חושבים שהוא מוזר מכדי להתעסק איתו.
"מוזר" היא הדרך הקלה מלנסות ולפענח גאונים ומטורפים. שני הוא שילוב של שניהם, קצת כמו הג'וקר של באטמן הוא קובע לעצמו את החוקים ומגמיש אותם לפי הצורך, הוא מחויך אך קשוח, אובססיבי אבל זרקן, ויותר מכל נאהב ושנוא. וכמו הג'וקר שמהלך אימים על גותהאם סיטי, גם שני, בסופו של דבר, מרוצה בעיקר מהשואו של עצמו.
מתקבלת התחושה שבהפקת "מאסטר שף" התקבלה החלטה שעל השופטים להעלות הילוך ולקחת את הפרסונות שלהם לקיצון. מיכל אנסקי צריכה להיות עוד יותר רגשנית? בשבילה זה פיס אוף קייק; יונתן רושפלד צריך להיות יותר טלוויזיוני ופחות ענייני? לא נעים, אבל אפשר להתגמש; חיים כהן צריך להיות עוד יותר סימפטי ממה שהוא? ביץ', פליז רק תנו לו עוד מישהו לחבק. ואייל שני, ובכן, כאן המוזר הופך לביזאר, כי הדרך היחידה לשדרג את הפואטיקה שלו היא להתחיל לדבר אותה בארמית או מנדרינית, וזה קצת פחות עובד מבחינת רייטינג, אז לוקחים את החלק הפחות נחמד שיש לשני להציע תוקפנות.
יחד עם הצורך המאוד מתבקש להרגיע עם ליהוקים בעלי פוטנציאל סוחט דמעות (נכה-צה"ל-יתום-עולה חדש-התגייר-התאלמן-עבר אתמול טיפול שורש), גם השופטים עצמם צריכים להיות פחות אנאליים, לפרקים השחרור מורגש, אבל בסופו של דבר הכבוד והסגידה לאוכל מתחילים להרגיש כמו שיחת סלון ברנז'אית של שפים ולא תוכנית שמשודרת בפריים טיים שמטרתה לתת השראה ולעורר תאבון. ב"מאסטר שף", בשונה מהרבה תוכניות ריאליטי אחרות, יש רוב של שופטים עם מודעות עצמית בשמיים, חלקם למדו קולינריה, אף אחד מהם לא בוגר החוג לתיאטרון אז חבל על ההצגות המוגזמות - המתמודדים באו לבשל ולעשות שמח, לא לשחזור של "משחקי הרעב" או כפי שהג'וקר הטיב לנסח למה כל כך ברצינות?
מה אתם חשבתם על התגובה של אייל שני? ספרו לנו בפייסבוק