פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "ארץ יבשה": מערבון מודרני מוצלח ומצחיק

      "ארץ יבשה" חוגג על תקופת היובש בארה"ב עם הרבה אלימות, הומור ודמויות מעולות, רק חבל שאין כל כך עם מי להזהות - אין טובים, רק רעים ורעים, ועכשיו נראה אתכם בוחרים צד

      "ארץ יבשה": מערבון מודרני מוצלח ומצחיק

      הנה פרט לספרי ההיסטוריה: תקופת היובש בארצות הברית הסתיימה ביום שלישי האחרון. במסגרת הבחירות בארצות הברית, הצביעו אזרחי שתי מדינות – וושינגטון וקולורדו – בעד לגליזציה של מריחואנה. זה עשוי להיות תחילת סופו של העידן שבו מעשני גראס בלתי מזיקים והמשטרה ניהלו מרדפים חסרי טעם זה אחר זה ובזבזו המון כספי מיסים.

      תקופת היובש הקצת יותר מפורסמת בהיסטוריה של ארצות הברית הייתה בין השנים 1920 ו-1933; כשהמחוקקים האמריקאים החליטו שאלכוהול זה רע, והוציאו אותו מחוץ לחוק, מה שנתן את הדוגמה האולטימטיבית של כל הזמנים לביטוי "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות". יש דברים, התברר במפתיע, שאנשים לא יפסיקו לעשות רק כי זה פתאום לא חוקי, והאיסור על אלכוהול רק הפך את הפשע המאורגן לספק הבלעדי של אחד המצרכים הפופולריים בעולם. הפשיעה עלתה במאות אחוזים והמאפיה חגגה - זאת הייתה לכל הדעות תקופה אפלה. אבל, בצד החיובי של העניין, קיבלנו הרבה סרטי פשע טובים.

      ארץ יבשה (יח"צ)
      גם משקה וגם חומר חיטוי (צילומים: יח"צ)

      העלילה של "ארץ יבשה" מתרחשת במחוז פרנקלין בוירג'יניה, שבו התושבים ורשויות החוק המקומיות דווקא חיים בהרמוניה מושלמת: שניהם אוהבים מאוד את חוק היובש, כי הוא מאפשר להם לעשות הרבה כסף. התושבים פיתחו תעשיית ענק של זיקוק אלכוהול בלתי חוקי, ייצואו ומכירתו ברחבי המדינה, המשטרה מעלימה עין ומקבלת אחוזים ושלוקים, וכולם מאושרים.

      הכי מאושרים שלושת האחים בונדוראנט, שהם בגדר אגדה מקומית: טום הארדי (ביין ב"עלייתו של האביר האפל", הפעם בלי מסכה ומבטא ספק-סקוטי מפונפן) הוא המוח, זה שמנווט את העסק המשפחתי אל ההצלחה; ג'ייסון קלארק הוא הסכין, זה שדואג לכך שאנשים יפחדו להתעסק עם העסק המשפחתי; ושייה לבוף הוא הטירון, שמאוד מנסה להוכיח את עצמו בעיני אחיו הגדולים. ביחד הם מנהלים עסק משגשג באמצעות מקצועיות בתחומם, התנהלות עסקית נבונה, ונכונות לשבור עצמות כשצריך. שלוות החיים הפשוטים באזור המיוער היפהפה מופרת רק על ידי היריות באמצעותן מחוסל מדי פעם מתחרה כלשהו.

      ארץ יבשה (יח"צ)
      אל תראו אותם ככה, בסך הכל יזמים

      את האידיליה מפר סוכן מהעיר הגדולה (גאי פירס), לבוש כמו דוגמן ומלוקק כמו תחת של חתול. קשה לחשוב על דוגמה לדמות קולנועית אחרת שמצליחה לעורר כל כך הרבה תיעוב בתוך שניות בודדות של הופעה על המסך. להבדיל מכל יתר אנשי החוק, הוא אינו מושחת – או, נכון יותר לומר, הוא מושחת באופן שונה. הוא שמע שבאזור מתנהלת פעילות בלתי חוקית, והוא ידרוש באופן שלא משתמע לשני קנים בפרצוף שלך להפסיק את זה תיכף ומיד. אבל לבונדוראנטים אין שום כוונה לוותר על העסק המשפחתי.

      יש כל כך הרבה טוב במערבון המאוחר הזה. הבמאי ג'ון הילקוט משתף כאן פעולה שוב עם ניק קייב (כן, ההוא), שכתב את התסריט גם לסרטו הראשון, "ההצעה", והם צוות מצוין: קייב, מתברר, הוא כותב מעולה לא רק של בלדות רצח אלא גם של תסריטי פשע. הסיפור המסובך והמפותל מערב הרבה דמויות, אבל כולן מעוצבות, כתובות ומשוחקות באופן כל כך ייחודי, שאין סכנה להתבלבל או לא ליהנות מהן. הארדי, קלארק ובעיקר פירס מגלמים כל אחד דמות כיפית לצפייה, ובנוסף אליהם גם גארי אולדמן, כעסקן מתחרה שעל גבול הפסיכופטיות, מקבל תפקיד מוצלח. אפילו שייה לבוף מזכיר כאן שסדרת "רובוטריקים" לא הייתה באשמתו, ושלמעשה אם נותנים לו מה לעשות, הוא דווקא שחקן לגמרי בסדר.

      ארץ יבשה (יח"צ)
      "תן לי לשחרר לך את הכתפיים"

      המעשייה המפותלת רוויה באלימות. אם נמאס לכם מסרטי PG-13 שבהם אנשים הולכים מכות וחוטפים יריות מבלי שייראה אפילו כתם אדום אחד על המסך, הסרט הזה יפצה אתכם: הדם ניתז, מושפרץ ונשפך כיין. בין לבין, הצילום היפהפה עשוי לגרום לכם להתחיל לתכנן את החופשה הבאה שלכם במחוז פרנקלין, אפילו אם אתם מודעים לכך שיש סיכוי לא רע שתפגעו מכדור תועה. בניגוד מוחלט לסרטו הקודם של הילקוט, "הדרך" – הידוע גם כ"הסרט המדכא ביותר שנוצר אי פעם", כאן יש גם הבלחות מפתיעות של הומור, וכשהסרט מצחיק, הוא באמת מצחיק.

      ארץ יבשה (יח"צ)
      הכי מצחיק זה לראות את הפרצוף שלו כשיגלה כמה עולה לשלוח את החליפה לניקוי

      אז למה, בעצם, אנחנו לא מתרגשים יותר מדי מ"ארץ יבשה"? למה אין תורים בקופות? למה לא מצטטים אותו ואין עליו שום באזז כמועמד אפשרי לאוסקר? אולי כי למרות כל הטוב שיש בסרט, חסר בו משהו, איזה תבלין שייתן את הדחיפה שבין סרט מהנה לסרט גדול. אין אנשים טובים בסרט; יש אנשים רעים שאנחנו בעדם, ואנשים רעים שאנחנו נגדם. האחים בודרנאט נאבקים על העסק הבלתי חוקי שלהם, אבל אין להם סיבה טובה יותר מכך שמדובר בעסק טוב, רווחי ונוח. הם לא מנסים להציל את העולם או את בית היתומים. אנחנו בעדם כי הם משעשעים ונחמדים, וכי הגאי פירס הזה באמת נאלח מעבר לכל פרופורציה אנושית וממש דורש ירייה בפרצוף. אבל זה לא באמת נורא חשוב מי ינצח בסכסוך המקומי הזה. היובש ייגמר בסוף אם נרצה ואם לא.

      "ארץ יבשה" הוא אולי לא יצירת מופת ולא סרט שיהפוך לקלאסיקה של ציטוטים - למרות שהוא היה רוצה להיות כזה – אבל הוא מנה גדושה וטעימה של אלימות, שחיתות, דמויות מגניבות והומור, וזה בהחלט מספיק.

      בלעדי: ראיון עם גאי פירס

      אהבתם את הסרט? דברו על זה בפייסבוק