השאלה 'כמה נמוך אפשר לרדת' היא כמעט בלתי נמנעת לחלק מרכזי מהיצירות שמציפות את המיינסטרים, ו"Money Man Diamonds", השיר החדש של אוטו-טיון סליחה, של אביבית בר זוהר בסך הכל מציע תשובה צנועה משלו. השיר, שמשתעשע עם דמותה הנובורישית וחובבת היהלומים של משתתפת "האח הגדול 4", ועושה זאת לצלילי הפקת יורוטראש אסלי מבציר 98' ובמבטא ישראלי כבד, מסמן הסלמה נוספת בקרב ההנמכה המתמשך והעקוב מדם המתנהל מזה מספר חודשים בין בר זוהר לדיווה נוספת, ליהיא גרינר שאגב, הובילה במירוץ הטראשיות עד כה, לא מעט בזכות ההתעקשות שלה לפתח מערכת יחסים חד-צדדית מטרידה במיוחד עם הילד של כולנו.
"Money Man Diamonds" הוא שיר נמוך מים המלח, וזה מצחיק וקצת דבילי. אפשר ללעוג למילים, לאיכות השירה ולתופעה התרבותית, אבל האמת היא שזו מטרה קצת קלה מדי אביבית בר זוהר הרי מגישה לנו את מיטב הרגעים הנלעגים על מגש של כסף. שירים מהזן של "Money Man Diamonds" מהונדסים מראש קצת כדי להיות פתטיים, ובר זוהר בסך הכל ממלאת את ייעודה, את תפקידה במפה התרבותית, והיא זכתה בג'וב שהוא לגיטימי ואפילו כיפי. היא מלכת טראש, ולא הראשונה גם "תמיד אישה" לא היה בדיוק יצירת מופת מוזיקלית. מהבחינה הזאת, ללעוג לה זה קצת חסר תכלית, ויש מצב שעדיף פשוט לזרום איתה וליהנות.
מה שבכל זאת הופך מדכא השמחה בשיר של בר זוהר, זו דווקא הצחיחות התרבותית שמקיפה אותו. בעולם תרבותי שיש בו מקום מרכזי למוזיקת פופ יצירתית, מקורית ועצמאית; עולם שבו הקוריוז של בר זוהר מנגן כינור שני לשירים מעולים שחורכים את הרדיו; עולם שבו "סדאם חוסיין", ההצגה של סער סקלי, זוכה לתשומת לב דומה לזו של הקשקושים הבר זוהריים בעולם כזה אפשר היה לחגוג את "Money Man Diamonds". אבל בשנים האחרונות הולכת ומתחזקת התחושה המטרידה שאין מקום לשניים על עמוד החשמל, ומלכו?ת הטראש חונקת בהדרגה או לפחות דוחקת בפראות מהמרכז כל קונטרה תרבותית איכותית, עד כדי כך שכבר קשה לזכור מה אהבנו לשמוע, לקרוא ולראות לפני שליהיא ואביבית השתלטו לנו על התודעה הקולקטיבית. וזה, מה לעשות, כבר פחות פאן.
מה חשבתם על השיר? דברו על זה בפייסבוק