הרגעים העצובים-מצחיקים של עמוד ענן

היום הרביעי למבצע עמוד ענן הביא רגע סוריאליסטי במיוחד בו דורון הרמן המשדר מאשקלון נקטע על ידי אזעקה. שדרני האולפן מעודדים אותו בספורטיביות לעזוב את הפריים ולהשתטח, ובסופו של דבר מושגת הפשרה המשעשעת – והרמן משדר כשהוא שכוב על בטנו. מה שלא יהיה – זה ייזכר כאחד הרגעים הטרגיים-קומיים של התקופה האחרונה.

המשנה לראש הממשלה התעורר אתמול (רביעי) לבוקר מבאס למדי כשגילה שחשבון הטוויטר שלו נפרץ על ידי גורמים פרו-פלסטיניים והחל לדבר אנגלית, לתקוף את ישראל, ובאופן כללי, להתבטא באופן שיביא לו קצת יותר עוקבים כי המצב שלו בקרב הצייצנים די בקאנטים.

אבל ברגע הנורא מכל קיבלנו, לא בפעם הראשונה, עוד תגובה פרייסלס של ג'ודי ניר מוזס שלום, אשת השר, ששוב שכחה שהיא צריכה לאמץ לעצמה קצת אפיל דיפלומטי. אה, כן - ופרופורציות.

ההפצצות בעזה הן לא נושא לצחוק – רחוק מזה. אבל הפיצוץ שהבהיל את אנדרסון קופר, מבכירי הטאלנטים של CNN, היה דוגמה קומית קלאסית למה שקורה כשמגיש מאבד את המילים. רגע לפני הרעש מחריש האוזניים, קופר עוד סיפק בקור רוח דיווח על המצב הקשה ברצועה; עם הישמע הגונג ניתן היה ממש לראות את הכישורים הוורבליים של המגיש המבוהל נמסים על המסך, שעה שהוא מעניק לסיטואציה פרשנות מרשימה בהסבירו שזה היה פיצוץ גדול. מאוד גדול. ממש גדול. זה היה פיצוץ הכי גדול. מה נגיד - גדול.

"ציצים נגד טילים" זה כבר משפט מצחיק. אין הרבה קומוניקטים יחצ"ניים שמתהדרים בכותרת ציורית כל כך (גם אתם שומעים בדמיונכם את הטיל נוחת בצליל של "פוינג פוינג"?), אבל מועדון הבורסה עשה זאת: בהודעה רשמית לתקשורת בישרה אימפריית החשפנות שהיא פותחת את שעריה לתושבי דרום מבוהלים שפשוט חייבים למשש פטמות עם נצנצים כדי להירגע קצת. הידיעה פשטה ברשת וכולנו עשינו את פרצוף הוואט-דה-פאק לפי התור, דמיינו חשפניות שופעות פורשות את ציציהן על התושבים להגנה מפני הרקטות ותהינו אם זה גם כולל הרפיה מלאה (האומללים האלה כל כך לחוצים!). גימיק או מעשה אצילי שייזכר לדורות? מה זה משנה, העיקר שזכינו בשלל בדיחות על "זקפה לאומית".

תמיד כיף לצחוק על האויב, להצביע עליו ולצרוח "עשיתי את אמא שלך יא אפס", לחכות שהוא יחליק על בננה וידרוך על מגרפה בפרצוף פוזל. אולי בגלל זה סרטון ההפחדה של החמאס, שהיה אמור לגרום לנו לרעוד מפחד מתחת למיטות, הפך לכל כך פופולרי ברשת דווקא מהסיבה ההפוכה: הוא קורע. קריין עם אינטונציה של שרדר מ"צבי הנינג'ה" מודיע לנו בדרמטיות ש"התגעגענו... לטיגועי ההתבאדות!" ומרעים באיום "ייתכן ונגיע אליכחם... בעית שינתכם!", וכל זה על רקע של אנימציה מתפוררת, שגיאות כתיב ואותיות עבריות בכתב מראה. ואנחנו עוד אמורים בתגובה לצנוח ביראה ולמלמל "לא נוכל לכם, טיטאנים נוראי הוד שכמותכם".

אין דבר מצחיק ומשחרר יותר מאשר לראות את הבריון שמאיים עליך כשבמקביל נופלות לו המכנסיים. ומתחתיהן יש לו תחתונים עם לבבות. ואז הוא מפליץ. וואו, איזה טיפשון! ואנחנו עוד מפחדים מהטמבל הזה שלמד אנגלית מגוגל טרנסלייט? ואנחנו צוחקים, וזה משחרר, וזה מקל, כי אנחנו מבינים שאנחנו לא מתמודדים פה עם מפלצות אלא עם בני אדם. ובני אדם הם לפעמים טמבלים.