סלקום התקדמה. לאורך השנים חברת הסלולר ייבאה עבור הלקוחות שלה את המכשירים הכי משוכללים, שידרגה את התשתית, שיפרה את מערך השירות וקימבנה חבילות משתלמות כמו "סלקום טוטאל 3 מנויי סלולר + קו ביתי + אינטרנט ביתי". מי שנשארו מאחור אלה האתיופים. לפי הפרסומת החדשה של החברה לאותה חבילה, האתיופים עדיין לבושים בבגדים המסורתיים שלהם, עונדים פי'צפקעס אתניים ומבטם מבוהל-מצפה-מתרגש-שוקיסטי. ולא פלא - מסתבר שרק הרגע הם עלו לישראל. המטוס שהביא אותם הישר לאולם קבלת הפנים של נתב"ג הוא כנראה הדבר הכי מתקדם שהם ראו עד כה.
גם האתיופים בבית צריכים להיות בשוק, לכעוס ולהתקומם על כך ש-21 שנה אחרי מבצע שלמה, התודעה הציבורית בישראל מתעקשת שלא לראות בהם אזרחים רגילים - סתם ישראלים - ובוחרת לדחוק אותם לפינת 'העולים החדשים' הארורה. עד שנשברת ההגמוניה בהירת העור בפרסומת טלוויזיה, מתגלים מאחוריה אותם סטריאוטיפים ישנים. אוכלוסיה ענקית שהיא שלישית בשקיפותה בישראל, אחרי ערבים ועובדים זרים, מקבלת סוף סוף את זמן המסך שלא במסגרת "כוכב נולד", וגם אז מוצגת באור אומלל ומוחלש.
ואיפה הפרסומת כן בוחרת לראות באתיופים שווים בין שווים? בצבא כמובן, אולי טווח הזמן היחיד, של שנתיים-שלוש (למי שלא חותם קבע) שבו אתיופי יכול להיות ישראלי מהשורה ולהיטחן כמו אחיו הישראלים, לפני שייפלט חזרה לעולם שמסרב לראות בו יותר מפועל ניקיון או טוויסט נחמד לתוכנית ריאליטי.
אין לראות בסלקום או במשרד הפרסום מאחורי התשדיר אשמים בגזענות או בעידודה, הם בסך הכל נסחפו בהלך רוח קיים ומושרש בחברה הישראלית, שבו יש אזרחים מערביים-רגילים, ואזרחים שבטיים כאלה, מאפריקה. האשמים הם הממסד ואנחנו הממסד שהתייחס לאתיופים כאל נתון סטטיסטי לצורך חיזוק היתרון הדמוגרפי, ואנחנו שפשוט נתנו לכך לקרות הלשונות מצקצקות כשאתיופים לא מתקבלים לעבודות בגלל מוצאם, מבטים מודאגים הופנו כשניפנפו אותם ממוסדות הלימוד, הכעס היה שם כשזרקו את תרומות הדם שלהם לפח והפאדיחה הייתה אסטרונומית כשהם חטפו מכות בגלל שבריונים טעו לחשוב שמדובר בעובדים זרים. אבל זהו, התודעה הזו לא הניעה לשום פעולה. ולמה שתניע? נוח לראות אותם כלואים בגטאות שלהם, מדברים את שפתם, נוהגים את מנהגיהם ושולחים את ילדיהם למות לצד ילדיכם כי על מדים, עם כומתה ירוקה, אדומה, אפורה או סגולה (הכי טוב, משתלב עם המותג) הצבע לא באמת משנה, פתאום הדם הוא אותו דם. ישראלי.
קשה להתכחש לכך שברגע הראשון, בצפייה בודדת, הפרסומת של סלקום מרגשת יש בה מנות של סכריניות שיגרמו אפילו לאיווט ליברמן להרטיב את הכרית בדמעות; יש בה את כל האלמנטים הנדרשים: איחוד משפחות, שדה תעופה, חיבוקים ובכי כל מה שאינספור משפחות כבר סיפקו בפרסומות לשקדי מרק, שניצל וממתקים. אחרי חוויה מטלטלת כזו, שמוסיפה עוד קצת חומר לכור ההיתוך הזה שכולם מדברים עליו, אפשר להרגיש נקיים מאשמה.
אבל מה יהיה אחרי המפגש הכה מצופה, כשהאם פוגשת את בתה החיילת? ההצטלבות בין מציאות אכזרית לממסד מזניח ישלחו אותה להתגורר במעברה מודרנית, הקושי להתפרנס יחד עם השפה החדשה בטח שלא יקלו על הקליטה, וגם גילויי גזענות יהפכו לדבר שבשגרה, כי מסתבר שהרחוב הישראלי לא שש לקבל את פניה כמו אותן דיילות חמודות בנתב"ג. הו, מזל עם סלקום טוטאל היא תוכל להתקשר לבתה מש"קית הת"ש ולבכות ולאכול את הראש על כמה רע פה, ללא הגבלה, בכפוף לתנאי המבצע.
מה אתם חושבים על הפרסומת? ספרו לנו בפייסבוק