פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "ראלף ההורס": סרט האנימציה הממוחשבת הטוב של השנה

      הקריצות למשחקי מחשב ישנים חמודות, אבל "ראלף ההורס" הוא יותר ממחווה לאולמות הארקייד – יש לו סיפור מקורי, דמויות מקסימות ואת האיכות החמקמקה שהופכת סרט אנימציה לכובש

      "ראלף ההורס": סרט האנימציה הממוחשבת הטוב של השנה

      בניגוד למה שאולי שמעתם, "ראלף ההורס" הוא לא סרט על משחקי מחשב. מהפרסומות והטריילרים אפשר היה לקבל את הרושם שזה סרט לגיימרים בלבד, שכולו מרתון של הופעות אורח של דמויות ממשחקים שונים ובדיחות בנושא. אבל זה לא הסרט. נכון שאפשר למצוא בו תפקידי אורח של סוניק, באוזר, פאק-מן, קיוברט ורבים אחרים - חלקם יהיו מוכרים לכל מי שאי פעם לקח ליד גיימפאד, ואחרים זכורים רק לוותיקי הארקיידים של האייטיז; ונכון שפה ושם יש קריצות ובדיחות שרק גיימרים יבינו. אבל זה בסך הכל בונוס חביב. לא צריך לשחק באף משחק מחשב כדי ליהנות מ"ראלף ההורס" – וטוב שכך, כי זה סרט טוב מכדי להחמיץ אותו בגלל היעדר השכלה דיגיטלית.

      הסרט מתרחש כולו באולם משחקים שכולל מכונות משחק חדשות ומשוכללות לצד משחקים מעידן ה-8-ביט (וזה הפגם העיקרי באמינות שלו: אולם ארקייד? היום? מתי בפעם האחרונה ראיתם מישהו מכניס מטבע למכונה של פאק-מן?). לאורך היום, גיבורי המשחקים עובדים – רצים, קופצים, עושים בליפ-בלופ ויורים לפי הוראות השחקנים. בלילה, כשאולם המשחקים מתרוקן, הם נרגעים, נחים ולפעמים קופצים לבקר את השכנים במשחק הסמוך. ראלף ההורס הוא האיש הרע ב"פיקס-איט פליקס", משחק מדור ה-8 ביט שמשום מה לא רק עדיין פועל, אלא גם פופולרי. התפקיד שלו הוא להיות האיש הרע, הדונקי-קונג שנמצא שם רק כדי שיהיה את מי לנצח ולזרוק מהבניין בסוף המשחק – ואת זה הוא עושה בצורה מונוטונית כבר שלושים שנה. אף אחד לא אוהב אותו. גם הוא לא. הוא היה רוצה לעשות משהו אחר מלבד לשבור ולהרוס, ולבסוף, כשנמאס לו, הוא עוזב ויוצא לחפש קצת כבוד במשחק אחר.

      הנוסחה המקובלת הייתה מחייבת את ראלף לערוך בשלב זה מסע דילוגים בין כמה משחקים, לפגוש דמויות צבעוניות ולהכיר את העולם בחוץ, לפני שיכיר בכך שאין כמו בבית וכו'. אבל כאמור, זה לא הסרט הזה. אחרי עצירה ב"חובת הגיבור" משחק יריות מודרני בסגנון‏Halo" ‎‏" ו"Gears of War"‏ - ראלף נתקע ב"‏Sugar Rush‏", משחק מירוצים בעולם המורכב כולו מממתקים. שם, בעצם, העלילה האמיתית מתחילה. ראלף פוגש את ונלופי פון שוויטץ, דמות דחויה כמוהו (אם כי מסיבות שונות) עם אג'נדה משלה, וצריך להתמודד גם עם ההשלכות של מעשיו, שמאיימות על אולם המשחקים כולו.

      ראלף ההורס (יח"צ)
      "אני דמות אמיתית או פנטזיה של אריק זאבי?". מתוך "ראלף ההורס"

      המחיר שהסרט משלם על העלילה המורכבת יחסית הוא קצת עומס יתר של חוקים. כל דמות במשחק יכולה לעזוב את המשחק שלה, חוץ מכאלה שלא; אתה יכול למות במשחק שלך ולחזור לחיים, אבל אם אתה מת במשחק אחר, אתה נשאר מת; יש קוד למשחק, שאותו אי אפשר לשנות, חוץ מאשר כשכן אפשר – הכללים האלה, שעל פיהם פועל הסרט, אינם בלתי הגיוניים, אבל נדמה שהסרט ממציא אותם תוך כדי התקדמות, כדי להריץ את העלילה הלאה.

      אבל מהבעיות הקטנות בעלילה קל מאוד להתעלם בזכות כל מה שהסרט עושה טוב – ויש כל כך הרבה מזה. האנימציה אינה רק מושקעת – לזה התרגלנו – אלא גם מגוונת: לכל אחד מהמשחקים יש עולם משלו שמובדל באופי האיורים. בעולם ה-8-ביטי של "פיקס-איט-פליקס" הכל מסתדר באופן טבעי כפיקסלים, ותושביו נעים בסטקטו, בקווים ישרים ובזויות של תשעים מעלות; "חובת הגיבור" משחזר בדיוק את המראה ההיי-טקי והקודר של משחקים מודרניים שמנסים בכוח להיות אפלים ובוגרים; ו"‏sugar Rush‏", שתושביו שאינם ממתקים מהלכים נראים כמו בובות בראץ, הוא עולם דיסנילנדי שאפשר לקבל סכרת רק מלהסתכל עליו.

      ראלף ההורס (יח"צ)
      "עוד חוג בית אחד בפריימריז של מפלגת העבודה ואני משתגע". מתוך "ראלף ההורס"

      עוד דבר שבוצע בסרט באופן מושלם הוא ליהוק הקולות, לפחות בגרסה האנגלית. ג'ון סי. ריילי הוא ליהוק מושלם וטבעי לתפקיד הבריון עם הלב. ג'יין לינץ' ("‏Glee‏") ושרה סילברמן ("פאק שיט פאק זיונים היי אני יהודיה") מגלמות דמויות שמתאימות לאופי המוכר שלהן, ומפתחות אותו. הקשיחות הבלתי מתפשרת של לינץ' והמתקתקות המעצבנת של סילברמן מוקצנות עד לנקודה שבה זה נהיה מצחיק – ולא מספיק כדי שזה יהפוך למעצבן. כוכב המשנה המבריק ביותר שאת שמו לא תראו על הפוסטרים הוא אלן טודיק (המגלם את ווש ב"פיירפליי") בתפקיד מלך הממתקים המטורלל, שכמו כל דבר ב"Sugar Rush" מתנהג כמו ארוחת ילדים, אבל מסתיר מתחת לפני השטח המצופים בסוכר צבעוני גם מורכבות ועומק.

      זו לא תהיה אבחנה מקורית במיוחד אם נציין שבאותה השנה שבה אולפני פיקסאר הוציאו סרט ברוח מובהקת של דיסני - "אמיצה", סרט טוב אך לא מבריק על נסיכה - דיסני מוציאים את "ראלף ההורס", סרט פיקסארי לחלוטין, במובן החיובי ביותר. זו לא רק העובדה שהוא משחזר את הרעיון של "צעצוע של סיפור" בעידן הצעצועים הדיגיטליים. אלה גם העשייה, האווירה, ההקפדה על הפרטים הזעירים, ועוד משהו קצת יותר קשה להגדרה – הדבר הזה שבדרך כלל נמצא רק בסרטים של פיקסאר, שהופך סצינות מסוימות ליותר מסתם "חמודות", איזו אהבה אמיתית לדמויות וביניהן, שממיסה צופים לכדי שלוליות ומאפשרת להם לסלוח על כל הפגמים הקטנים. "ראלף ההורס" הוא לא רק סרט טוב יותר מ"אמיצה", אלא גם - אלא אם כן תגיע הפתעה עצומה ברגע האחרון - סרט האנימציה הממוחשבת הטוב של השנה. ילדים קטנים יוכלו ליהנות מהסרט כי הוא חמוד. מבוגרים יכולים ליהנות מהסרט בגלל כל הקריצות למשחקים נוסטלגיים, העלילה המורכבת, הלב הפועם, וכן, גם מהעובדה שהוא חמוד.

      משחקי המחשב שאסור להפוך לסרטי קולנוע
      ראיון עם שרה סילברמן ובמאי "ראלף ההורס"

      מה חשבתם על "ראלף ההורס"? דברו על זה בפייסבוק