רוזינה קמבוס הלכה לעולמה אחרי שנים לא מעטות בהן ניהלה קריירת משחק פעלתנית ומשגשגת בצל מאבק עיקש במחלת הסרטן. מי שראה את תפקידיה האחרונים על הבמה ועל המסך התקשה לנחש, שהסוף כה קרוב.
היא היתה חיונית ועסיסית כתמיד בתפקיד המשרתת התחמנית ב"בית ספר לנשים" של מולייר בתיאטרון הקאמרי, בבימויו של אודי בן משה, הצגה שעלתה רק לפני חצי שנה. כמו כן פרחה בתפקיד האם האימתנית רוזה ב"משפחה לא בוחרים", העיבוד המקומי ל"כולם אוהבים את ריימונד", שעלה לאחרונה בערוץ 2. למרות שהסרטן ליווה אותה כמעט עשור, היא לא עצרה אפילו לרגע והמשיכה לעבוד כאילו אין מחר. הנה לכם שחקנית אמיתית.
קמבוס היתה עשויה מחומר של כוכבות גדולות, אך לפחות בקריירה הישראלית שלה הפכה בעיקר לשחקנית אופי מוערכת ומבוקשת. עדיין, קמבוס, שהתחילה את הקריירה שלה מתפקידים ראשיים שזכו להערכה גדולה ברומניה, תמיד קיוותה לחזור לקדמת הבמה. ובכל זאת - הפיצוי שלה היה אהבת הקהל. עצם הופעתה על הבמה והמסך הספיקה כדי להעלות חיוך על פני הצופים. היא ללא ספק היתה היאכנע הכי משובחת בסביבה, עם יכולת מופלאה לשחק אנדרסטייטמנט וניואנסים קומיים, לאו דווקא משהו אופייני לתיאטרון ולקולנוע המקומיים.
קמבוס השתייכה לקבוצה מוכשרת ואהובה במיוחד של שחקנים יוצאי רומניה, שהפכו לחלק בלתי נפרד מעולם התרבות המקומי, לצד אושיות כמו ליא קניג, טטיאנה קנליס אולייר ומוסקו אלקלעי המנוח. את הקריירה שלה בישראל התחילה ב-1983 בתיאטרון באר שבע הצעיר, תחת ניהולה של ציפי פינס. שם החלה למשוך תשומת לב בתפקידים שעשתה ב"חלום ליל קיץ" ו"אילוף הסוררת" של שייקספיר, ו"השטן במוסקבה" על פי בולגקוב. מהר מאוד נחטפה קמבוס להבימה, התיאטרון הלאומי, שם המשיכה לחרוך את הבמה במחזמר "קברט", ב"מעגל הגיר הקווקזי" של ברכט ו"ההולכים בחושך", אחת מעבודותיו האחרונות של חנוך לוין.
בסוף שנות התשעים נחתה רוזינה קמבוס בקאמרי, ונשארה שם עד יום מותה, כשהיא הופכת לאחת הנוכחויות הדומיננטיות והאהובות שם. בין תפקידיה הזכורים ביותר שם, אפשר למנות את דופה ב"קרום" של חנוך לוין, את הזונה מדלן ב"עיר הנפט" של הלל מיטלפונקט ואת השכנה החטטנית ב"הכתובה" של אפרים קישון. התפקיד הדרמטי שעשתה בשנים האחרונות ב"השיבה לחיפה" של בועז גאון משך תשומת לב, בזמן מסע ההופעות של ההצגה בוושינגטון, והרוויח לקמבוס מועמדות מפתיעה לפרס תיאטרון מקומי יוקרתי, מול לא פחות מאשר קייט בלאנשט.
אף על פי שהתיאטרון היה מרכז הווייתה, קמבוס הפעלתנית מעולם לא הפסיקה להופיע בקולנוע ובטלוויזיה. תפקידה הגדול והזכור ביותר על המסך הקטן היה כנראה של דורה, היאכנע הרומניה החרמנית בסיטקום הקאמפי "ג'וני" של יונתן קוניאק ואיציק כהן בערוץ 2. בין דמויותיה הזכורות לטובה במיוחד נמצא גם תפקידה כדבורה, מזכירת הקיבוץ הדעתנית, בקומדיית הפולחן הטלוויזיונית "מבצע סבתא" של דרור שאול. חוץ מזה הבליחה קמבוס גם ב"פלורנטין", "בנות בראון", "איצ'ה" ולאחרונה ב"פלפלים צהובים" - סדרה שלצילומי עונתה השנייה כבר לא הצליחה להגיע. גם בקולנוע עשתה שורה של תפקידים קטנים בסרטים כמו "חתונה מאוחרת" ו"שירת הסירנה". רק לפני שנתיים זכתה סוף סוף קמבוס להזדמנות לנעוץ את שיניה בתפקיד עסיסי באמת של הקונסולית הישראלית במדינה מזרח אירופאית אלמונית בסרט "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" של ערן ריקליס, לפי ספרו של א.ב יהושע. על התפקיד המקסים הזה זכתה בפרס אופיר לשחקנית המשנה הטובה ביותר.
האהבה הגדולה שקמבוס זכתה לה מהקהל, גורמת כעת ללא מעט אנשים, אפילו כאלו שמעולם לא זכו להכירה מקרוב, להתעצב באמת על לכתה. האהבה הזאת היא נכס, שאין הרבה שחקנים שנהנים ממנו כפי שרוזינה קמבוס זכתה. ואולי, כך אפשר לפחות לקוות, הנכס הזה אפילו שווה קצת יותר מתפקידים ראשיים.
נפרדים מרוזינה קמבוס ז"ל גם בפייסבוק של וואלה! תרבות