פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קאשה באלבום "Warrior": הרבה מאמץ, קצת כיף

      באלבומה החדש, קאשה רוצה להרים את האווירה ולעשות שיהיה פאן לכולם, אבל חוסר היכולת שלה להחליט אם היא נערת רוק או נסיכת פופ יוצרת רצף שירים סכיזופרני

      קאשה (Ke$ha) היא כמו הצבעה של מיקרונזיה באו"ם, שמים לב אליה, אבל המשקל שלה אפסי. לצד זמרות כמו ריהאנה, קייטי פרי וליידי גאגא, שכל סינגל שלהן מלווה במערך יחסי ציבור אימתני, במקרה שלה את הרעש שומעים רק מהמוזיקה שהיא עושה. זה לא שאין אצלה ראיונות מקדימים, שערים במגזינים רלוונטיים או קליפים שמנסים לעורר פרובוקציה בכוח (ראו ערך: הקליפ ל"Die Young" עם קצת עור חשוף, כת השטן ורמיזות לאורגיה). פשוט קשה לקחת אותה ברצינות עם כל הדיבור המלוכלך, הצילומים הזנותיים-אבל-לא-מספיק ושירים שעוסקים בלחגוג עד שהראש יתפוצץ מהאנגאובר. עם כל המאמץ הילדותי, היא מצאה את עצמה מחוץ לתחרות. אילולא ההתפוצצות של "Tik Tok", הסינגל שסלל את הדרך ל"Animal", אלבום הבכורה שלה, ספק אם מישהו היה שומע עליה בכלל.

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      טיק טוק, הזמן שלך אוזל. קאשה (צילום: יח"צ)

      הגישה של קאשה למוזיקה סכיזופרנית לחלוטין - מצד אחד היא מתה להיות חלק מהמיינסטרים ולהצליח בתוכו בדיוק כמו הכוכבות הגדולות, אבל מצד שני היא מתאמצת באופן קבוע לקרוץ גם לקהלים שהם לכאורה יותר נישתיים-אלטרנטיביים, מבלי שתהיה לה נקודת אמצע לאזן שני הקצוות הללו. בראיון להוליווד ריפורטר לרגל צאת "Warrior", האלבום השני שלה, היא סיפרה שרצתה "לעשות אצבע משולשת לכל מי שחשב שאני פוני של טריק אחד". צריך לחפש טוב את האצבע הזו, שמסתתרת היטב מאחורי ההפקה של ד"ק לוק, מהאנשים שאחראים על איך שהפופ שלכם נשמע בעשור האחרון (לצד מקס מרטין, שגם לוקח חלק באלבום) וקובע את הטון שלו גם כאן, כשלכל השירים יש את המגע שלו, זה שמכשיר אותם אחד-אחד להיות להיטי מצעדים פוטנציאליים. הבעיה - יש עוד אלף כאלה.

      תמונת דיפלוט (מערכת וואלה! NEWS , וואלה)
      עטיפת האלבום "Warrior" (צילום: יח"צ)

      כשהיא חמושה במפיקי הפופ הטובים בעולם ולבושה במלתחה שנראית כאילו הרגע התפוצץ עליה סניף של אמריקן אפרל, לא פלא שקאשה מתקשה לבחור את הכיוון אליו היא רוצה לפנות, כשתריסר השירים באלבום החדש מסתתרים ברובם מאחורי חומות אוטו-טיון שמחפות על הקול הבינוני שלה. דווקא שיתופי הפעולה שנועדו להיות "מפתיעים", מהסוג שבדרך כלל גורמים לגיחוך והרמת גבה, באמת מצליחים להפתיע ולעזור לה לזייף את תדמית נערת הרוקנ'רול שהיא כל כך רוצה להיות מזוהה איתה.

      "Dirty Love" עם איגי פופ מרגיש כמו עוד אחד מאותם שירים שנוצרו במסגרת הקמפיין של קונברס להיפסטרים, כשמדי כמה חודשים הם מחברים בין כמה אמנים עתירי הייפ ליצירת סינגל מנצח. כאן, בסופו של דבר, זה נשמע יותר כאילו קאשה באה לשיר אצל איגי פופ ולא להיפך, אבל אי אפשר לקחת לה את הקרדיט על הבחירה. זה לא נגמר. ב"Only Wanna Dance With You" קאשה מארחת את ג'וליאן קזבלנקס ופבריציו מורטי מהסטרוקס, למה שמתגלה תוך רגע בתור השיר הכי סטרוקסי מאז האלבום השלישי של להקת האם. אבל על מה כל המהומה? בתום ההתלהבות הראשונית ואחרי כמה האזנות נופל האסימון - פקאצה שהולכת לישון עם גיטרה חשמלית מתעוררת למציאות האיומה של להיות אבריל לאבין.

      מלבד שני שיתופי הפעולה האלה, שללא ספק עושים את העבודה שלהם בכל הקשור ליצירת באזז, קשה למצוא באלבום חידוש משמעותי שיהפוך את קאשה מכוכבת משגיחה לכוכבת אמיתית. הבשורה המוזיקלית, כמו גם המסרים, נשארו זהים - "Die Young", "C'mon", "Crazy Kids" או "Supernatural" - קאשה אולי מנסה לזייף את הדרך שלה, אבל הכוונות שלה אמיתיות: היא רוצה להרים את האווירה ולעשות שיהיה פאן לכולם. חבל שהמסיבה הזו נגמרה לפני שנתיים.

      מה חשבתם על האלבום? ספרו לנו בפייסבוק