העיקרון הוא בעצם בסיסי כשטלוויזיה טובה היא פשוט טובה, ולא משנה לאיזה קהל היא כיוונה. כך תמצאו לא מעט הורים לילדים שגילו לפתע את "פיניאס ופרב" או "בוב ספוג" והתמכרו אליהן לא פחות מקהל היעד המוצהר שלהן, פשוט כי הן רעננות, מצחיקות, חכמות ומוצלחות, ולמי אכפת אם הן נוצרו עבור ילדים? באופן דומה, "החממה" הסדרה החדשה של גיורא חמיצר לבני נוער - היא פשוט סדרה מוצלחת ועשויה היטב, ולא משנה בני כמה אתם.
אחרי ההצלחה של "השמינייה", סדרה שעסקה בבני נוער מחוננים הלוקחים חלק בפרויקט סודי שמגובה על ידי הממשלה, ו"האי" שהתמקדה גם היא בבני נוער יוצאים מן הכלל שאמורים להציל את העולם מאסטרואיד (ושילבה מד"ב), חוזר גיורא חמיצר עם "החממה", סדרה חדשה על בית ספר יוצא דופן במציאות ישראלית בדיונית שמשיקה ומפלרטטת עם זו הקיימת; הפעם בחיקם החדש של ערוץ ניקולודיאון ו- yes.
גם ב"החממה" ניכרות טביעות האצבע החמיצריות המוכרות לטובה מהסדרות הקודמות שלו לבני הנעורים - אין בה בני נוער עילגים ואפאתיים, התעסקויות שיגרמו לבני אדם סבירים שחצו את גיל 18 לגלגל עיניים בבוז וייאוש, ומעל לכל יש בה מטרה ואופק נהירים, מסקרנים ומקוריים. בלי אף מילה על הדור ההולך ופוחת, בלי ניסיון מלאכותי להאביס חינוכיות אל תוך לוע הצופים, ובלי לנסות למכור לאף אחד מוצר זול בעטיפה נוצצת.
"החממה" מעמידה במרכזה את אלפי (ידין גולדמן) ואלה-לי (גאיה שליטא-כץ) שני אחים שהתייתמו מאמם, האסטרונאוטית הישראלית הראשונה, שנהרגה בהתפוצצות החללית שלה בחזרתה לכדור הארץ. בניסיון להשתקם ולמצוא מחדש מטרה לחיות עבורה, מחליט אלפי לנסות ולהתקבל לחממה בית ספר ייחודי לחינוך מנהיגים, בו למדה גם אמו. החממה, כך מסתבר היא מין שילוב בין בית הספר הזכור לדור המבוגר יותר מהסדרה "תהילה", פנימייה צבאית עם אפיל לאומני ובית הספר לקוסמים הוגוורטס מסדרת ספרי "הארי פוטר". השילוב המעט משונה הזה עובד, ומצליח ליצור בלי מאמץ רב מסגרת דרמטית אמינה למדי.
לאחר כמה חריקות הכרחיות, מצליח אלפי להתקבל לבית הספר שאליו, כאמור, מתקבלים אך ורק נערים ונערות מבריקים במיוחד, מוכשרים במיוחד וספורטיביים במיוחד. ולא רק אלפי; גם אלה-לי, בעצמה נערה מוצלחת, עצמאית ועקשנית, מקבלת הזמנה להצטרף לחוג התלמידים האקסקלוסיבי פשוט כיוון שהתייצבה כלביאה לצד אחיה ושימשה כפרקליטה מחוננת במיוחד. דרמות מופרכות בצד זה פשוט עובד, ואפילו בלי יותר מדי טלנובליות. בית הספר המורכב מ"בתים", כפי שהתרגלנו אליהם מצריכה של תרבות אמריקאית ובריטית, מנהל מאבק פנימי ותחרותי בין הבתים האויבים; והיריבויות, ההתאהבויות, השנאות וההתפייסויות ביניהם עוד עתידים לבטח לפרנס לא מעט מקווי העלילה של "החממה". בהמשך צפויים תלמידי החממה להתמודד, כהרגלו של חמיצר, עם מזימה אדירת ממדים שרק הם יכולים לה.
מעבר לתסריט ולרעיון הראויים, "החממה" משוחקת היטב על ידי צוות השחקנים (ברובו צעיר ומוצלח מאוד), מבוימת מצוין (על ידי רועי פלורנטין) ונראית טוב. ברמת ההפקה שלה היא לא נופלת, ואפילו עולה על רבות מהסדרות "למבוגרים". אם יש משהו ש"החממה" מחזקת הרי זו ההבנה המעט בסיסית שנדמה ששכחנו ילדים הם לא מבוגרים קצת מטופשים, הם יידעו להעריך איכות אם יתווכו להם אותה, והם לא משוללי היגיון או מסתפקים במועט. כמו שאין סיבה אמיתית להאכיל אותם בצבעי מאכל ומזונות שגזורים לצורות כוכבים, אין שום סיבה ליצור עבורם טלוויזיה נחותה. עכשיו כל מה שנשאר זה להטמיר את ההבנה הזו גם לרמת הטלוויזיה בפריים טיים, והכל יהיה בסדר.
לצפייה בפרקים של החממה
החממה, ערוץ ניקולודיאון, ראשון-חמישי ב-15:40
מה אתם חשבתם על "החממה"? ספרו לנו בפייסבוק