במלחמה יש כמה אופציות או שהצד המותקף מתאחד עם עוד ספיחים מותקפים או ברי התקפה; או שכל אחד דואג לעצמו ומקריב את מי שהוא מזהה כחלש ממנו, בתקווה שהריקושטים לא יגיעו גם אליו בסופו של דבר. האופן שבו ממשלת ישראל מתייחסת כיום אל התקשורת באופן רחב, ואל מי שהיא מזהה כבעל הבטן הרכה מכולן אל ערוץ 10, היא לא בדיוק סוד מדיני שמור. בלי להפחית מהחובות של ערוץ 10, ומן האחריות או חוסר האחריות המתמשכת בניהול ערוץ האינטרס של הממשלה הנוכחית לטרפד את חלוקת החובות ושימור הערוץ השלישי די ברור. מי שמיהרו לקפוץ על העגלה העושה את דרכה אל כיכר העיר בה עורכים את הלינץ', הן הזכייניות קשת ורשת עם הצהרות של מי שטועה לחשוב שהוא חביב המלך. כאילו לא חטפו אנשי ערוץ 10 על הראש מספיק, וכאילו המצב הכלכלי הקשה לכשעצמו אינו מכרסם גם בחלונות הגבוהים של ערוץ 2, ביקשו הזכייניות להגיש את ראש ערוץ 10 על מגש לבנימין נתניהו.
מי שלא מתבלבל, ויודע שמעמד התקשורת הביקורתית עומד בסכנה עמוקה ומהותית, הוא ליאור שליין. כאשר אמש, ב"מצב האומה" הוא בחר לארח את כוכבי ערוץ 10 בתכניתו כדי "להבטיח לביבי שיתנהגו יפה", הוא ערך יותר מסתם סאטירה רגילה לטיראניות הממשלתית ולסתימת הפיות הכללית שהממשלה מפעילה על התקשורת. לפני הכל "מצב האומה" הציגה גישה סולידרית, יפה וערכית. עובדי ערוץ אחר הם אולי מתחרים, אבל הם גם קולגות, ובני אדם. וזה לא דבר שנעלם מעיניו של שליין. מול העמדה של רשת, שליין מציג עמדה מורכבת יותר שמוכרחה להיות מגובית באופן כזה או אחר על ידי הזכיינית אותה הוא מייצג כאשר הוא עולה לשידור. מזה אפשר להסיק רק שרשת גם היא, כזכיינית האנדרדוגית מבין זכייניות ערוץ 2, יודעת קשיים מהם, ויודעת שקצת אחווה קולגיאלית עוד לא הרגה אף אחד.
גם במובן האסטרטגי הפשוט, שליין עושה את הדבר הנכון - אם לפשט את הדברים, האויב המשותף גדול יותר ומדאיג יותר מכדי לפזר את הכוחות ולדחוף את ערוץ 10 אל מתחת לגלגלים. היום זה ערוץ 10, מחר זה ערוץ 2; לפחות מבחינת הגישה הממשלתית. תורת המשחקים התייחסה לסוג המילכוד בו נמצאות כיום הזכייניות כאל דילמת האסיר כאשר שני שותפים לפשע נעצרים על ידי המשטרה ומופרדים זה מזה, וניתנת להם הבחירה האם להציל את עורם ולהלשין על האסיר השני, או לשתוק. באין מספיק הוכחות למשטרה אין איך להרשיע את האסירים, אך לשם כך עליהם לבטוח באסיר השני. שיתוף הפעולה מול האויב המשותף יניב את התוצאה הטובה עבור שניהם, אבל הפחד שהאחר יסגיר אותך, מביאה לפיצול האג'נדות האישיות ולהעדפה להקריב את האחר.
בתוך המחווה הנדיבה הזו מצד "מצב האומה" לכוכבי ערוץ 10, מוכרחים לשאול מדוע ערוץ 10 שזיהה וסימן את המטרה שלו בדמות פרצופו של בנימין נתניהו לא משתמש במעט ימי השידור שנותרו לו עצמו, כדי לירות בכל התותחים הכבדים, ומה פשר האיפוק בבית והתפרצויות הזעם מחוצה לו. נכון לעכשיו, בתוך השיקולים הלא ברורים, לא אחידים, ולא מסתמנים כרווחיים במיוחד מבחינת אינטגריטי או ממון של ערוץ 10, ממולכדים כוכבי הערוץ ומי שהם הפנים שלו בבועת שתיקה מסתורית ואין מי שיסביר למה. וגם אם זו הבחירה לפחות יש בערוץ המתחרה מי שמוכן להתעלות מעל להתקוטטויות ארגז החול, ולהציע פלטפורמה ראויה. לא מובן מאליו, ומחזיר את הביטוי 'אצילות נפש' לטריטוריה שכבר שכחנו שזו אפשרית בה בכלל.
מה אתם חשבתם על "מצב האומה" אמש? ספרו לנו בפייסבוק