בלוג "מאסטר שף": ציביון עושה צרבת

ברוכים הבאים לספיישל "מחבקים יהודים ברחבי העולם"! אנחנו מבקשים מכל אחד לבחור יהודי כלשהו מהתפוצות, לחבק אותו חיבוק ציוני חם ולהקשיב לסיפוריו הארוכים על איך סבתא שלו הייתה כובשת נקניקים בתוך טלית ומחמיצה מלפפונים בשטריימל ואז כולם היו בורחים יחד מפוגרום. אה, והבחור מהסוכנות היהודית ביקש שתדסקסו קצת על איזה כיף זה לעלות לארץ ישראל, וכמה חשוב זה ציונות, ושבזכות אהבת המולדת שלנו הממולאים לא מתפרקים בסיר בניגוד לגויים יימ"ש שהקצוות של הכרוב אצלם מבצבצים כמו חיות. נא להקפיד להזכיר את המילים "צביון", "מורשת", "קהילה" ו"קיבוץ גלויות" אחרת ניאלץ לדבב אתכם בעריכה. ואם תצליחו לגרור לפה איזה גר אחד או שניים, מצוין, כי הדמוגרפיה שלנו על הפנים. אה, ואל תשכחו להסתכל איך היהודי שבחרתם מטגן חביתה ולהגיד מדי פעם "שיואו, בחיים לא ראיתי מישהו ששם אגוזים בתבשיל זה לגמרי חדש לי", כי זאת בכל זאת תוכנית בישול ולא פרסומת של הסוכנות היהודית, כן?

אמנם מיה נרגשת מכל האקזוטיקה שמסביב, צוהלת בשוק עם "כמה חבר'ה שפתחו לי שולחן מגניב" ובאופן כללי מתנהגת כמו אשכנזי שנקלע לראשונה בחייו לסוכת אנשים כהים ללא חולצה שעושים שמייח, אבל היהודיה שנבחרה ללמד אותם לבשל מצננת את התלהבותה: בלי בשר, אין הרבה דברים שהיא יכולה לבשל בגיאורגיה. אצל אתי אין בעיה, היא פשוט צריכה להוסיף אגוזים וטרגון לכל מה שתעשה, כולל פיצה או כלבלב מחימר, והם מיד הופכים לגרוזינים.

לא ברור כל כך מה עושה את האוכל הזה לאוכל יהודי גיאורגי במקום סתם אוכל גיאורגי, אבל מיה ואתי מחליטות לייבא ארצה את אותה מנה, צ'קפולי. וואו, טוב ששלחנו אתכם לקצה העולם, בשביל שתאכלו את אותה מנה של אותה טבחית באותו מקום ותביאו אותה לפה בחמגשית. או כמו שמיה הכריזה בהתפעלות כמעט אותנטית: "וואו, איזה אבסורד! אותה מנה, ומגישה כל כך שונה!" שיואו.

אלא שמיה עשתה את הצ'קפולי שלה צמחוני, ויצא לה חוטים, אז היא מפסידה בדו-קרב. אתי עולה למרפסת, וטיפת טרגון ופירור אגוז נושרים על יונתן רושפלד, שמיד הופך לגרוזיני.

תום ובני עטופי סוודרים, מדלגים חבוקים ברחובות צרפת בחיוכי ענק. זה הרגע הכי גייז שיצא מהתוכנית הזאת עד כה. אחר כך הם מתארחים אצל משפחה יהודית שכל ילדיה עלו ארצה, והוכיחו מהי ציונות אמיתית, והם אוכלים כשר ומוכיחים מהי יהדות אמיתית, ומספרים על ההיסטוריה שלהם ומוכיחים מהו שיעמום אמיתי. כבר חיכיתי לרגע שבו יופיעו על המסך שקופיות מתחלפות בשחור לבן של תולדות המשפחה מהמאה ה-19 ועד ימינו אנו, משולבים בקטע רדיו אותנטיים ומופע אורקולי על מחנה עתלית. תוכנית בישול, כן?

גם תום ובני מחליטים להוכיח שמסעם לקצה העולם לא היה לשווא, וגם הם מחליטים להכין את אותו דבר בדיוק שהגישו להם בארוחה. כי לפעמים אתה חייב לנסוע עד צרפת בשביל להגיד לעצמך "וואלה, אני אכין קיש". אז שניהם עושים קיש, של תום נראה קצת יותר מתוחכם ומעניין, אבל השופטים מתים על שניהם. מיכל אף מכריזה שהיא עמדה להתעלף כשטעמה מהקיש של תום, אך למזלנו היא הצליחה להשיב לעצמה את ההכרה כשנזכרה בצביון היהודי המהמם של מדינת ישראל.

אז מי מנצח בדו-קרב בין השניים? אייל שני מצהיר שבדו-קרב הזה "לא הרגשתי שמישהו עומד למות" (חוץ ממיכל שכמעט פרחה נשמתה תבדל"א), כי המנות של שניהם מושלמות. אבל למרות זאת, יכול להיות רק מנצח אחד, אפילו בהפרש קטן. והמנצח האחד הזה הוא... "שניכם!" הוא מריע. מה.

אוכל איטלקי גם אני יודעת להכין, יש לי קטשופ בבית. אחרי שטיילו בשווקי רומא וראו פסטות דיונונים, וכמובן ביקרו את היהודיה שלהם ושמעו את סיפורה המרתק, ג'קי ודליה שבות מאיטליה עם שתי מנות שונות – תודה לאל – ג'קי עם פסטת ביצי דגים (200 יורו לקילו!) בצורת משולשים ודליה עם מאפה בשר ומוצרלה, כמו שיהודי התפוצות אוהבים.

רושפלד טועם מהמנה של דליה וזועק: "אוי ואבוי!" אבל לא, הוא סתם שובב, כי ההמשך הוא: "זה אחד הביסים הכי טעימים שהיו בתחרות". גם המנה של ג'קי, כרגיל, אחלה. אבל דליה קוטפת את המרפסת הפעם.

ועכשיו הגענו, כפי שבוודאי זיהיתם לפי מוזיקת הקלרינט ברקע, לארץ של אשכנטוזים. גם פה יש סיפור ציוני מרגש: האישה שמלמדת אותם לבשל בלה בלה בלה ארץ ישראל סוף. מחיתי דמעה.

פאולין נדלקת על הפפריקה ההונגרית, ומחליטה להכין פפריקה ברוטב פפריקה במילוי פפריקה פלוס דג. השופטים אוהבים את התוצאה, והיא מנצחת בדו-קרב ועולה למרפסת. שי, לעומת זאת, מעיף שומן אווז על דברים ומחבל בייעודה של הפפריקה האדומה והפך אותה לכתומה, ואייל שני לא סולח לו על זה. שי מודח, וחבל – פרצופו העליז והשמנמן האיר עבורנו את תכנית הדמעות הנמרחת הזאת, והוא היה מתמודד יצירתי ורענן. "הבית של כולנו פתוח בפניך", הודיע לו רושפלד אחרי ההדחה, וכל השופטים הניחו בשבילו את המפתח שלהם מתחת למחצלת הכניסה לדירה. אחווה יהודית או לא?

"מטבח גרוזיני הוא שטוח, שמן, עשבוני ואגוזי!" (רושפלד משליך מעצמו פסיכולוגית על המטבח הגרוזיני)

"זה פוצץ לי את המוח, עפתי" (מיכל עוברת דברים קשים הערב, הפעם עם המנה של אתי)

"אתה חודר לתוכו, ויש חללים בפנים שמופיעה מהם מתיקות של חמאה ומליחות של מלח – ואז יש התפוצצות בפה" (אייל שני מגיע לקליימקס מהמנה של תום)

"יש פה בוץ נהרות שחור עם דג לבן וטעם של שמש. זה הונגריה!" (אייל שני על המנה של פאולין. כן, זה הונגריה!)

"זה נראה כמו גלויה לא טובה לתיירים מבודפשט" (רושפלד על המנה של שי. לא, זה לא הונגריה!)

מה חשבתם על ההדחה של שי? דברו על זה בפייסבוק