סוגרים את 2012: סיכום השנה בתרבות

איך "היוש" הפכה ממילה של פקאצות לביטוי שחלחל לשיח היומי

אחרי שהופקעה מחזקתה של קשת ליבליך מ"ארץ נהדרת", רבים התחילו להשתמש במילה "היוש". זו מילה מרככת, חיננית וחיובית באקלים שלילי - בדיוק בגלל כל אלו היא מילת השנה שלנו

  • היוש
לילך וולך

זה החל בצעדים זהירים וזעירים. אנשים שחצו את שנות העשרים שלהם זרקו את זה פתאום כניסיון ראשון ברשתות החברתיות – "היוש". והאדמה לא רעדה. כי זה היה חמוד ומפתיע, כבר לא נגרר אחרי הטרנד המוכתב של "ארץ נהדרת", והיתה בזה אירוניה ומודעות עצמית. אלו כבר לא היו רק הפקאצות בנות העשרה והבלוגים הוורדרדים שלהן, אלא אנשים מיושבים בדעתם ובחייהם בדרך כלל, שהחלו לאמץ את ה"היוש", והעניין התחיל לחצות גבולות של מיגדר והעדפה מינית. זה אולי עוד לא התפשט אל הדור של סבתוש וסבוש, אבל בהחלט התחיל לחלחל אל הדיבור היומיומי. ומה אתם יודעים – רק טוב קרה מזה.

עוד בוואלה! NEWS

השפים הטובים בארץ בשיתוף פעולה ייחודי

בשיתוף רשת מלונות דן
לכתבה המלאה
יח"צ פסטיבל הקולנוע ירושלים

(עיצוב ופונט: הטייס, hatayas.co.il)

בראשית היתה מאי הפקאצה מ"הבלוג של מאי" שהצליחה לפרוץ עם הביטויים שלה מ"ארץ נהדרת" ומעולם הבלוגוספירה אל השפה ברחוב. אבל מאי היא לא זו שאחראית ישירה לכך שאנחנו מכתירים את "היוש" ו"ביוש" כמילות השנה. היא עוד שרשור מתווך, וכמובן האמא הרוחנית של קשת ליבליך שחוגגת בת מצווש וחייה מוקפים בחפצים ואנשים שהסיומת ההכרחית שלהם היא או?ש. קשת ליבליך נולדה ב-2011, אבל דווקא השנה הזו, 2012 היא השנה שבה ה"היוש" הופקע מרשותם של תסריטאים ועבר לרשותם של האזרחים.

כפי שמיטיבים לכתוב כרמל וייסמן ואילן גונן בספרם "עברית אינטרנטית", בפרק "המהפכה הוורודה" שמוקדש לשפה הפקאצית של הנערות הישראליות - סופית החיבה או?ש היא לא המצאה מודרנית ישראלית והיתה מוכרת כבר ממחצית המאה העשרים, שואלת מהיידיש ומהתרבות הרוסית, ומשומשת גם במבנים היפר ישראליים כמו הווי צבאי. הנערות הישראליות של הבלוגספירה השמישו את הסיומת או?ש לצרכיהן בתכתובות ובבלוגים, ושוחקות אותה בכל מילה שנייה, בעיקר כדי להעצים את החמידות שלהן.

החמידות הקיצונית, הסלנג המתמרח ושיבושי הכתיב של הבלוגים ודפי הפייסבוק של הנערות הישראליות הם לא עניין לרכי הלבב, ומוכרחים להודות שעבור מי שאינו חלק מהקהילה של חובבות "וואן דיירקשן" וג'סטין ביבר, יש בשפה ובקודים האלו גם משהו דוחה ומעורר אנטגוניזם. אבל אפילו מי שלא נתקל מימיו בתכתובות האלו, יכול היה השנה לצרף לעברית-ישראלית שלו את "היוש" ו"ביוש" – זה קטן, מעודכן, ונחמד. לא דורש איזה מאמץ מלאכותי גדול מדי או מזיע מדי, ויש בזה איזו קלילות שחסרה כל כך בעברית הקשה.

וזה אולי חלק מהיופי הטיפשי של "היוש" – במינימום אמצעים, "היוש" מרככת את הקשיות של הקיום היומיומי. באמירת "היוש" יש איזו הצהרה קטנה שמוסווית בתוכה– פני לשלום, לחיבה, לשעשוע. יש בזה משהו שממוסס מיד רשמיות, עוינות או כובד ראש. קל יותר לייצר דיאלוג, קשה יותר לריב. במציאות הקיימת הישראלית, זה לא מעט, זה הרבה מאוד. כך מה שהתחיל כטפשת נעורים ממוצעת, מהסוג שמלהג את הסלנג העדכני ביותר באופן אוטומטי בלי שום מחשבה עליו, הפך לרפרור תרבותי. בתווך שבין העברית העסקית, רשמית, מקצועית ובין היומיומי הפרקטי – "היוש" משתלבת באופן מקסים – מילה קטנטנה שמשמשת כחומר מבודד ורך. ומבחינתנו ש"היוש" לא תלך לשום מקום.

מהי מילת השנה שלכם? דברו על זה בפייסבוק

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/הלתנאי שימוש
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully