פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "פנים אמיתיות" עם אייל פלד – דיוקן מעמיק ומלא תעוזה

      אייל פלד עשה מעשה אמיץ מאין כמותו כשבחר לחשוף את מצבו הבריאותי בלב הפריים טיים, אבל מגיעה מילה טובה גם לאמנון לוי, שטיפל בסיפור בעדינות, ברגישות ובחוכמה

      "פנים אמיתיות" עם אייל פלד – דיוקן מעמיק ומלא תעוזה

      "צריך אומץ", אמר אייל פלד שוב ושוב במפגש שלו עם אמנון לוי, ששודר אתמול במסגרת התוכנית "פנים אמיתיות". פלד, שהיה בעבר המגיש של תוכנית הטיולים "מסע עולמי", יודע על מה הוא מדבר: אחרי שסבל לפני חמש שנים מאירוע מוחי שסיכן את חייו, פלד התעורר כשהחלק במוח שאחראי על מילים אינו מתפקד אצלו, והיה צריך לגייס כוחות נפשיים ומנטליים עצומים כדי ללמוד מחדש, מאפס, את מה שעבור רובנו הוא דבר טריוויאלי; המילה "אומץ" היא מאותן מילים בודדות שחזרו אליו במהרה והשתלבו בשפת היום-יום שלו, וכנראה שעבורו היא מפתח להחלמה.

      האומץ המדובר לא מסתכם בתהליך שיקום הירואי - אמש הוא התגלם לנגד עינינו, בעצם ההחלטה של פלד להיחשף בלב הפריים טיים, כשהיכולות הוורבליות שלו עדיין מוגבלות מאוד והוא משותק לחלוטין בחצי גוף. מחלות הן לא דבר שהמצלמה בהכרח אוהבת, ובטח לא דבר קל או נעים לצפייה, ובגלל זה רוב זמן המסך שלנו נקי מהן. זה קשור בין היתר לחוסר ההתאמה שלהן לסוג הגוד-טיים שטלוויזיה מסחרית אמורה לספק לנו בתשע בערב, אבל גם לתחושת הבושה של החולים, שהרבה פעמים לא מעוניינים להיחשף.

      הבחירה של איש שהדימוי האחרון שלנו ממנו הוא זה של המטייל, איש העולם הגדול, המחוייך, הנינוח, לחזור ולהצטלם לטלוויזיה בפאזה הנוכחית והנכה שלו, ולא לחסוך מאתנו את הרגעים הקשים בהם הנכות שלו הופכת את הפעולות הפשוטות ביותר לבלתי אפשריות, דרשה תעוזה עצומה. התעוזה הזאת השתלמה בגדול: במקום עוד כתבה נצלנית על חולה אומלל, קיבלנו סיפור מרתק ודי מדהים על אדם שמתעקש להמשיך ולהיות הוא עצמו גם במצב הקשה ביותר – ומוכן להיות הוא עצמו, בלי גרם אחד של בושה, גם על המרקע.

      איל פלד ב"פנים אמיתיות" (צילום מסך , ערוץ 10)
      בלי גרם של בושה. אייל פלד, מתוך "פנים אמיתיות"

      אבל היה עוד אדם נועז אתמול ב"פנים אמיתיות", וקוראים לו אמנון לוי. לוי מותקף די הרבה בשנים האחרונות, ובמידה לא מבוטלת של צדק, על הגוון הצהבהב והסנסציוני של העיתונות שלו; אתמול הוא הזכיר למי ששכח שעדיין יש לו אינסטינקטים בריאים. במקום לתקל את הסיפור של פלד בכלים הסטנדרטיים של הטלוויזיה המסחרית – למצוא שעיר לעזאזל ולהאשים אותו בסיטואציה, או להיגרר למסחטת דמעות משפילה וצינית – לוי בחר להציג תמונה שלמה ועגולה של פלד, על הקשיים ועל נקודות האור בחייו. בניגוד להרגלו ב"פנים אמיתיות", ואולי משום שהוגבל בעצמו על ידי הקצב והיכולות של פלד, הוא הקפיד על ראיון קשוב, עדין, מלא בתשומת לב לפרטים. במקום להילחץ ולאוץ אל השערורייתי (כפי שעשו רבים מהעיתונאים שסיקרו למשל את פרשיית דורון נשר ומד"א לאחרונה), לוי, ביחד עם הבמאי איתן דותן, הימר על איפוק, וזכה בתמורה לדיוקן אישי ומשפחתי בדרגה אחרת לחלוטין מהסטנדרטים הרגילים של התוכנית שלו: זו היתה שעה מרגשת, מעמיקה ולפרקים אפילו מסעירה ממש. כנראה שגם כשמייצרים מוצר לפריים טיים, רק המעז מנצח.

      מה חשבתם על הראיון עם אייל פלד? דברו על זה בפייסבוק