בדומה לבילבו באגינס, גם דמותו של ג'ק ריצ'ר נבראה בידי בריטי שלא עסק דווקא בספרות יפה, אבל שעמום רגעי הוביל אותו לשרבט. במקרה הזה מדובר בג'ים גרנט (או לי צ'יילד בשם העט שלו) - איש טלוויזיה ותיק שאיבד את עבודתו וכדי להעביר את הזמן, החל לכתוב את מעלליה של הדמות. הוא עיצב אותה כגיבור פעולה חסר בית קבוע, המפציע בכל מקום שצריך אותו. בדרך כלל, זקוקים לו כדי לפענח את זהותם של נבלים ולמגר אותם, וכדי לקחת את החוק לידיים ולכונן מחדש את הסדר באמצעות גובהו הרב, שריריו המנופחים ואגרופיו הקמוצים.
דמות זו הופיעה לראשונה בספר "Killing Floor" בשנת 1997. הרומן זכה להצלחה גדולה שהובילה ליותר מתריסר ספרים בכיכובו של ריצ'ר, וגם הם נהנו מפופולריות גדולה. זה לא מפתיע, שהרי מדובר בסך הכל בגלגול מחודש של פנטזיה גברית ופשיסטית נושנה על הפרא הכל-יכול, שכללי הציוויליזציה לא חלים עליו, ובדיוק בגלל זה הוא היחיד שמסוגל להגן עליה.
הקהל תמיד משתוקק לגיבור כזה. פעם קראו לו "שיין" או "הארי המזוהם", עכשיו קוראים לו ג'ק ריצ'ר, ורק מתבקש כי הספרים שבכיכובו היו לרבי-מכר וזוכים עתה גם לעיבוד הוליוודי. הדבר המפתיע היחיד הוא זהות השחקן שנבחר לגלם את הנווד הקשוח בפרק הראשון בסדרת האדפטציות הקולנועיות הללו לא אחר מאשר טום קרוז, שגובהו 1.72 בלבד. כלומר, הוא נמוך בכמעט רבע מטר לעומת הדמות הספרותית, מה שאומר כי ליהוקו משול לבחירה בשאקיל אוניל לגלם את אהוד ברק.
זה מוזר במיוחד כיוון שגובהו של ריצ'ר אינו סתם פרט, אלא גורם מהותי בדמותו ובהתנהלותו. המעמדים שיצר צ'יילד במקור נראים לפתע מלאכותיים לגמרי: מגוחך לראות את הטיפוסים הנקרים בדרכו של הגיבור מתפלאים ואף נרתעים מן הממדים שלו, שכן בגילומו של קרוז, ברור שאין ממה להתפלא ובטח שלא ממה לפחד.
אבל מילא - יהיה זה קטנוני, תרתי משמע, להיתפס להבדלי הגובה. בכל מקרה, קרוז הממזרי כתמיד גם מצליח להשכיח אותם עם הזמן, ולהיכנס היטב לדמותו של ריצ'ר. בהדרכתו של התסריטאי-במאי כריסטופר מקווארי, שהתפרסם בעיקר בזכות התסריט שכתב ל"החשוד המיידי", השחקן משכיל לקדם באופן קורקטי ואלגנטי את עלילת המתח. זו, המבוססת על הספר התשיעי בסדרה, "One Shot", מתארת כיצד הנווד חושף את הקנוניה שמאחורי הרג שרירותי לכאורה של כמה אזרחים.
בדרכו לחשיפת האמת, ייתקל ריצ'ר בקשת עשירה למדי של דמויות משנה, שאותן מגלם צוות משובח של שחקני אופי. יותר מכל בולט בו שם אחד, שהליהוק שלו היה על פניו חריג עוד יותר מזה של קרוז: ורנר הרצוג הגרמני. הנ"ל אינו ידוע כשחקן במוצרים מסחריים, אלא כהפך הגמור - יוצר ובמאי של סרטי איכות. למרות זאת, כאן הוא נכנס באופן טבעי למדי לעורו של ארכי-נבל, המתמרן צוות בריונים ביד רמה ומאיים למעוך גם את הגיבור הבלתי ניתן להכנעה.
זו לא הפעם הראשונה שקולנוען איכות אירופאי מגלם את הרשע בסרט ז'אנר הוליוודי: רוז'ה ואדים ("רומן לילי"), ז'אן לוק גודאר ("The Defector") יז'י סקולימובסקי ("הנוקמים") ואחרים כבר עשו זאת בעבר. אך הרצוג מתעלה בהרבה על קודמיו, ומצליח לגרום לנוכחותו כאן להיראות כמו משהו ייחודי. השילוב בין המבט המצמית בעיניו, חיתוך קולו האכזרי והמטען שהביא עמו לצילומים בעקבות כל הפרשיות האפלות שהיה מעורב בהן בעבר הופכים את דמותו לעסיסית וחזקה באמת, ועלולים להדיר שינה מעיני הילדים שייקלעו לאולם.
אפשר רק להצטער על כך שדמות זו אינה דומיננטית יותר, שכן חוץ מהופעתו של הרצוג, אין ב"ג'ק ריצ'ר" שום ערך מוסף, והוא שגרתי וגנרי למדי. בגילומו של קרוז, הגיבור מעורר אהדה אך לא מפגין כריזמה סוחפת. עלילת המתח רהוטה וקוהרנטית, אבל לא מציעה משהו שלא ראינו כבר בשלל פרקים של סדרות טלוויזיה מהז'אנר; קטעי הפעולה יעילים, אך בנחת היו מוצאים את מקומם גם במותחן סוג ג' של סטיבן סיגל. אין בהם ברק או השראה, וכך גם בסרט כולו.
כתוצאה מכך, מותחן פעולה זה אינו חלילה מזיק, אבל אף שמעורבים בו שמות מן השורה הראשונה, הוא לא מצליח להיות יותר מאשר אופציה סבירה ליומית. חווית הצפייה בו מזכירה אכילת ארוחת צהריים עסקית במסעדה שמתחת למקום העבודה. באתם רעבים תשבעו. ציפיתם לענג את החך תתאכזבו. יחסית לגיבור שמבטיח תמיד להגן על הבריות מפני כל רע, המהלומות של ג'ק ריצ'ר מתגלות כאן כחלשות למדי.
מה חשבתם על "ג'ק ריצ'ר"? דברו על זה בפייסבוק