סצנות הסילבסטר הגדולות בטלוויזיה ובקולנוע

פעם, מזמן, החיים היו יפים. מג ריאן נראתה כמו בן אנוש, ובילי קריסטל נראה בערך אותו דבר כמו היום, פחות 20 קילו ושישה ניתוחים פלסטיים. כשהארי (קריסטל) אץ רץ אחרי סאלי (ראיין), מודיע לה שהוא אוהב אותה ומתחיל איתה שיחת פינג-פונג מלחכת ראשים, זו כמעט סצינה וודי אלנית קלאסית (את התסריט ל"כשהארי פגש את סאלי" כתבה נורה אפרון; רוב ריינר ביים). "אני אוהב את זה שאת האדם האחרון שאני רוצה לדבר איתו לפני שאני הולך לישון בלילה. וזה לא בגלל שאני בודד וזה לא בגלל שזהו ערב השנה החדשה. באתי לכאן הלילה בגלל שכשאתה מבין שאתה רוצה לבלות את שארית חייך עם מישהו, אתה רוצה ששארית חייך יתחילו בהקדם האפשרי". תעלה ותבוא האישה שלא ראתה את הסצינה הזאת ורצתה לחיות אותה לנצח.

ליטרים של בוטוקס זרמו ברחובות לוס אנג'לס מאז חגיגות הסוואג של ערב הסילבסטר ההוא ועד ימנו אנו, אבל בכל זאת מדובר באחד הסרטים המעולים שנעשו אי פעם. "אני עדיין גדולה, הסרטים הם שנהיו קטנים", אומרת נורמה דזמונד, המרגול של שדרות סנסט ומנטורית רוחנית של גילה אלמגור, לג'ו גיליס, התסריטאי הכושל שהיא כולאת בתוך מחול השדים הטראגי והמהפנט של חייה. הרגע הזה שבו אתה נכנס אל אולם מעוצב בקפידה עם רביעיית כלי מיתר שמנגנת במיוחד בשבילך את טנגו ה"La cumparsita" ומבין כי אין עוד אורחים מלבדך - הוא הרגע לברוח. סצינה בלתי נשכחת.

"השעה כמעט חצות (בכאילו), האם באמת יש לנו ברירה אחרת?", דוחק רוס גלר את אחותו מוניקה לפינה. האחרונה כמובן לא מתבלבלת ויחד הם מתחילים את ה"רוטין", כלומר הריקוד הזה ששניהם לא עשו מאז החטיבה אבל מבצעים בדיוק מושלם כמו מיכאיל ברישניקוב, או אנה ארונוב במסיבת השנה של טייסטו ודיוויד גואטה. אבל הסצינה הקורעת באמת מגיעה קצת אחר כך, כשג'ואי עומד להגשים משאלה ולנשק סוף סוף את ג'נין (אל מקפירסון), השותפה הלוהטת שלו. הספירה לאחור, לשעת החצות המזויפת, מסתיימת בכך שג'ואי צורח "Nooo!". ג'נין בוהה בו בתדהמה והוא, אבוד בחלל, ממשיך לצעוק את משפט ההצלה המושלם בתבל: "Year! Happy No year!".

לפני הרבה שנים, בטרם הפכה סינדרלה לבר רפאלי, היא היתה לכלוכית במעשיה של הסופר הצרפתי שארל פרו, ולאחר מכן הפכה לקלאסיקה בגרסה המצוירת של דיסני. נכון שאין מדובר בתרחיש על רקע ערב השנה החדשה, אבל המשמעות של חצות בכל הסיפור הזה מקרבת אותו מיידית לרוח החג. מוסר ההשכל הוא זה שמיליארדי נשים ברחבי העולם מסרבות להפנים - את הכי יפה כשנוח לך (בלי נעלי עקב) וכשאת קשה להשגה (רק כשסינדרלה בורחת מהנסיך, הוא מתאהב).

אין ספק שהדבר הכי מבאס שאפשר לעשות בערב השנה האזרחית החדשה הוא להיות תקוע בבקתה רעועה, יחד עם שותף זועף וחסר חוש הומור שכל הניסיונות שלך לשמח אותו ולהרים את האווירה נתקלים בברקס אכזרי מצידו. צ'רלי צ'פלין הגאון רקח פה סצינה שמעבר להיותה תמהיל מושלם בין טרגדיה לקומדיה, היא גם משל על המין האנושי בערב הסילבסטר בפרט, ובחיים בכלל: ככל שתנסו להפוך את המסיבה לשמחה ומלאת נשמה, כך יגדלו הסיכויים שלא תמצאו שותפים ראויים לשמוח איתם, או סתם תגיעו בטעות למועדון ברחוב המסגר ולא תמצאו את הדרך החוצה.

אחת הסצנות המפורסמות מתוך סאגת "הסנדק" ובלי שום ספק אחת המפחידות שבהן (טיפ לקורא וולדמורט: ככה עושים את זה נכון). אם יש דבר אחד שאסור לעשות בחגיגות הסילבסטר, זה לעצבן את מייקל קורליאונה. שכן אם קורליאונה יגלה שהעזתם לחתור תחתיו, הוא עלול להרוס את המסיבה, לתפוס את צווארכם ולהכריז "אני יודע שזה אתה פרדו. שברת את ליבי. שברת את ליבי". והוא לא יעצור שם. זה הזמן לקרוא לחיליק מגנוס לחילוץ דחוף, או להמתין למר גורלכם.

"יש אנשים ששותים שמפניה במועדון, ויש אותנו, שמאזינים להם שותים שמפניה דרך הרדיו". תמיד מעניין ללמוד על האבולוציה של סף הריגוש האנושי. פעם היו מקשיבים לרדיו רמאללה כדי לשמוע ביטלס, היום אנחנו עכברי בלוגים; פעם היו מאזינים למשפט אייכמן ברדיו, היום היטלר מחפש חנייה. הסצינה הזאת, ובכלל הסרט הזה של וודי אלן, עושים חשק לקנות שמפניה זולה בפיצוציה, להסתגר בבית עם התה, הלימון והספרים ולבלות את הסילבסטר עם מישהו שאוהבים ומתחת לשמיכה. זה אולי נשמע דמיוני, אבל יש סיכוי גבוה מאוד שתהנו גם בלי צחנת אלכוהול ושירים של ריהאנה בפול ווליום.

איזה סצנות גדולות שכחנו? ספרו לנו בפייסבוק