הרב אמנון יצחק יודע מה זה פייסבוק, מכיר פורטלים ישראלים, שמע על טוויטר. הוא יודע כל אלו כמו שאדם שמעולם לא דרכה כף רגלו ביבשת אמריקה יודע שישנו מקום שנקרא ניו יורק; מרחוק, מדימויים שטוחים, מסיפורים וסרטים. הרב אמנון יצחק לא חי את החיים החילוניים, לא למד אותם מבפנים, בטח שלא מכבד אותם. אבל הוא יודע ללחוץ על הכפתורים הנכונים כמו קוראת בקפה שנעזרת במיקרו הבעות שמי שמולה מסגיר, כדי לדעת האם היא בדרך הנכונה. לרב אמנון יצחק יש תשובה לכל שאלה האם הוא יודע הכל על הכל, כפי שאמנון לוי שאל אותו אמש בתוכניתו "פנים אמיתיות"? כנראה שלא. אבל הוא ענה מספיק פעמים בקריירת המחזיר בתשובה שלו על שאלות שחוזרות על עצמן, וסיגנן לעצמו את השיטה גרום למי שמולך להרגיש נחות ממך, ספק לו תשובה סתומה מספיק וחד משמעית מספיק כדי שזו תגרום לו להשלים בעצמו את החסר לו. זו השיטה, והיא עובדת. בדרך כלל.
אמנון לוי ידוע דווקא כמראיין תוקפני, כזה שלא עושה חיים קלים למרואיינים שלו, שלא מעגל פינות. במקביל, כמו למשל במקרה רני רהב אותו ראיין לפני כמה חודשים, הוא נוטה לפתח מערכת יחסים עם מרואייניו במידה שלא מאפשרת לצופה להבין מה עמדתו. יותר מכך המפגש הופך להיות אישי ולא עיתונאי; אפשר לטעון שכל מפגש הוא אישי ורק אז הוא מקצועי או אובייקטיבי, אבל במקביל אמנון לוי הוא גם השליח של צופיו במקומות אליהם הם לא מסוגלים להגיע בעצמם. ומשהו בדרך, ככל הנראה במקרי קצה של מרואייני "פנים אמיתיות", משתבש או מאבד את כיוונו.
אמנון יצחק הוא כריזמטי. אולי. והוא פסקני לא פחות משאמנון לוי פסקני, עוד הרבה יותר מזה. אבל במקביל הוא גם פסנתר של תו אחד כואב לך במעיים? שימי כיסוי ראש. השואה? התרחשה כי אנשים דיברו בבית הכנסת. תו אחד עבור תשובה אחת זה שהכל נעשה בדברו. עבור מי שממילא מאמין, התו הזה נשמע כמו פילהרמונית שלמה, גם עבור מי שהגיע לעצרות הענק של הרב בכדי להשתכנע. מי שמחפש תשובה, ימצא אותה אצל מי שלא מפסיק לשנן אותה. הרב אמנון יצחק מתוחכם, הוא יודע איך לעטוף את המסר שלו, ויודע, כאמור, "איך לדבר עם חילונים" הוא שולף אנגלית, סלנג, הומור, פייסבוק. והכל עדיין עוטף את אותו הדבר.ברור למה מי שמעוניין לשמוע תשובה חד משמעית, ורפטטיבית מספיק כדי להפוך לאמת, ישתכנע. מה שלא ברור למה אמנון לוי, שאין לחשוד בו שהגיע כדי לחזור בתשובה, ולא נראה שהשתכנע במיוחד בקיומו של אחד אלוהינו, התחיל בראיון מהודק ומחודד, שקרס אל תוך עצמו לקראת סופו בקול ענות חלושה.
נושא החרדים והתחרדות המרחב הציבורי הופך ליותר יותר מדובר בשנה האחרונה, כאשר כל הדוגמאות מעידות על חומת טינה, עוינות ובוז תהומי שנבנתה במיומנות ויעילות כנגד החילוניות וסימניה. אפשר לטעון גם לעוינות ובוז כנגד החרדים, גם כאן לא חסרות דוגמאות, אבל אמנון לוי לא ראיין את מלך החילונים, אלא את מלך ההתחרדות. השנאה שמופגנת באוטובוסים ציבוריים, במגרשי כדורגל בהן משחקות ילדות, במדרכות העיר בהן עוברות נשים כל אלו לא נוכחים בכלל, מתפיידים מול האמירה המתנשאת וחסרת המשמעות של אמנון יצחק "חילונים? אוהב אותם, חולה עליהם". בטח, בלעדיהם הרי לא היתה לרב יצחק קריירה כל כך מוצלחת.
אבל אף מילה מצד לוי על הפצת השנאה ככלי להותרת אין ברירה, כדחיקת רגליים סיסטמטית שמטרתה השתלטות והכחדת התרבות הישראלית-חילונית. שום פנים אמיתיות לא התגלו ב"פנים אמיתיות" עם אמנון יצחק, ובעצם ניתנה לו רק במה מתפעלת להפיץ עוד מהשטיקים של "עלינו עליכם החילונים, כל מה שאכפת לכם זה ג'ינס ואינטרנט", כי ידוע שהחילונות היא פריצות מעוקרת ערכים. כל אלו, שהיו יכולים לעלות, בתיווכו של אמנון לוי, נדחקו לשוליים, כאילו שהדבר המהותי ביותר בנוכחות אמנון יצחק במרחב הציבורי הוא הכניסה שלו לכנסת וגניבת קולות מש"ס. ועוד קיבלנו בסוף סיום ראיון בהפטרה רפה, כאילו אופטימית, בדבר קבלתו המסויגת של הרב את העיקרון הדמוקרטי. מצחיק, כי משטרים דמוקרטיים לאורך ההיסטוריה בהיסטוריה לא שימשו לעליית רעיונות פשיסטיים ומכורסמי שנאה בעבר.
מה חשבתם על הפנים האמיתיות של הרב אמנון יצחק? ספרו לנו בפייסבוק