השירים שיעשו לכם את החורף

"בסתיו, אני מרגיש את זה שוב" - אי שם מעבר לקשת ישנן ארצות נורמליות בהן ציוצי הנחליאלים מבשרים על בוא הסתיו. לשווייצרים יש את הקוקייה שאומרת להם מתי בדיוק מתחלפת עונה ולאמריקאים יש את קים קרדשיאן שמאותתת על הסערה בחוץ על ידי לבישת בגדים. לנו יש את ברי סחרוף. אין דבר יותר כיף מלהתכרבל תחת הפוך עם משקה חם ולהקשיב לביצוע האקוסטי והמצוין הזה – אפילו שהוא ממתין לחורף בחשש. בריפיט עד יולי.

עונת החורף היא שעתם היפה של קטעי האלקטרוניקה הקלה, הרקידה והמרגשת. השיר הזה, ממש כמו ריח של דשא רטוב, הוא תמצית רעננות שהאוזניים רוצות לשאוב ממנה עוד ועוד. חיים לרוז הוא אחד מהיוצרים המוכשרים בארץ, אך משום מה עבודתו לא קיבלה כאן מספיק תשומת לב. בקטע הזה הוא יוצר סימפוניה שלמה מחצוצרות, גשם, רעמים וברקים. אם לשיר "כתב סתיו" של אבן גבירול היה לחן, הוא היה נשמע ככה בדיוק.

עם כל הכבוד לאגדות על היום שבו יגיע חורף ואנו נהיה תחובים מתחת לשמיכה ונתנה אהבים כל היום עם אדם ראוי – לרוב העונה הקרה לא נראית ככה. אחרי הקשקושים הרומנטיים, החורף הוא קודם כל סוג של זרז חרדות. לאף אחד אין באמת כוח לצאת מהבית בקור הזה, המטריה נהייתה לסביבון הפוך בגלל הגשם והכי נורא - פתאום מתחילות לעלות כל מיני תהיות על החיים ואיתן פחד קיומי (ובעיקר מפני מחלת השפעת). אוקיינוס החששות שבתוכנו זקוק למגדלור איתן, וזו הזדמנות מצוינת להאזין לשיר המעולה של פורטיסהד כדי לצאת מפאניקה טוטאלית, או להיכנס אליה - תלוי איזה סוג של אנשים אתם.

נעלו את מגפי הגומי, הצטיידו במעיל גשם בוהק ואחזו במטריה הכי גרנדיוזית שידכם משגת - הולכים לרקוד בגשם! השיר שהפך את ריהאנה למפלצת פופ במגרש של הגדולים, בו היא מארחת את מי שגילה אותה, הובה, הינו פואמה אינפנטילית אך די אפקטיבית על מטריות נצחיות. לא נותר אלא לתהות מתי להקת חמסה המקומית תעשה את הגרסה שלה למטריית כיפת ברזל. עד אז תיאלצו להסתפק בסנרים הנוצצים, הבס היציב והקלידים החלומיים של הלהיטון הנ"ל, ולהיזכר בערגה בתקופה בה ריהאנה נראתה שפויה – קרי, לא חוזרת בריצה לאקס המכה שלה.

מיסי אליוט? צ'ק. הפקה של טימבלנד? צ'ק. קליפ מופרע? צ'ק. מה אתם צריכים יותר מזה? הסינגל הזה, ששוחרר בשנת 1997, עדיין נשמע רענן, חד וגדול יותר מרוב שירי ההיפ-הופ והאר אנ' בי במיינסטרים העכשווי. כל מי שתהה איך לעזאזל מעבירים את המלנכוליה הזמנית של החורף בסטייל, הרי התשובה. המהדרין מוזמנים לארגן לעצמם מעיל נפוח, קסדה ומשקפי שמש כמו של אליוט, ולהסתדר לפחות עד אפריל.

כשהשמיים רועמים, המוזות ממש לא שותקות. להיפך, הן גורמות לדיימון אלברן, הראפר דום והמפיק דיינג'ר מאוס להיכנס לאולפן ולא לצאת עד שיצא משם אחד משירי החורף המוצלחים ביותר. השילוב בין קולו של אלברן ליריקת הטקסטים של דום היא מה שאתם צריכים כדי להירגע מהעצבים על זה שנכנסו לכם מים לנעליים. נכון, גם למירי מסיקה יש שיר על נובמבר, אבל איכשהו, כף המאזניים נוטה לאלברן.

באוור הינו די.ג'יי ומפיק שמאכלס בתקופה האחרונה את משבצת ה"איפה הדרופ" במיטב המיקסים תחת ז'אנר ה - סליחה על הצרפתית - טראפ. הוא מוכר יותר משירים קצביים שנועדו להרים באגרסיביות את רחבת הריקודים, אבל הרימיקס הזה מוכיח שיש לו גם צד אחר, אולי מוצלח יותר: הצד שלוקח את השיר הכי סתמי בעולם והופך אותו לשיר חורף מושלם.

"גל רודף גל ונשבר, גם אתה לפעמים. יום רודף יום ונגמר, גם אתה לפעמים". טקסט מנצח של מיכה שטרית ללחן של ארקדי דוכין בביצוע של רון שובל - זה למעשה השילוש המנצח שעושה את השיר, ובעיקר מעורר נוסטלגיה לפופ הים תיכוני שנעשה כאן בסוף האייטיז: מושקע, מעניין ואיכשהו גם אמין יותר מרוב המוצרים המסחריים של הז'אנר בימינו.

רשימה של שירי חורף בלי אזכור של בק היא כמו מתכון לעוגה של קרין גורן בלי מאה קילו סוכר וטון וחצי שוקולד – פשוט לא אופציה. בק שיחרר אלבום חדש כספר תווים, אבל מי שאין לו כוח לבלגן יכול לחזור לדיסקוגרפיה הנפלאה של האיש, שהיא פשוט מעולה ללא יוצא מן הכלל. מתוך כל השירים שלו שיכולים לכהן כחיבוק החורף האולטימטיבי, משהו בשיר הזה, אותו הקדיש למוזיקאי המנוח אליוט סמית, עושה חשק מיוחד להתרפק עוד ועוד. קסם.

"רעמים וברקים בליל חורף קר, לא נשמעים תמיד אותו הדבר. ברקים ורעמים, רעמים וברקים, לפעמים קרובים ולפעמים רחוקים". הטקסט הזה של יהונתן גפן נכתב אולי על החורף, אך באותה מידה הוא יכול היה להיכתב על כל דבר שקצת זר ולא מוכר לנו כילדים - וזה מה שהופך אותו לקלאסיקה בלתי נשכחת ולאחד השירים היותר מנחמים שאפשר להאזין להם עם הצאצאים או האחים הקטנים שלכם.

השיר הזה מוקדש לכל מי שנשאר בביתו החמים והבטוח בעין הסערה, שכן הוא כבר יודע שאין טעם לרוץ החוצה ולרדוף אחר מפלי הגשם הבלתי סימפטיים בעליל. זה שיעור חשוב על החיים מפי לפט איי ז"ל, טי-בון וצ'ילי הנבונות. זה הזמן להרתיח מים, למצוא ספה שמרגישה כמו לב ענק של דובון איכפת לי, לבנות עליה מאחז לא חוקי ולא לצאת ממנו עד מאי. לא לשכוח ולהאזין ולהפנים גם את הטקסט של השיר. המהדרין יכולים להוסיף מקל קינמון לסיידר, או קצת וויסקי לתה.

איזה שירי חורף אתם הכי אוהבים? ספרו לנו בפייסבוק