פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      פרויקט "התפכחות" התיעודי הוא תעמולת הבחירות האפקטיבית ביותר

      פרויקט "התפכחות" מתעד בסרטונים קצרים את המציאות הישראלית היומיומית, וממשיך את "התעוררות" שתיעדה את המהפכה החברתית. הפער בין הפרויקטים מייאש ומקומם

      פרויקט "התפכחות" התיעודי הוא תעמולת הבחירות האפקטיבית ביותר

      שנה וחצי לאחר הפרויקט התיעודי "התעוררות" שעקב אחרי ניצני המרי והיוזמות האזרחיות שפרחו בתקופת המחאה החברתית חוזרים היוצרים לאותם רחובות ישראליים לבדוק מה נותר מאותה התעוררות מבורכת; לפרויקט הנוכחי המשודר אף הוא בערוץ yes דוקו, קוראים בשם המסביר את עצמו מעצמו – "התפכחות". בין הקיץ שישבו בו צעירים על שדרות רוטשילד ושוחחו בעיניים נוצצות על מה יכול להיות כאן, וכמה יפה האופק כשיש אחד כזה בנמצא, ובין האגרופים הקמוצים והפנים הקשות של היום מפרידה תהום שלמה. תהום שמלאה באכזבה, ייאוש, אובדן דרך ואובדן אמונה.

      כמו "התעוררות", שתפסה בזמן אמת את המחאה החברתית ותוצריה, גם התזמון של "התפכחות" הוא מדויק ולא מקרי – ערב הבחירות נראה שיוצרי הסרטונים מגיעים להראות מה באמת קורה מתחת לקו הרקיע של מגדלי היוקרה. וגם אם אין בזה אמירה מפלגתית מגויסת, הרי שיש בזה תעמולת בחירות למי שמוכן לקלוט את המסר. והמסר ברור, לא צריך בשבילו קריינות מלאת פאתוס, מנוד ראש משתתף של מגישת חדשות בסוף אייטם טרגי, או עריכה מוזיקלית סוחטת רגש כדי שנבין שזה הקיו שלנו להיות עצובים מרחוק.

      "אוכל" מתוך הסדרה התפכחות (יח"צ)
      מתוך "אוכל", פרויקט "התפכחות" (צילום: יח"צ)

      הסרטונים של "התפכחות" קצרים וקולעים – בסך הכל עשר דקות מהחיים שלכם בשביל חיים אחרים. מין משחק מחשבתי של החלפת מקומות בסגנון "בן המלך והעני", גם אם גורלכם לא שפר עליכם, גם אם אינכם, כמו רבים בישראל, בני מלכים. יש ב"התפכחות" עשר דקות תיעודיות שבהן שלומי מנהל מפעל גמ"ח זעיר משלו ומקדיש שעות מיומו כדי לאסוף תרומות ושיירי פירות וירקות משוק מחנה יהודה, אורז אותם יפה בשקיות ומחלק לנזקקים. עשר דקות בהן מציצים אל החיים של מומי, שפלש אל מקלט ושם בנה לעצמו ולבתו הקטנה בית זמני. כשהוא לא עסוק בלנסות להיטיב את חייה ואת ביתם, הם מדמיינים מה יעשו אם יזכו יום אחד בפיס.

      ומנגד, אבל זה רק הצד השני של אותה המטבע בדיוק – עשר דקות בהן אנחנו זוכים להצצה אל שכונת פאר מגודרת היטב בתל אביב, שכונה שהמתווכת מזכירה שוב ושוב את מעלתה הגדולה – "אי אפשר להיכנס למתחם מהרחוב". אין כניסה לפולשים, אין כניסה לבני אדם, אין כניסה לעיר החיה שבה מגדלי השן ממוקמים. אין צורך לומר על זה שום דבר נוסף – ההצצה מדברת בעד עצמה. לא צריך קריינות, לא צריך תסריט, לא צריך תיווך – המציאות היא היא ההתפכחות.

      " גייטד קומיוניטי, תל אביב" מתוך הסדרה התפכחות (יח"צ)
      מתוך "קהילה מגודרת" פרויקט "התפכחות" (צילום: יח"צ)

      עשרים סרטוני "התפכחות", פרי יוזמתם של טלי שמש ואסף סודרי שיצרו גם את פרויקט "התעוררות", מצמררים כל אחד מהם כשלעצמו, ובאפקט המצטבר היומיומי שלהם גורמים ללב הצופה לשקוע בקרבו עמוק יותר ויותר. לכאורה, אין ממה להיות מופתעים; לכאורה, אנחנו מכירים את כל הסיפורים האלו ממהדורות החדשות, ובכל זאת – יש בסרטוני "התפכחות" את אותו אלמנט נעלם שגורם לדוקומנטרי להיות סמיך ועיקש ומזדחל אל מתחת לעור יותר מאשר מראה עיניים יומיומי. לא בהכרח פרויקט "התפכחות" יגרום לצופים להתייחס אחרת אל האדם שמחטט בפחי האשפה מול הבניין שלהם, אבל אולי בכל זאת, משהו בסדרת הסרטונים האלו יגרום לצופים להתפכח ולהחזיר לעצמם משהו מאותה התעוררות שהרימה את ראשה אז ונרמסה.

      מה אתם חשבתם על פרויקט "התפכחות"? ספרו לנו בפייסבוק